ארכיון תג: קורס כתיבה יוצרת

כותבים בפיג'מות – סדנת כתיבה מקוונת, ועוד

אתמול בבוקר תלמידה לשעבר כתבה לי הודעה. שני חברים מהקבוצה שלה הגישו סיפור לאנתולוגיה. שעה אחר כך היא עדכנה: עוד אחד הגיש!

שאלתי אותה מה איתה, והיא מיד פצחה בשיחה על מזג האוויר הנפלא בחוץ. הזכרתי לה שמזג האוויר כל כך נפלא שהגפן בחצר הפכה למיץ ענבים באופן עצמוני, והתעקשתי לשמוע למה היא עצמה לא מגישה.
היא התנצלה עד עפר. היא עסוקה מדי בעבודה על הרומן שלה.

זה החלום. בדיוק מה שאני רוצה לשמוע מהתלמידים שעברו אצלי בסדנאות. שהם כותבים. והאמת היא שאני באמת שומעת את זה כל הזמן. יש לא מעט תלמידים לשעבר שכותבים באופן רצוף.

כמו זאתי החמודה מאתמול והחברים שלה, המכנה המשותף של רבים מהם הוא שהם ממשיכים לעבוד בקבוצות.

הם למדו אצלי סדנה, לפעמים גם שתיים או שלוש, ואחר כך המשיכו לעבוד עם חלק מחברי הקבוצה שלהם. אני יודעת על תשע קבוצות כאלה, ועוקבת אחריהן בסקרנות ועניין.

(אגב, הקבוצה הזו מכנה את עצמה בשם מכונן האגו "רוני תמיד אומרת". אני מרוצה)

מתוך 17 התלמידים שלי שהשלימו כתבי יד עד היום, 15 משתתפים בקבוצות האלה.

הסטטיסטיקה, אומרים, לא משקרת. אפילו זאבים נודדים בלהקות, וגם כותבים מתבודדים יכולים להרוויח משהו מקבוצת עבודה קבועה.

603705994-Writing-Quotes-writing-34125853-358-358.jpg

אבל לא לכולם יש אפשרות כזו. לרבים אין זמן לצאת בערב לקבוצות, הם לא מכירים מישהו מתאים, גרים במקומות מבודדים, או אפילו בחו"ל, לא תמיד קל למצוא עמיתים שיש לך איתם שפה משותפת מספיק כדי לעבוד יחד.

אחרי הרבה שנים של פניות ובקשות של תלמידים לשעבר מהארץ והעולם, פתחתי לפני שלושה חודשים את קבוצת העבודה המקוונת הראשונה שלי. בחשש, אני מודה. המפגש האישי, פנים אל פנים, חשוב לי. לא ידעתי אם זה יעבוד.

אבל ניסינו. נפגשנו בשעות הערב, כל אחד בבית שלו, עם כוס תה או קפה או יין.
באנגליה, בפורטוגל, בדרום, בצפון. כל אחד מצא לו פינה נוחה בבית או בחדר המלון או בחתונה או בהופעה (כן כן, היו גם כאלה).

כתבנו, דיברנו. זו לא היתה סדנה במובן הרגיל. נתתי תרגילים למי שרוצה, אבל רוב האנשים עבדו על סיפור או רומן.

המטרה היתה פשוט לספק מסגרת מתמשכת לכתיבה.
התוצאה: כולם כתבו, כל הזמן.

נכון, הם יכולים לכתוב גם בלי הקבוצה. כולם יכולים. אבל לא כולם מצליחים. במסגרת הזו כולם הצליחו. מי שהתקשה ביקש עזרה, וקיבל – ממני, מהמשתתפים האחרים. אף אחד לא נשאר לבד.

האמת היא שלא התכוונתי להמשיך, אבל חברי הקבוצה ביקשו מחזור נוסף. יש בו עוד כמה מקומות. הרישום ממש עכשיו.

אנחנו נפגשים בימי ראשון, בשעות 20:30-22:30, בתוכנת זום.

(ההתקנה והתפעול פשוטים להפליא.)

תאריכים 10.6, 17.6, 24.6, 1.7, 8.7, 29.7, 5.8, 12.8, 19.8, 26.8

מחיר 1170 שקל, עד שלושה תשלומים.

(משתתפים מחו"ל פטורים ממע"מ)

מוזמנים להצטרף אלינו 🙂

רישום כאן: https://secure.cardcom.solutions/e/lIj

מעדיפים סדנה, פנים אל פנים? אז יש רק אחת הקיץ, בתל אביב. ארבעה מפגשים, אחת לשבועיים:
רביעי, 19:30-22:00, אחת לשבועיים.

