מי המו"ל שלי?

דוד טרבאי כתב בסלונה מאמר שעיקרו התנגדות להליכי מימון המון להוצאת ספרים.

כמו שחלקכם כבר יודעים, הספר הבא שלי יוצא בסיוע פרויקט כזה, ועל כן חשוב לי לענות על כמה מטענותיו. אפשר לקרוא קודם את המקור, אבל ציטטתי פה את המשפטים שאליהם אני מתייחסת, והם עיקר טענותיו של הכותב למיטב הבנתי:

1. "על מסכת הייסורים של הכתיבה, אי אפשר לדלג," הוא כותב. זה די מובן מאליו, אדוני. במקרה שלי, הספר כבר כתוב. משמע, אני לא מבקשת מימון לכתיבתו או סיוע בזמן, אם כי דווקא שני אלה לגיטימיים בעיני. אגב, גם Vered Tochterman, שביקשה וקיבלה סיוע כלכלי לכתיבת ספר, לא תצליח לעקוף את מסכת הייסורים (או העינוגים) של הכתיבה.

2. "למרחב הזה, מרחב הכתיבה, האדם היחיד שמורשה להכנס מלבד הסופר הוא העורך, הצלע החיצוני החשוב ביותר ביצירת ספר – צלע שהמדיה החברתית לא תוכל לעולם להציע לו חלופות." – מאיפה הוא קיבל את הרושם שאנחנו מבטלים את מקום העורך ומכניסים במקומו את התומכים? למיטב הבנתי, ספר לא ערוך הוא טיוטא, ואחת היא אם יצא בהוצאה לאור או בהוצאה עצמאית.

3. "אני לא יכול לתאר מודל של "תקרא כמה שאתה רוצה, תשלם לפי עמודים"" – ובכן, אין צורך לדמיין. צ'ארלס דיקנס ניסה את המודל, אי שם במאה ה-19. די הצליח. כמו כן, "ספר הפרענומעראנטן" כולל רשימת קהילות יהודיות ופרטים מתוכם, שמימנו את הוצאתם של ספרים בדיוק במודל הנוכחי.

4. "חזרו לפרופורציות, וטפלו בבעיות היכן שצריך לטפל בהן: בהוצאות הספרים, ברשתות הגדולות, ברגולציה." – גם וגם, אדוני. גם וגם.

5. אין שום פיות בספר שלי. (ואני ממש אשמח אם זה יתוקן.)

תשמעו, יש משהו נורא רומנטי באופן שבו עשו דברים פעם. אני בעצמי בחורה סנטימנטלית להחריד. אבל אין שום דבר רומנטי באמת בתעשיות, ותחום הספרות הוא היום תעשייה שמגלגלת לא מעט כסף לכיסי המו"לים. העדות לכך היא סכומי העתק המושקעים בלובינג נגד חוק הספרים, שלא להזכיר את תקציבי העתק לפרסום.

רוצים לשלוח את הסופרים חזרה לפינה, שיתנהגו יפה, מכובדים, מכונסים, עגמומיים?

מצטערת. לא משחקת בזה יותר. שיחות הרחמים העצמיים על מצב השוק מיצו את עצמן עבורי. הגיע הזמן לנסות משהו חדש. זה הופך אותי לפופוליסטית? פחות נחשבת? זה בסדר. אני יכולה לחיות עם זה.

פרויקט מימון המון בדרך כלל מגייס בעיקר בהתחלה ובסוף. כרגע אני נמצאת בשלב האינקובציה המייסר הקרוי "האמצע".  84% מהסכום כבר גויס, 16% מהבהבים באופק הרחוק.
אם אתם מתכוונים להצטרף וטרם עשיתם זאת, עכשיו זה זמן טוב לסייע ללבה ההולם של הכותבת מלאה התקווה הזו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורה גור אש  ביום 24 ביוני 2013 בשעה 13:46

    קראתי פעמיים, ולא הבנתי כלום. אשמח לקבל הסבר יותר מפורט, ברור ומובן.

  • hiladg  ביום 25 ביוני 2013 בשעה 03:13

    הסוגייה שהכי הטרידה אותי הוא איפה מספריים של עורך(ת)
    כל עוד יש ספרך ראוי לקריאה
    מצב היחס בין סופרים – הוצאות לאור – חנויות ספרים הוא כרגע בלתי נסבל. תיקון נדרש והדרך היחידה לשםר זאת היא לא רק על ידי המצאה מודלים כלכליים, אלא על ידי ניסוי וטעיה. בהצלחה!

  • galithatan  ביום 29 ביוני 2013 בשעה 16:13

    שאלת תם: איך את מסבירה את התחושה נגד המו"לים הממוסדים, עם התחושה שיותר מדי ספרים מודפסים בעברית? [כלומר האם הסטנדרטים שלהם קשוחים או לא, בעינייך?]

טרקבאקים

כתיבת תגובה