ערב שבת בעמק יזרעאל

כשיצאתי מבקעת הירדן הפצועה והפועמת והגעתי סוף סוף לסחנה הייתי חייבת לעצור. חייבת.
כי הגלבוע התנשא מעל, והחיטה היתה ירוקה ושמנמנה ונפרשה עד האופק, והייתי צריכה לחזור לנשום. ישבתי על סלע גדול והתבוננתי בעמק הפרוש סביבי עד האופק, ובכיתי.

העולם היה כל כך יפה, כל כך ירוק וחי, ואני עמדתי לנסוע חזרה הביתה, לעיר שכולה אבן. ישבתי שם לבד, הרבה הרבה זמן, ולא ידעתי איך להתיר את הקשר הזה במרכז חיי.

***

זה היה לפני שנה בדיוק.

הבוקר התברר לי שאני צריכה להסיע את בכורי ושניים מחבריו לסופשבוע בגלבוע. שמחתי להזדמנות הנדירה לשבת מאחורי ההגה שעות ארוכות לשמוע מוזיקה ולהתבונן בנוף.

נסעתי עם שלושה נערים חכמים וחמימים, וכל הדרך סיפרנו סיפורים, ראינו עצי-דרקונים על ראשי הרים וקראנו במבטא אדיוטי שלטים מצחיקים. מדי פעם קטע אחד מהם את הפטפטת בקריאה מלאה התפעלות, "איזה יופי! תסתכלו על הנוף!" ואני ידעתי שוב שבחרתי לבני את בית הספר הנכון.

הורדתי את הנערים בבית המורה המקסימה שלהם, שם הם מבלים את השבת, הותרתי אותם על מרפסת העץ הצופה אל הנוף היפהפה וירדתי מההר.

בתחנת הדלק מתחת להר עצרנו, אני וחברה שהביאה עוד כמה ילדים לבית המורה. קנינו קפה, התיישבנו בשולי השדה והתבוננו. הגלבוע התנשא מעל והחיטה היתה ירוקה ושמנמנה ונפרשה עד האופק, והריאות התמלאו היטב. כמה קל לנשום כשהשדות נפרשים לפנייך עד האופק.

gilad

דווקא מול הרי גלעד, אבל זה הרגיש בדיוק ככה. אני יודעת, כי הצילום הזה שלי.

מעברו השני של השדה ראיתי את הסלע ההוא, וסיפרתי לה. הפעם חייכתי. מהמקום היפה הזה אני שבה למקום אחר שיש בו את כל שאני זקוקה לו. הבית החדש שלי הוא המקום הנכון עבורי בעולם. כמה זה פשוט. וכמה לא פשוט היה להגיע לכאן.

(ולמרות יפי ביתי החדש, נסעתי לאט, דרך עמק בית שאן ועמק יזרעאל, מתבוננת היטב, עוצרת מדי פעם לבהות בשיבולת, מתמסרת לתכנית שאני הכי אוהבת ברדיו. בגיל 43 אני כבר יודעת איפה מתחבא האושר, בשבילי.)

(נכתב ב-1.3.2013)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Limor David  On 19 באפריל 2013 at 14:58

    רוני,
    המילים שלך משמחות וממלאות.
    שבת שלום
    לימור

    • איציק  On 24 ביוני 2013 at 01:59

      מצטרף למחמאות. מאחל לך את כל האושר שבעולם

  • שלומית לוי  On 19 באפריל 2013 at 16:13

    בלי קשר לכתיבה הנפלאה שלך, ממש בלי קשר- המשפט האחרון שלך. בגללו שלחתי את הפוסט הנפלא לעוד אנשים.
    מותר לחבק וירטואלית?

  • shosh hazan grinberg  On 20 באפריל 2013 at 11:37

    כמה פשוט ככה אושר.

  • דפנה י.  On 21 באפריל 2013 at 00:34

    למרות שאני מעמק אחר בישראל, עמק יזראל הוא נוף ילדותי ונעוריי. מפני שלשם תמיד כל טיולי תנועת הנוער הביאו אותנו. ואת בחיר לבי אספתי מעמק בית שאן, אז בשנים האחרונות בכלל, זהו נוף ביתי השני.

    וזהו הנוף הפנימי שלי, בצבעים ובריחות, ברוחות החזקות שיורדות בקיץ מהגלבוע ומייבשות את השיער הרטוב מהבריכה, מחליקות אותו כמו פן.

    תודה שתיארת במילותייך החכמות כל-כך טוב ונכון ומדויק את שאני אוהבת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: