על שתי בנות

בגן הציבורי ניגש אליהן איש כהה שיער ושקט ושאל אם הן רוצות לראות קסם. ולמרות שאמרו להן שאסור לדבר עם זרים, ולמרות שהרגישו בסכנה, הן החליפו מבט מהיר והנהנהו יחד, כשתי בובות.

האיש הוציא מכיסו קופסה קטנה והעביר את ידו מעליה, ואז קמץ אותה, והקופסה נפתחה אט אט, נמשכת אל כף ידו מעליה. וככל שהלכה ונפתחה השתנה משהו בעולם, ומתוך הקופסה נמשכו תקרה וקירות והתפרקדו סביבם, ורצפה עשוית קורות עץ נמתחה תחת רגליהן.

הן החליפו שוב מבט, מהוסס הפעם.

הקירות היו אדומים ומנוקדים בלבן, כמו שמלת חג מתוקה, והתקרה גבוהה מאוד. נדמה כאילו היו שם בחדר עוד קודם. והאיש הוסיף ומשך, ומן הקופסה יצאו ג'ירפה וענן ומגרפה חלודה ורפרפת רוטטת שריחפה באוויר סביבן, רודפת אחרי הענן. נדמה שמצא חן בעיניה.

וכשסיים להוציא את כל אלה שאל: אתן רוצות לחזור?

הן הביטו זו בזו.

לא, אמרו שתיהן יחד. אנחנו רוצות להשאר.

האיש הושיט יד אל הרפרפת וגרף ממנה באצבעותיו ואכל, ואמר שגם את הענן אפשר לאכול. הן רדפו אחרי הענן זמן רב, וכשהתעייפו נקש האיש באצבעותיו והענן ירד, והן נשכבו לישון עליו, בצל הג'ירפה.

אחת מהן נותרה ערה כל הלילה. שיני המגרפה החלודה שנחה על הרצפה, לא הרחק ממנה, טרפו את שנתה.

הוא יפגע בנו, אמרה לחברתה בבוקר.

אני יודעת, ענתה החברה. אני רוצה להשאר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: