בין אפלפלד למטלון

כשאתה לא מצליח לכתוב, כתוב על הכתיבה במקום.

(אף אחד, אף פעם)

בעבר הרחוק כתבתי כאן בבלוג לא מעט על כתיבה, אבל הבלוג קשיש וימיו רבים ואני שוכחת ממנו. לאחרונה כתבתי על הנושא כמה פעמים, בעיקר בעקבות שאלות של תלמידים (אבל לא רק), ושלחתי את הטקסטים האלה בניוזלטר בעיקר לתלמידים (אבל לא רק).

אני מנסה לזכור להעלות הכל גם לכאן (ורוב הזמן נכשלת). אם אתם מתעניינים, מוזמנים להירשם: https://nabu.ravpage.co.il/newsletter

 

הנה הניוזלטר האחרון, שיצא ממש השבוע:

 

הפעם יש לנו הרגלי כתיבה וקול קורא ותרגיל, ואפילו קומיקס אדיר על כתיבה, אבל רגע קודם:

ביום ראשון הקרוב תיפתח קבוצת הכתיבה בפיג'מה, מהבית. פרטים למטה למטה.

מאז ומעולם אני מרותקת להרגלי כתיבה של סופרים אהובים.

אני רוצה יותר לדעת הכל: איך הם כותבים, איפה, כמה. לפעמים אני מעזה גם לשאול למה, אבל זו שאלה מסוכנת. עוד נדבר על זה פעם.

לאחרונה נפטרו שניים מגדולי הסופרים שלנו, רונית מטלון ואהרון אפלפלד. קראתי ואהבתי את מים אדירים של אפלפלד וגם את מסע אל החורף ותימהון. הסתחררתי מקול צעדיה של מטלון ושבועיים לפני מותה גם מוהכלה סגרה את הדלת.

כשנפטרו קראתי את ההספדים והראיונות שפורסמו בתקשורת, וצדתי בין השורות את מה שסיפרו שניהם על תהליך העבודה שלהם. בהכרותי עם הכתיבה המאוד-שונה שלהם, לא הופתעתי לגלות שים גדול וסוער הפריד בין הרגלי הכתיבה של שני הסופרים המצוינים האלה.

אהרון אפלפלד

אפלפלד קם מדי בוקר ונסע באוטובוס לבית הקפה. "רמקול זה האויב שלי" אמר פעם. כשהחלו להשמיע מוזיקה בבית הקפה שלו, נדד מיד למקום אחר. בכל בית קפה חדש היה נודד משולחן לשולחן, מחפש את הפינה הנכונה, הזווית המדויקת. המקום שיחוש בו רואה ואינו נראה, "שהחלק הפנימי והיד יהיו מחוברים".

כל אלה היו טקסים זעירים שעזרו לו להתכוונן אל הכתיבה: שעה קבועה, נסיעה באוטובוס, מסע במעלה הרחוב, קבלת הפנים של המלצריות, השולחן שעליו כבר הניחו עבורו את השלט "שמור".

ואז כתב. ארבע עד שש שעות, בבלוק כתיבה פשוט, חסר ייחוד, בעט בצבע שחור (כדי להבחין בתיקונים, הנעשים בכחול). 150מילים ביום היו הישג משמעותי ומשמח. כששב הביתה שכתב את המילים הללו בקפדנות, ודי. יותר לא נגע בהן. לאחר שהשלים כך כתב יד, טמן אותו במגירה. "האותיות צריכות לשוחח בינן לבין עצמן… להרגיש אם הן מקבלות את הקרבה שכפיתי עליהן." רק אחרי חמש או שש שנים, כשהוציא את כתב היד מהמגירה, החליט אם הוא טוב דיו לפרסום.

ובשיטה הדקדקנית והסבלנית הזו כתב אפלפלד 43 ספרים שהתפרסמו במהלך 55 שנים.

רונית מטלון

מטלון לא כתבה כל יום. זה לא היה מתוך קושי, ולא היה כרוך בכל תחושת כישלון, אלא החלטה מודעת, מנומקת היטב.

"אני כותבת כשיש לי מה להגיד," חרצה, "כשאני מרגישה שהצטברה בי תחושת עולם שמבקשת ביטוי."

כשעלה בה רעיון לספר, מטלון לא מיהרה אל שולחן הכתיבה. במקום זאת הניחה לסיפורים להתפתח בתוכה בתהליך אינקובציה ארוך וסבלני. רובו, העידה, היה לא מודע.

היא חיכתה בסבלנות, עד שיגיע הרגע בו תחוש את התביעה הדוחקת לכתוב ומיד, לכתוב הכל. לא שעתיים ביום, לפני הפילאטיס, אלא בדחיפות. "אני צריכה לחכות, לפעמים שנים. הכתיבה עצמה, כשאני כבר מתיישבת לכתוב, מתרחשת בשטף, כאילו אני מעתיקה. אני כמעט לא מתקנת כלום".

בדרכה שלה כתבה מטלון עשרה ספרים שהתפרסמו במהלך 23 שנים.

וביניהם

מטלון ואפלפלד הותירו גוף יצירות משמעותי. היא בדרכה, הוא בשלו. שניהם יכולים לתת לנו השראה וכח.

הסיפורים שלהם מזכירים לנו שכל דרך לכתוב טובה. אנחנו מרבים לחוש אכזבה מעצמנו, אבל הרי לא היינו מעזים לכנות את מטלון עצלה, או לנזוף באפלפלד על שהוא איטי. ברור לנו ששניהם הכירו את הקצב שלהם, את הדרך שלהם, ועבדו. בסבלנות, בשקדנות.

בעולם מהיר מאוד, אנחנו עוסקים באמנות איטית ושקטה. בין אם אנחנו כותבים מדי יום או פעם בשבוע או חודש בשנה, זה לא באמת משנה או חשוב. העיקר שאנחנו כותבים, בדרכנו.

בין אם כתבנו היום עשר מילים או אלף, התקדמנו. טוב עשינו.

הזמנה לכתיבה:

כתב העת מאזניים פרסם קול קורא לפרסום יצירות ספרות בגליון אפריל 2018, שירה ומסות בנושא הגירה. זו לשונו:

בהשראת הציווי וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (דברים, פרק י', פסוק י"ט)

הגירה היא תנועה, היא שינוי, היא תזוזה. הגירה היא פעולה של חיים. של שמירת החיים. היא תנועה ושינוי ותזוזה בעקבות החיים, למען החיים, בעד עקרון שימור החיים ושיפורם. לפעמים היא אקט של חוסר ברירה, של הישרדות או בריחה, לפעמים היא אקט של הגנה ולפעמים היא נעשית מתוך בחירה מושכלת. כך או כך, פעולת הגירה היא תמיד פעולה של בחירה בסיכוי לטוב, בהעדפת האפשרות של קיום טוב יותר.

הגירה היא מעבר ממקום טבעי, מוכר, ידוע, למקום חדש, לא מוכר, שכרוך באי ודאות ובהסתגלות. בין אם המקום החדש הוא תחנת מעבר טנטטיבית, זמנית, ארעית, חולפת, או תחנה סופית, ההגירה כרוכה בכאב העזיבה של המקום המוכר ובכאב ההשתלבות במקום החדש. היא מעבר ממקום לא נוח, שאינו מאפשר את הקיום הרצוי, למקום נוח יותר, שמאפשר קיום רצוי יותר, כשהמילה "מקום" מתארת מקום חומרי, גשמי, או פיזי; מקום רוחני, אידיאולוגי, או מחשבתי; מקום רגשי, תודעתי או נפשי; או כל מקום אחר בקיומנו הגופני, הרוחני או הרגשי, שניתן להגר ממנו או אליו.

הקול הקורא שואל מהמושג הקונקרטי של הגירה מדינית, את עקרון התנועה והמעבר ממקום מאיים, לא בטוח, רעוע, שאינו מאפשר תנאי קיום, למקום בטוח, שמאפשר תנאי קיום, תוך שהוא מרחיב מעמיק ופותח את מרחבי ההגירה גם לעולמות הגוף, הרוח, הרגש והנפש. הגירת הלב, הגירת המוסר, התבונה, הדת, או המחשבה, מצטרפים להגירה המדינית ולעיסוק בסוגיה האקטואלית של גירוש המהגרים הזרים ממדינה שכמעט כל אזרחיה הם מהגרים דור ראשון ושני, סוגיה שמעסיקה בימים אלה את השיח המקומי והעולמי.

נשמח לקבל הצעות לפרסום ראשון של מסות (עד 1,500 מילים), רשימות קצרות (עד 1,000 מילים), סיפורים ושירים (עד שני עמודי 4A, שירים רצוי בניקוד מלא, ולכל הפחות בניקוד מנחה), שטרם פורסמו או ראו אור בבמה כלשהי. החומרים שיתקבלו יעברו לקטורה ובמקרים מסוימים גם עריכה. נא ציינו את שם הכותב.ת ואת כתובת האימייל בראש הדף הראשון.

כתובת למשלוח: dtronen@gmail.com

תאריך אחרון למשלוח: 28 בפברואר 2018.

תרגיל:

מה זאת אומרת? כתבו סיפור על הגירה ושלחו אותו למאזניים!

אנא, אל תיבהלו מהלשון האקדמית מעט, מהבמה המכובדת, מהנושא הגדול. פשוט חפשו את הסיפור שלכם. הוא שם, בפנים. כתבו אותו. שלחו אותו.

קול קורא הוא הזמנה פשוטה: אם תכתבו סיפור, אנחנו נקרא אותו. מה עוד נבקש.

חדש חדש: ביום ראשון מתחילים!

כותבים בפיג'מות – קבוצת עבודה אונליין

קבוצת העבודה מיועדת לספק מסגרת לכתיבה למי שמת מת מת לכתוב – אבל לא כותב.

בכל שבוע נתחבר למשך שעתיים לחדר מקוון בתכנת Zoom.us, שהיא פשוטה ואינטואיטיבית להפליא, נכתוב יחד, נדבר על הפלאות והקשיים ונעזור זה לזה להתקדם.

הקבוצה תקיים עשרה מפגשים בני שעתיים.

בשעה הראשונה כותבים, עם מצלמה פתוחה, מיקרופון סגור ואפס הסחות דעת. אני זמינה לשאלות פרטיות בצ'ט לאורך כל השעה.

בשעה השנייה משוחחים על ענייני הכתיבה – בעיות שנתקלנו בהן בתהליך או בטקסט, שאלות לגבי פיתוח עלילות או דמויות חידתיות וכל עניין אחר שיעלה מהקבוצה. אם הולך לנו טוב במיוחד, אפשר כמובן לסגור את הסאונד ולנצל גם את השעה השנייה לכתיבה.

מי שעובד כבר על טקסט, ימשיך לעבוד עליו במסגרת הזו. מי שעדיין מחפש, יקבל ממני תרגילים לפי הצורך ובהתאם לשלב שבו הוא נמצא בכתיבה.

מועדים: יום ראשון, 20:30

תאריכים: 25.2, 4.3, 11.3, 18.3, 25.3, 8.4, 15.4, 22.4, 29.4, 6.5

מחיר: 1170 שקל.

רישום: https://secure.cardcom.co.il/e/yXq

וזה כל מה שצריך כדי לכתוב, על פי גרנט סניידר:

חייכתם? יופי. לכו לכתוב.

(הרישום, שוב, כאן: https://nabu.ravpage.co.il/newsletter)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: