אף אחד לא ידע שסיזיפוס התאהב בסלע.
הוא אהב את הכובד, את הפצעים בכפות הידיים, את הכאבים בכתפיים ובגב ובשוקיים. וככל שהלך וקרב אל ראש ההר, אחזו אותו מידות שוות של אושר ושל צער, והוא ציפה בכל לבו להגיע לראש ההר, להשלים את המטלה, ולראות את הסלע מתגלגל שוב, תובע ממנו שוב עבדות. בלב שלם. בנפש חפצה.
ובלילות המעטים שבהם ישן בעמק האפל, רדפו אותו חלומות ביעותים ובהם ניטע הסלע בראש ההר, וסירב להתגלגל מטה.
אם תרצי 
תגובות
מעולה. ומקסים גם.
לא באנו ליהנות 😉 אלא אם מחשיבים הנאה מסבל.
כמה עצוב וכמה מדויק!
טרקבאקים
[…] נזכרתי בו. קטע קצר שכתבתי על סיזיפוס כמה שנים לפני כן. מכל הדמויות במיתולוגיה, לבי נתון […]