תאריכים 13.6, 27.6, 11.7, 25.7

מחיר 1200 שקל, עד שלושה תשלומים.

רישום https://secure.cardcom.solutions/e/lRA

 

רגע מתוק (ענייני כתיבה)

בעוד שבוע וחצי אני פותחת חמש סדנאות כתיבה חדשות. בשלושת החודשים הבאים אשוטט בין ספריית חשמונאים, יפו (מד"ב ופנטזיה), פרדס חנה, זכרון יעקב (ילדים ונוער) וחיפה.

(בחשמונאים ובחיפה הסדנאות מלאות, כמו גם רשימות ההמתנה).

*

רגע לפני שמתחילים, אהוד מיימון, עורך אסופת הסיפורים "היה יהיה" וחבר יקר, כתב המלצה על הסדנה למד"ב ופנטזיה. זו סדנה מיוחדת, שכן הקהל שלה קטן יותר ומפוזר ברחבי הארץ, אבל היא יקרה ללבי. אני רוצה לקרוא עוד מד"ב ופנטזיה מעולים בעברית, ולשם כך חשוב לי לתמוך בצמיחת קהילת הכותבים. אהוד התגייס לסייע בהפצת דבר קיומה של הסדנה המיוחדת הזו, המתקיימת ביפו זו השנה השנייה ובוגריה מסבים לי הרבה נחת.
אני מתנצלת מראש בפני מי שרגיש לרגשנות על השימוש במילה האסורה, אבל התרגשתי מאוד מהדברים שכתב.

למשל:

"אחת הדרכים שבהן יצא לי להכיר את הסדנה היא דרך הבוגרים שלה ששלחו לי סיפורים לפרסום. ב'היה יהיה' של השנה יש סיפורים פרי עטם של שני בוגרים של הסדנה, ובשנים הקודמות היו עוד כמה סיפורים כאלה. ואפשר לראות בכתיבה שלהם את מגע ידע של הסדנה – ההדרכה של רוני עצמה, תהליך הביקורת ההדדית של הכותבים בסדנה על הטיוטות והיכולת של בוגרי הסדנה לקבל הערות עריכה וליישם אותן."

אני אכן שמחה במיוחד ביכולת של בוגרי הסדנה לקבל ביקורת ולהשתפר באמצעותה. זה קורה כי אנחנו יוצרים מרחב בטוח לתקשורת ישירה וכנה, רק ככה אפשר לצמוח ככותבים לאורך זמן. מובן שכיף במיוחד לשמוע את זה מעורך שעובד איתם.

ההמשך כאן. ואם כבר הגעתם, הבלוג של אהוד מצוין. תקראו ותראו.

wgr

שש מילים יצאו לטייל ולפתע פתאום (על המקצב)

קח למשל משפט באורך שש מילים. שש מילים זה לא יותר מדי. זה גם לא מעט מדי כמובן. שש מילים זה אורך מצוין למשפט. אבל לאט לאט אתה מתחיל להתרגז. אתה לא יודע למה הטקסט מעצבן. הוא פשוט נורא נורא מעצבן אותך. אבל למה? הרי אמרנו ש

sixish1

כי הוא מונוטוני וחוזר על עצמו. שש מילים זה אורך מצוין, יקירי. רק בתנאי.

בתנאי שאנחנו כותבים גם משפטים קצרים או ארוכים יותר. זה פשוט, למען האמת. אורך המשפט משפיע על המוזיקה של הטקסט, והמוזיקה לא אוהבת מונוטוניות וחזרה אינסופית. לפעמים משפטים באורך קבוע, קצוב, חוזר על עצמו, ייצרו בדיוק את האפקט הזה, מתח, חזרתיות, עצבים. ואולי זה בדיוק מה שאתה רוצה. רק אל תשכח, כשאתה כותב טקסט, נכתבת גם המוזיקה. אל תפחד לנגן.

ואם אתה לא בטוח שאני צודקת, פשוט תקרא בקול את מה שאתה כותב. אנחנו תמיד חוזרים לשם, אני יודעת, זה מביך, זה לוקח זמן, למי יש כח, ובכל זאת.

נסה גם לדבר את הטקסט תוך כדי שאתה כותב. תגלה שאתה כותב ממש לאט. זה בסדר גמור. אבל איכשהו, כל הכתיבה תשתנה. תתקצב. תרקוד. מה אכפת לך לנסות?

אני מרשה לך אפילו לכתוב מדי פעם משפט באורך שש מילים בדיוק.

(מתוך מכתב לתלמיד.)

אפשר ללמוד לכתוב?

אוי, זו שאלה כל כך מצוינת. שאלה שבתוכה מוכמנת, קטנה וממזרית, התשובה.

אתם הרי יודעים למה אני מתכוונת. האם שמעתם פעם מישהו שואל אם אפשר ללמוד הנדסת חשמל? האם אפשר ללמוד נגרות? ואולי שאלו אתכם אם אפשר ללמוד עיצוב? ומה לגבי ציור? ומוזיקה?

אה, לא שאלו אתכם?

מובן שלא. מעולם לא שמעתי איש שואל אם אפשר ללמוד לנגן פסנתר. למעשה, כשאנחנו פוגשים מישהו שלמד פסנתר באופן עצמאי, אנחנו מתפעלים מאוד.

לעומת זאת, שואלים בהחלט האם אפשר ללמוד כתיבה, ובתוך השאלה, הס פן תעיר, נמה התשובה: אי אפשר ללמוד כתיבה. רק חסרי הכישרון הולכים ללמוד. כותבים אמיתיים מגיעים לעולם כשהם כבר עמוסים בכל הידע הזה, ארוז מראש. יש להם את כל מה שצריך: כישרון, חריצות, כושר התמדה. הם מבינים איך כותבים סיפור. זה עניין אינטואיטיבי. הרי אנחנו קוראים ספרים. מה עוד יש לדעת?

ובכן, אני מאוד אוהבת לשמוע את הסוויטות לצ'לו של באך בביצוע יו-יו מה. הקשבתי להן אלף פעמים. נוסף על כך, אני מכירה את סדר המיתרים ויודעת קצת על התיאוריה של הנגינה בצ'לו. ובכל זאת, אין לי מושג איך לנגן את הסוויטות הללו, וגם להלחין מוזיקה חדשה משלי אני לא יכולה. כמה מוזר.

תמיד קראתי. קראתי ספרות טובה, עממית וגרועה. קראתי מכל הבא ליד. התוצאה? אני קוראת מיומנת ומנוסה. האם הקריאה תרמה לכתיבה שלי? כן, כמובן. האם זה מספיק? ובכן, לפעמים. בדרך כלל לא.

כתיבה היא אמנות, ויש בה מרחב גדול לביטוי אינטואיטיבי. כתיבה היא גם אומנות, וכמו כל אומנות, יש מה ללמוד. אפשר ללמוד עצמאית – באמצעות קריאה מעמיקה יותר וניתוח סיפורים וספרים, או על ידי קריאה של ספרים על כתיבה. ואפשר ללכת לסדנת כתיבה.

אני עצמי למדתי בסדנאות אצל מספר סופרים, וקיבלתי מהן לא מעט. גישות שונות למלאכת הסיפור, מחשבות על מבנה, על דמויות, על תיאור, על דיאלוג, על עלילה.

אבל היו עוד כמה יתרונות לסדנאות הללו. הכרתי אנשים כותבים ופתאום היה לי עם מי לדבר. לדבר על המלאכה, על קסמה וקשייה, על פתרונות קסם למשברי כתיבה ועל שיטות לעקיפת מחסומי כתיבה.

יותר מכל למדתי בסדנאות את הסוד הקטן שכל הכותבים הוותיקים מכירים: אלה שמוציאים לאור את ספריהם אינם בהכרח מוכשרים יותר מאחרים. אבל הם חרוצים יותר. הם נחושים יותר. הם מוכנים להילחם, להשקיע, להישאר מול הדף כמה זמן שצריך. וגם אחרי שהם מתייאשים ולא יכולים יותר – הם חוזרים.

אז כן, אפשר וכדאי ללמוד לכתוב. לקבל את התמיכה של קהילת כותבים. ללמוד מניסיונם של אחרים – מהצלחותיהם ומכשלונותיהם כאחד. בסדנה טובה תכירו את יסודות המלאכה, ובמקביל תתנסו בכלים שיסייעו לכם בהתמודדות עם מחסומי כתיבה וביצירת שגרת כתיבה מתמשכת ומספקת.

אני אוהבת ללמד, ואלה הדברים שאני מאמינה בהם ומנסה לתת. אתם מוזמנים להירשם לסדנאות הקרובות, או להזמין סדנאות חד יומיות חווייתיות לארגונים וקבוצות:

המועדים הבאים:

חורף, 2014:

12.1.14, ימי ראשון, 20:00-22:00, מודיעין

15.1.14, ימי רביעי, 20:00-22:00, תל אביב

אביב 2014:

27.4.14, ימי ראשון, 20:00-22:00, זכרון יעקב

סתיו 2014:

2.11.14, ימי ראשון, 20:00-22:00, תל אביב

5.11.14, ימי רביעי, 20:00-22:00, אזור לב השרון

בואו לכתוב.

Image

"הסדנא היתה הדבר הכי טוב שקרה לי השנה."

שולי מלכה