באלכס התאהבתי ממבט ראשון ממש. לא הכרתי את שירה גלזרמן, הציירת ואני לא זוכרת איך הגעתי אל האתר שלה. אהבתי מאוד את הציורים שלה, ויותר מכולם אהבתי את אלכס.
כשהתחיל תהליך עריכת הספר, מיד ידעתי שאני רוצה את הציור הזה לכריכה. ביקשתי רשות משירה, והיא הסכימה בנדיבות רבה שאציע את הרעיון להוצאה. את הבדיקה עשיתי קודם במרחב בטוח: פניתי ליובל סער וביקשתי ממנו שיכין לי סקיצה ראשונית מאוד, לא לשייף או לדייק, רק להניח ולקבל מושג איך זה יכול להיראות. בהיותו חבר טוב ומעצב כריכות ותיק ומנוסה, יובל הסכים.
ואז הוא שלח לי את הסקיצה הזו. אני זוכרת שישבתי מול המסך בעיניים דומעות וידעתי. אלכס הוא איתן ואיתן הוא אלכס. היה בדימוי הזה משהו כל כך מדויק, כמו צילום רנטגן של הספר. שלחתי אותו להוצאה.
אנשי ההוצאה התפעלו מהציור ומעיצוב הכריכה, אבל אחרי שהתכנסו ודנו בנושא אמרו שהכריכה הזאת לא מתאימה לדעתם, מסיבות שיווקיות שלא ירדתי לחקרן עד תום. נלחמתי עוד קצת, אבל באמת, אני לא עובדת בשיווק ולימדו אותי לסמוך על אנשי המקצוע, וכה עשיתי. אני מאוד אוהבת את הכריכה שאמרי זרטל עיצב בסופו של דבר. היא יפה, היא מתאימה לספר, הכל נהדר.
אבל מדי פעם אני חוזרת אל הכריכה ההיא, מציצה בה, מדמיינת את אלכס נח על הספר שלי. עד היום, זו הכריכה שבלבי.
*
אלכס, שכמעט היה לאיתן. דימוי: שירה גלזרמן. עיצוב: יובל סער.
*
האתר של שירה גלזרמן – ב 31.3 נפתחת התערוכה שלה בגלריה שי אריה, ומאוד מומלץ להגיע. העבודות החדשות יפהפיות. תוכלו לראות חלק מהן בשקיעות של פטל, הבלוג המצוין שלה. (השמעתם מימיכם על בלוג עם שם יפה כל כך?)
הציור המקורי, אלכס מצחצח שיניים, באתר של שירה
(ולמה בעצם כל הפוסט הזה? כי לא רציתי שהיופי הזה יישאר סגור במגירה לעד. אז הנה הוא, על שולחן העבודה, שגם אחרים יהנו)
אם תרצי 
תגובות
תודה רוני, שלא שמרת את היופי במגירה. ולא רק הפעם, אלא בכל פוסט ופוסט. הציור מרגש כל-כך ומתאים כל-כך. טוב שניסית – נשארה לך מזכרת.
תודה, יותם. גם אני עדיין מתרגשת מהציור הזה.
יובל סער הוא כיף גדול. אני אוהבת לקרוא אצלו על העבודה המשותפת שהוא עושה עם סופרים (ובכלל)!
מגניב שאת סמכת עליו גם עם הספר שלך ושאת אוהבת את התוצאה גם היום.
אני… פחות. אמנם קשה לי לדמיין מה היה דרוש כדי לגרום לי לשנות את דעתי אחרי שהחלטתי לקנות אותו, לא נראה לי שהעטיפה היוותה שיקול ממשי, אבל אני יכולה להגיד לך שהיה לי יותר קל עם הפצצה על השולחן שלי בלי שיופיע גבר חשוף חזה על הכריכה, כך שאולי החבר'ה משיווק ידעו את עבודתם אחרי הכל.
מאוד מעניין, מה שאת אומרת. לא חשבתי על הזווית הזאת בכלל.
ויובל הוא אכן כיף גדול. איש מצוין.
מאוד מוזר מה שאת אומרת כאן כי אני, הדבר האחרון שאני רואה בציור הנהדר הזה זה גבר חשוף חזה.
ורוני – גם אני חושבת שזו עטיפה נפלאה
איש איש וגו', אה אסתי? גם אני אף פעם לא התייחסתי במיוחד לחלק הזה.
יפה מאוד. הציור של שירה, העיצוב של יובל, ונדיבות הלב שלך כאמנית לאמנים אחרים.
אם נמשיך לדבר ככה בפומבי עוד יהיו עלינו שמועות, ליצ'י 🙂 נשיקות
שמועות זה טוב, שלא יחשבו שאני משעממת כי אני גרה במודיעין 😉
חבל שהקשבת לאנשי השיווק (לא רעיון מומלץ באופן כללי). ציור מדהים.
עופר, בסודי סודות אני אספר לך שאני מטפחת פנטזיה שתהיה פעם מהדורה עם הכריכה הזאת. אל תספר לאף אחד, אה?
ובעניין אנשי השיווק, כולנו שבויים בידיהם לפעמים. כל כך הרבה אנרגיה יצאה בתקופה ההיא, שלא נשאר לי מספיק למלחמה נוספת.
אני אוהב את החומריות המרגיעה של העבודות של שירה גלזרמן, הן תובעות את המקום שלהן בתקיפות שקטה וללא פרובקציה. אני מבין גם למה את מתכוונת בכך שאלכס כמעט היה לאיתן מרגע שראית את הציור.
דודו, יפה הגדרת את העבודה של שירה. אל תפספס את המחמאות הנלהבות שלי לסיפור שלך בפוסט על הגן המכושף.
אלכס ואיתן ושירהואת ויובל יכולתם ליצור כריכה חד פעמית בעוצמתה ודיוקה, בלי צחוק. מהדורה לאספנים מתבקשת.
פנטזיות זה בדיוק השטח שלי. תאמיני לי, הן כאן.
רוני, באתי ראיתי תודה.
מהבוקר אני תוהה מה להגיד על זה.
אני עדין – אם יורשה לי – חושב שהעטיפה הזו הרבה יותר מתאימה לספר, מבלי להיכנס לשיקולים שיווקיים כאלו ואחרים שבינינו, אני לא חושב שיש מישהו שבאמת יכול להגיד מה מוכר ומה לא. ומי יודע – אולי יום אחד תהיה באמת מהדורת אספנים או פוסטר לסדרת טלוויזיה או להצגה או אין לדעת מה עוד צופן בחובו העתיד. כמו שאת יודעת יש לי נסיון גם בזה – עיצוב עטיפות של ספרים שמוציאים עוד פעם משיקולים שנים ומשונים.
ותודה כמובן לכל התומכים ולמילים היפות של כולם.
אמן אמן, יובל. חשבתי הרבה על הנסיון המסוים שלך, וזה מפיח תקווה.
בדיוק מה שיובל אמר.
ותודה גדולה
תודה לך, שירה. גם על שציירת את אלכס וגם על שהסכמת שאכתוב על ההתנסות הזו.
אני דווקא חושב אחרת. למה לא להשאיר לקוראים את הזכות לדמיין כל אחד את האיתן שלו?
זהו ציור בעל רגישות רבה. ובכלל מרתקת המשיכה של מדיום כמו ציורי שמן אל תוך עולם טיפוגרפי ספרותי. שאפו
הכריכה הזאת נהדרת, רוני, וסוג הטשטוש שבה, הפערים, מתאים מאוד לסיפור.
הכריכה של אמרי זרטל מתאימה מאוד לשם הספר, והיא קצת היצ'קוקית אפילו – אבל אני לגמרי בעד מהדורה כזאת גם…
נכנסתי לאתר של שירה, ונשביתי לגמרי.
אה, גם אני אוהבת את הכריכה של אמרי. זו פשוט שפה אחרת לגמרי.
עכשיו רק צריך למכור הרבה ספרים, שיתרגשו עד כדי לתת לי לבחור כריכה אחרת. עניין קטן שכזה.
שמחה שגילית את שירה. שמת לב שהיא ציירה גם את כריכת "מישהו לרוץ איתו"? ציור נפלא, וגם את קול של פרפרים, ספר של רקפת זיו לי.
רוני, ציור של שירה גלזרמן מופיע על עטיפת 'מישהו לרוץ אתו' של גרוסמן, כאן:
http://www.newlibrary.co.il/HTMLs/PopupProd.aspx?C0=12909
גרוסמן עצמו בא אלינו עם הציור, הוא הרגיש שהמצוירת היא-היא תמר, גיבורת ספרו.
אני יודעת, כמובן. רק שבכל פעם שמציגים את שירה מדברים על זה, וזה טיפה לא פייר. היא התפתחה רבות מאז.
הי תמר, התגעגעתי.
נכון, אבל הסיפור שלך על אלכס-איתן הזכיר לי מאוד את ההרגשה הברורה של גרוסמן ש"הנה, זאת תמר", כלפי ציור של אותה ציירת. אגב, אני לא בטוחה שזו העטיפה אופטימלית לספרו של גרוסמן, אבל אצלנו אין מערך שיווק, ואם סופר מבקש מאוד ציור מסוים ובחירתו מתקבלת על הדעת – בקשתו מתקבלת. לא בטוחה שזה נכון וטוב, אבל ככה זה…
הי רוני, טוב להיפגש שוב!
ועכשיו נכנסתי לאתר שלה. יש שם ציורים נפלאים! איזו תגלית! תודה, רוני.
אני יכול בערך לדמיין את הטיעון השיווקי נגד. לא בטוח שהייתי מסכים איתו, אבל מבין.
מה שכן – תערוכת כריכות ספרים מוכרים שנגנזו זה קונפסט מנצח. גם שיווקית.
קדימה!
אתה יודע, יקירי, כישורי הארגון שלי דומים לאלה של שולה, החתולה המאומצת שלנו. דהיינו: אני מסוגלת לארגן את הארוחה הבאה, וחרופ לא קצר.
אבל רעיון מקסים.