איך חוזרים אל הכתיבה

זהו.

נגמרה החופשה. הללויה, חזרנו לשגרה.

בשבועיים הבאים אלמד את שיעורי הכתיבה האחרונים לשנה זו, בשלוש סדנאות שונות שהחלו אחרי החגים, ורוב תלמידיהן המשיכו למחזור שני. המשך השנה תוקדש לעבודה ולכתיבה, בשעות המוקדמות מדי החביבות עלי כל כך. אלא שבימים האחרונים אני מקבלת מהתלמידים מיילים מודאגים:

"סוף סוף נכנסתי לשגרה טובה, ופרצתי כמה מקומות שהיו תקועים, ואני ממש חושש שלא אצליח להמשיך בלי הקבוצה."

"אף פעם לא הצלחתי לכתוב לבד. אני לא חושבת שאצליח גם הפעם."

"אולי בכל זאת תפתחי קבוצת המשך? פעם בשבועיים, רק בשביל המסגרת."

ואני אומרת לתלמידיי: זה אפשרי. אפשר ללמוד לכתוב לבד.

ואני חושבת לעצמי: זה אפשרי? אפשר ללמוד לכתוב לבד?

כי הכתיבה בורחת גם ממני, חמקמקה ומצחקקת, נעלמת בין חרכי הזמן, גולשת בין גאיות הלא-שמתי-לב שבסל הכביסה לפסגות הלא-מתחשק-לי הצלולות של ה-vod. היא בורחת ואני רודפת, מועדת, כושלת, נבוכה להודות כמה מעט כתבתי, עד שפתאום אני נזכרת שיש סוס, עולה על גבו, אוחזת במושכותיו, נאבקת שבוע או שבועיים שלא ליפול – וזהו. אני שם.

ואז אני מזכירה לעצמי: כן, אפשר. ואני כבר יודעת איך.

(עד הנפילה הבאה, שבה מתחיל הכל מחדש.)

הדבר החשוב ביותר הוא להחליט לעשות, ולזכור איך. איך לעצור לרגע אחד, לטלטל את הראש שיצטלל, לרשום את הנקודות הנדרשות לתהליך, ולהתחיל. יש כל כך הרבה דרכים טובות לעלות על הסוס הזה, ובכל פעם שום דבר לא עובד, עד שמשהו אחד עובד בכל זאת.

אז הנה, לעצמי, וגם לתלמידיי, וגם לעולם, ושוב לעצמי, בפעם הבאה:

*

איך חוזרים לכתוב?

מחליטים. החלטה מודעת, עניינית, טכנית ממש. אני חוזרת לכתוב.

קובעים עיתים. זה שלב מורכב ומסוכן במיוחד. רק אנחנו יודעים כמה זמן אנחנו באמת יכולים לפנות לכתיבה. מומלץ לקבוע מעט פעמים ולעמוד בהן. אם מגלים שיש עוד זמן פנוי, תמיד אפשר להוסיף. אם קובעים שלוש פעמים ולא מצליחים לעמוד בכך, נוצרת תחושת כישלון, ומזה יש לנו כבר מספיק, תודה רבה.

משבצים ביומן. הפעם הבאה שבה אכתוב תהיה ביום זה וזה בשעה זאת וזאת למשך כך וכך זמן.

מודיעים לעולם. ובעיקר למי שעשוי להפריע: בני ובנות זוג, ילדים, הורים, חברים ומקומות עבודה. אתם זקוקים לשקט למשך שעה או שעתיים. אם אתם לא עוסקים ברפואת חירום, רוב הסיכויים שהעולם יכול להסתדר בלעדיכם למשך פרק הזמן הזה. יש לכם תינוקות? עבודה לוחצת? חברה שעוברת משבר נ-ו-ר-א-י? בני זוג שלא מבינים כמה הכתיבה חשובה לכם? כולם יכולים לחכות. תאמינו לי, יצאתי מפייסבוק לפני חודשיים, אני מכבה את הטלפון למשך ימים שלמים. העולם מתרגל, ולומד לכבד את הבחירה שלנו.

מתכוננים לסדרת כשלונות. אתם עשויים לזכות בירח דבש קצר עם הכתיבה, אבל רוב הסיכויים שתחילת העבודה תהיה קשה. קשה להירגע. קשה למצוא רעיון טוב. קשה עם הדף הלבן המחריד הזה. קשה עם הטקסטים הראשונים, שעלולים להיות הגרועים שכתבתם מימיכם, או אפילו, כמו במקרה שלי, הגרועים שנכתבו בידי מישהו אי פעם.
הסוד? לא להפסיק. לא למחוק. להניח לטקסטים הגרועים להצטבר. זה ישתפר – אבל בתנאי שתמשיכו.

חוזרים. נכשלתם? כמה עצוב. אתם מוזמנים להתאבל, לקלל את עצמכם, אותי, את העולם. אתם יכולים להתייאש, לאבד תקווה, להרים ידיים. תעשו מה שאתם רוצים, אבל מחר מתחילים שוב. אין ברירה, כבר כתבתם ביומן.

לא הצלחתם לחזור? ברוכים הבאים למועדון הכשלונות. אני הנשיאה, ואלה הכללים: קחו שבוע חופש. בשבוע הזה אסור לכם לכתוב. אפילו לא מילה אחת. רשמו את מועד החזרה ביומן, בעוד שבוע. נתראה שם.

משוב חיובי. זה הסעיף האחרון כי חשוב לי שלא תשכחו אותו: תנו לעצמכם משוב חיובי על עצם הכתיבה. טובה, רעה, בינונית, סתמית, מופלאה, זה לא משנה. בטווח הארוך, אם תכתבו הרבה, תשתפרו. חשוב לכתוב.
אפשר לתת לעצמכם משוב חיובי על זמן הכתיבה או על מספר העמודים או על מספר המילים או על כל דבר אחר. חשוב שהמשוב יהיה ויזואלי. טבלת אקסל עם מספר שעות\עמודים שהקדשתם לכתיבה או מדבקות על לוח שנה בשיטה המופלאה והאפקטיבית מכל, הצילום מהאינסטגרם של ויקטוריה שוואב החרוצה.

IMG-20160501-WA0001.jpg

*

ואם אין לי מה לכתוב?

בסדנת כתיבה מקבלים תרגילים, שיעורי בית, רעיונות. אחריה, המדבר.

אז מאיפה מוצאים רעיונות? יש כותבים שלא מבינים את פשר השאלה. רעיונות נולדים אצלם כמו ארנבות, רכים ופרוותיים ומלאי שמחת חיים. בדרך כלל זה סימן שהכותבים האלה כותבים. הרבה. רעיונות נוטים לבוא למי שנמצא בתוך תהליך יצירתי.
ואם אין לכם רעיונות, ואתם בכל זאת רוצים לכתוב, הנה כמה דברים שתוכלו לעשות כדי להוליד רעיונות:

דפי בוקר. לכתוב שלושה דפי בוקר, ברגע שמתעוררים. דפי בוקר הם כלי אפקטיבי מאוד לתחילת הדרך. יש כללים לכתיבתם, שאותם כדאי לקיים כלשונם זמן מה. אפשר לקרוא עליהם עוד באתר של הוצאת פראג ובעיקר בספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון.
אזהרה: אם יש לכם אלרגיה לספרי עזרה עצמית, אל תתקרבו לספר הזה. דפי בוקר הם כלי מצוין, כך או כך.

כתיבה אינטואיטיבית. נטלי גולדברג, מורה לכתיבה וזן, מבטיחה שתרגול כתיבה מתמשך, יומיומי, יסייע לכם להוליד רעיונות. ניסיתי, עובד. הספר שלה, עצם הכתיבה, מקסים ואפקטיבי מאוד.  יש לה עוד כמה ספרים מצוינים שלא תורגמו על תהליכי כתיבה.

יומן. בלי שמות ומיתוגים, סתם יומן. אם אין לכם רעיונות, תתחילו משם. אם תקפידו לכתוב בו על בסיס קבוע, הם יבואו.

בלוג. גם בלוג הוא כלי נהדר לעידוד כתיבה. השתמשו בו בזהירות, בגלל ההתמכרות המתוקה לתגובות.

הזמנה לכתיבה. האינטרנט מלא בהם. חפשו writing prompts. כתבו אחד בכל יום במשך שלושה חודשים, והכתיבה שלכם תמריא. מבטיחה. אתם יכולים להתחיל באלה: 1, 2, 3, 4, 5 (האחרון ילמד אתכם ליצור כאלה בעצמכם).

כתיבה בעקבות. תמונה. ציור. חפץ. אדם. רגע. צליל. ריח. פחד. הבטחה. חופשה. זכרון. העולם כולו הוא הזמנה לכתיבה.

*

והכי הכי הכי חשוב:

ישבן בכסא. ידיים על המקלדת. במשך זמן הכתיבה לא קמים. 

זה כל כך קשה, שלפעמים אני לוקחת חגורה וקושרת את עצמי לכסא, קשירה רופפת, רק כדי להזכיר לי לא לקום. כתיבה היא עבודה, ומה שמבדיל בין כותבים לחולמים היא הנכונות לעבוד. להשאר בכסא, ולהמשיך לנסות בזמן שעל המסך נפרשות הוכחות מחרידות למידת הכשלון שלנו, לאפסיות וחוסר הכשרון. בזמן שהשנאה העצמית מרעילה אותנו וחוסר הבטחון הופך אותנו לעלה נידף.

אבל אם נשאר בכסא, אם נמשיך לנסות, יש לנו סיכוי.

הכתיבה היא עבודה קשה. צריך לשבת הרבה שעות, להכשל הרבה פעמים, להתגבר, להשלים סיפורים עד תום. אבל אם תחצו את ההרים והנהרות, את הדרקונים והרוצחות, בסוף מצפה האושר. בחיי.

כתיבה נעימה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מזוזה  On 1 במאי 2016 at 11:12

    תודה על כל העצות. נקווה שנמצא את הכח לכתיבה

  • תמר א  On 1 במאי 2016 at 15:01

    נהדר. תודה רבה

  • ido2267  On 1 במאי 2016 at 18:06

    בשבת הזאת הלכתי לארומה. בגלל שלא נעים הזמנתי קםה ומאפה ואחר כך חצי סביח.
    היתרונות הם משולבים:
    א. אין טלויזיה, כיור, מקרר להסיח את הדעת
    ב. רגשי אשמה בגלל דיאטה
    ג. רגשי אשמה בגלל שהוצאתי כסף
    כך שפשוט הייתי חייב להישאר עד שיצא משהו אחרת סתם בזבזתי כסף וזמן

  • טלי יחיה  On 2 במאי 2016 at 17:51

    רוני, איזה פוסט שהוא בדיוק בזמן, ליטל ירון חשפה אותי לבפוסט הזה ואני כל כך מזדהה עם מה שכתבת, כל כך. ויש כל כך הרבה טיפים מעולים. אהבתי את הרעיון של להקשר לכסא הייתי מוסיפה עם לנתק את כל הנוטיפיקציות שיש כי ממה קל לברוח לשם.. ממש תודה. כבר מיישמת כמה מהרעיונות שלך.

  • galithatan  On 8 במאי 2016 at 20:12

    נהדרת 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: