"אחי הגדול עדיין חושב שהוא שָר יותר טוב ממני."
רוד סטיוארט
בשנה האחרונה כתבתי הרבה על המשפחה שלי. לפעמים אנשים אומרים לי, בשבילך זה קל, ואני תוהה למה. באמת, אתם חושבים שלמישהו קל לכתוב על הוריו? על אחיו? על ילדותו?
כשאני כותבת על הוריי קוראים אותי האחים שלי וילדיהם, האחים והאחיינים של הוריי, החברים שלהם. לכל אחד יש געגוע, סיפור וכאב משלו.
הם כותבים לי, בפומבי ובפרטי, לפעמים בהתרגשות, לפעמים בצער, לפעמים בכעס. ואני צריכה לענות, ולעיתים קרובות אני מצטערת על כאב שנגרם בגלל הטקסטים האלה. זו התמודדות לא פשוטה.
ויש את העניין של הזיכרון – או ליתר דיוק, היעדרו. הקושי למשוך מתוך אפלת האני-לא-זוכרת-כלום סיפורים של ממש, רגעים קונקרטיים, רגשות שהיו באמת. כי גם אני, כמו רוב הכותבים, צריכה להיאבק כדי להגיע אל תהומות העבר. גם אני שכחתי הכל, אולי בכוונה.
ואז למדתי מההתחלה להכנס לשם ולתפוס בזהירות קצה חוט. ככה מתחילים.
לפעמים אני ממציאה סדנאות רק כדי שיהיה לי תירוץ ליצור תרגילים, ושלא תהיה לי ברירה אלא לבחון את התרגילים האלה בעצמי. חלק מהטקסטים שכתבתי השנה נוצרו בעקבות תרגילים כאלה. עכשיו אספתי את כולם, הוספתי כמה חדשים, ובניתי סדנה חדשה ומיוחדת במינה. סדנת כל המשפחות.
היא בנויה ממפגש אחד, כי לא צריך יותר. יש בה טכניקות זיכרון אפקטיביות (בדקתי את כולן), שיחה כנה על התמודדות עם תוצאות הכתיבה בעולם, וכרגיל, יש בה בעיקר כתיבה. ומשוב גם, כמובן. איך אפשר בלי 🙂
אם כבר מזמן רציתם לכתוב על הדוד המטורף שלכם והאגדות שסיפרו עליו במשפחה, על העיר ההיא שסבא וסבתא באו ממנה וקרו בה פלאות אינסוף, על האמא העצובה שלכם או על הסבתא רבתא שניהלה את העיר וגם כמה רומנים נסתרים, או אפילו על הילדים (איזה פחד גדול ובלתי נתפס, לכתוב על הילדים) הסדנה הזו בשבילכם. בואו לכתוב איתנו.
למזלי, רחלי לביא המעולה מ"נקודת מפנה" הפכה את זה למשהו אמיתי בעולם. אז הנה, אפשר כבר להירשם:
* הציטוט המלא: "משפחה איננה מירוץ שליחים, ומקצוע אינו לפיד." עמוס עוז, מתוך "סיפור על אהבה וחושך".
תגובות
בהצלחה !
צודקת ,לכל אחד והכאב שלו .
מפאת גילי המתקדם, לצערי לא אוכל להשתתף.
נחמה יקרה, אני מנסה לארגן קבוצה קטנה ולבוא אלייך. עדכונים בקרוב.
אני ממש לא רוצה לכתוב על המשפחה שלי. השאלה היא האם לא צריך לכתוב דווקא על מה שאתה הכי לא מעוניין לגעת בו.
זו שאלה מצוינת. אתה היחיד שיכול לענות עליה, אבל בטוח ששווה לחשוב על זה.
(לי זה כאב יותר מכפי שציפיתי, אבל היה פחות קשה והרבה יותר מתגמל. בסוף היה חופש גדול.)
נשמע נהדר, רוני. לצערי לא אוכל להגיע. מקווה שיהיה מוצלח ותחזרי על הסדנה גם בעתיד.
ובכן, ייתכן שתהיה סדנה מקבילה בירושלים. לעדכן אותך?
כן!!!! תודה
ככל שאני חושבת על זה יותר, לכתוב על משפחה זה ממש קשה. אז כבוד גדול לכל האמיצים 🙂
אני מסכימה. אתגר משמעותי.