כותבים בשקט, ירושלים

(למטה למטה, סיפור)

בחורף שבו היתה לי ירושלים לבית ירדו בעיר שלג ופחד וגעגועים. בחורף ההוא היו כל אנשי ירושלים בודדים. למדתי פילוסופיה מדינית ואיך לפחד מ ולאהוב גברים גבוהים, למדתי להיזהר ממרצים כפולי פנים. בחורף ההוא הייתי לאבן מאבני העיר.

השנה אני חוזרת בפעם הראשונה ללימודים בירושלים. ללמד בירושלים. רק פעם אחת, קצרצרה, ב-21/5, בשעה 17:00,  בפסטיבל הסופרים  2014.

לכתוב ביחד. כמה מושך את הלב. יש בדידות כל כך עמוקה בכתיבה. כל כך אינהרנטית. אבל ב"כותבים בשקט" נלמד בשניים, ונכתוב ברבים. לרגע אחד הכתיבה תהיה מעשה מעט פחות בודד.

את סדנת פתקים בכותל נערוך אני וליאור אנגלמן, מחבר הספר לא מפסיקים אהבה באמצע. אנחנו מבקשים לצאת יחד למסע אל המשאלות הכמוסות שלנו. סדנת פלאות. 

במקביל אלינו יערכו חברים יקרים שלנו עוד שלוש סדנאות שלכל אחת מהן הייתי רוצה להירשם בעצמי:

שרי שביט ועידן גרינברג ילמדו איך לעשות שימוש בזכרונות כטריגר לכתיבה

קרן אייל-מלמד ואילנה זיידמן יעניקו כלים לבניית דמויות חד פעמיות

אשכול נבו ואורית גידלי ילמדו איך כותבים שקרים אמיתיים, עד מתי ביוגרפיה ומהיכן החיים

בסיום נתכנס כולנו לג'אם כתיבה המוני ומשמח.

כל הפרטים כאן.

לכתוב זה כל כך לבד. איזה יופי יהיה לכתוב ביחד.

**

והנה, כך זה היה בפעם שעברה, כשעוד היתה בריכת ממילא והיה לי האומץ למות מפחד.

 

‏‏המכונות שהייתי

משגב עם

שני דליים, האחד מלא, השני ריק.

לסדר כיסא.

להדליק את המכונה.

אוזניות. תחנת רדיו.

להוציא סרט ארוג מדלי ימין.

להניח על המכונה. לקפל קצה. להכניס לתוך המהדקים.

ללחוץ בשני אגודלים על שני הכפתורים האדומים. צפצוף ארוך.

להוציא את הסרט. להפוך. לקפל קצה שני. להכניס לתוך המהדקים.

ללחוץ בשני אגודלים על שני הכפתורים האדומים. צפצוף ארוך.

להשליך את הסרט המוכן לדלי שמאל.

ושוב.

ושוב.

ושוב.

להחליף דלי.

ושוב.

שמונה שעות. לפעמים עוד שעתיים נוספות.

ואז הביתה.

*

ירושלים, חודשיים לפני כן.

החוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, שנה א', סמסטר א', תואר ראשון.

הייתי הבטחה גדולה, ככה אמרו. המרצה האהוב עלי מכולם היה ד"ר (היום פרופסור) אבנר דה-שליט המאתגר. בהשראתו הברוכה התמכרתי לספרי מחשבה מדינית וקראתי אותם כל הזמן. רק יסודות: לוק והובס ראשונים, ואז דה טוקוויל הנפלא, מרקס הקרוב ללבי, ברלין האהוב, רוסו המבולבל-מבלבל והגל החצצי. קראתי על הדשא, בקפיטריה, בספריה, בעבודת הלילה שלי במוקד של חברת שמירה, על המיטה של גל בממילא.

הכי הרבה על המיטה של גל בממילא. הוא היה רק ידיד, למרות החיה האירוטית החריפה שלי, שטיילה איתנו בשבילי הכפרים הערבים שבין האוניברסיטה לביתו, שהצילה את שנינו מהזרות הבלתי נסבלת במפגשים של "האינטלקטואלים".

היינו שוכבים יחד במיטה וקוראים ספרי מחשבה מדינית. מדי פעם ניהלנו שיחה במילים ושיחה במבטים ושיחה של גוף אל גוף, ואף פעם לא נגענו.

אני הייתי של עדו החכם. הוא היה אשם בכל מה שקרה. הוא זה שהסיט את הדלת המסתובבת הזו.

עדו היה היועץ שלי באוניברסיטה. חודש בדיוק מתחילת הלימודים הוא כבר הזמין אותי אל המפגש הראשון של חוג האינטלקטואלים. נדמה לי שכך הם כינו את עצמם, אם כי ייתכן שזכרוני מתעתע בי, או אולי רשעותי המסוימת.

קבוצת הדוקטורנטים המבטיחה של החוג, כולל הזוג המוזהב, אז עוד לא נשואים, היום שני אקדמאים בולטים בתחומם וגרושים. היו גם שני מסטרנטים מצטיינים במיוחד, והייתי אני: תואר ראשון. שנה ראשונה. סמסטר ראשון.

הדיון הראשון היה באדורנו. זו היתה הפעם הראשונה שבה שמעתי על אסכולת פרנקפורט ולא הבנתי מילה אחת ממה שאמרו שם.

עדו התעקש שאמשיך לבוא. אני הייתי, כמובן, מאוהבת בעדו החכם והאפל. אז באתי. במפגש השני התגברתי על הבהלה ושאלתי בהיסוס שאלה. אולי שתיים. את התשובות לא הבנתי. בסוף הפגישה נגשו אלי בני הזוג המוזהב והחמיאו לי על השאלות. "מה שמובן מאליו בעינינו, את מעמידה בספק. זה היה מבריק."

עדיין לא הבנתי כלום.

אז התנחמתי בגל, מסטרנט תל אביבי שנקלע לחוג במקרה, כמוני. צחקנו עליהם. גם אותו לא הבנתי, אבל את הרעבתנות שבה התבונן בי הכרתי. זה היה מוכר, בטוח ונעים. חיית המחמד האכזרית שלי עשתה את תפקידה כתמיד.

עוד חמש פגישות חלפו וזה התחיל. חלומות על קריירה אקדמית בינלאומית מסחררת התנגשו בחרדות עצומות, שנבעו מידיעה פנימית עמוקה, עד כמה אני לא יודעת.

בחוג לפילוסופיה פגשתי את יותם, גם הוא אקדמאי מבריק ונחשב בתחומו היום, והסתופפתי מעט בצד מתיקותו. החיה עקבה אחריי גם לשם. לא יכולתי לדעת בשום אופן אם הם אכן מעריכים את האינטיליגנציה שלי, או שהם נמשכים אל החמוקיים הנעריים, המיניות החצופה והמוחצנת (והלא ממומשת).

הסמסטר עמד להסתיים. הגשתי עבודה ראשונה. "על מושג הניכור בתורתו של מארקס". המכונה היתה האדם, האדם היה לחלק מהמכונה. הוא איבד את עצמיותו לגמרי במפגש הזה. גלגל שיניים משוכלל ולא אמין. קיבלתי 100 עגול ומתוק. ד"ר דה שליט אמר שזו העבודה הכי טובה שקיבל מסטודנט בשנה א'.

כשיצאתי מחדרו פגשתי את ראש החוג מלווה בעדו היפה. עדו הציג אותי בפניו, והוא התבונן בי בתשומת לב ואמר, "סיפרו לי עלייך. כמה מהמרצים סימנו אותך למלגה השנה." עדו חייך אלי. החיה הצטנפה וזינקה על רגליה האחוריות.

למחרת החל לרדת שלג בירושלים. הוא הצטבר עד כדי שיכולתי להתחמק מהמבחן השני. יצאתי החוצה והלכתי ברחובות המושלגים עד הלילה. לא היה דיבור פנימי. הלכתי בשלג. זה הכל.

בבוקר הבא ארזתי את חפציי ונסעתי אל הקיבוץ. גם שם ירד שלג. חיכיתי מחצית היום בקרית שמונה, ואז עובדיה הסיע אותי אל המשק. נרשמתי במזכירות. קיבלתי את החדר הישן שלי. נשכרתי לעבודה במפעל.

*

משגב עם

שני דליים, האחד מלא, השני ריק.

לסדר כיסא.

להדליק את המכונה.

אוזניות. תחנת רדיו.

להוציא סרט ארוג מדלי ימין.

להניח על המכונה. לקפל קצה. להכניס לתוך המהדקים.

ללחוץ בשני אגודלים על שני הכפתורים האדומים. צפצוף ארוך.

להוציא את הסרט. להפוך. לקפל קצה שני. להכניס לתוך המהדקים.

ללחוץ בשני אגודלים על שני הכפתורים האדומים. צפצוף ארוך.

להשליך את הסרט המוכן לדלי שמאל.

ושוב.

ושוב.

ושוב.

שנה שלמה עשיתי את זה. הייתי מאושרת ושקטה. בלילות שכבתי על המיטה של גוטליב, הבוס והאהוב שלי, וקראתי במארקס. רציתי להגיד לו, למארקס, שיש מכונות שעשויות רק מגלגלי שיניים אנושיים. שמכונת הריתוך האולטרה סונית היתה טובה לי מהם.

עד היום אני עוצמת מדי פעם את עיניי ומרתכת סרטי בד במכונה האולטרה סונית שלי. סרט. קיפול. הידוק. לחיצה. צפצוף ארוך. היפוך. קיפול. הידוק. לחיצה. צפצוף ארוך.

שלווה.

wereallstories

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10 באפריל 2014 at 08:36

    אם את אישה כותבת, לא תמותי לעולם

  • ilana weiser-senesh  On 10 באפריל 2014 at 10:03

    יפה ממש. הזכרת לי כמה היתה ירושלים עצובה לפעמים, וכמה מבלבלת.

  • ליזה  On 10 באפריל 2014 at 12:09

    אבל למה עזבת?

  • galithatan  On 10 באפריל 2014 at 13:57

    נשמע רעיון מקסים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: