בין הקוצים והים

הקיץ היה ארוך ושחון. נדדנו הלומי אור שמש בין המזגן לבריכה, קיווינו שייגמר.

מדי פעם הצצנו דרומה, לעבר מרחבי רמת הנדיב, אבל בשביליה לא באנו. כל כך חם היה לנו.

הבוקר הללי ואני התעוררנו מוקדם, כמו שאנחנו אוהבות. לפני כולם. חמקנו מהבית, מצוידות רק בבקבוק מים, והלכנו לבדוק מה שלום יקירינו: השביל, העץ יהוסף, נמלי האלונים ושאר בני הטבע בני בלי שם.

חשוב מאוד: להחזיק ידיים:

a

ואז להזכר: את השביל הזה תמיד מדלגים מאבן –

1

לאבן –

2

לאבן.

3

לעץ הזה קוראים יהואל, אבל אנחנו מכנים אותו ג'ייג'יי. איזה יובש מסביב. רק פיסת הים באופק מלחלחת את הלב.

6

אימוש, בואי תראי מה מצאתי.

8a

זה זרעים של משהו. כדאי שנבדוק אותם היטב.

9

הנמלים נראות מאוד עסוקות. בתוך הכדורים האלה יש ציפוי מנוצה, ובתוכו גרגיר זעיר. טוב. חם נורא. אפשר ללכת עכשיו לבקר את יהוסף?

ye1

פעם זה היה יותר קל לטפס עליו, אבל גזמו לו כמה ענפים גדולים. מסכן יהוסף, עכשיו הוא החרוב העצוב.

ye2

חיבוק גדול ליהוסף. אל תדאג, תיכף יבוא הסתיו ותהיה שוב מאושר.

ye3

כמה טוב לחזור!
ועכשיו תמונה אחת עם אמא. שיראו שגם את באת איתי.

ye4

זהו. עכשיו גלידה. בינינו, הרי הקיץ עוד לא נגמר באמת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: