כולה קומזיץ והלהקה, נו

אז מה את עושה עניין?

לא יודעת. איכשהו יום העצמאות הזה היה הטוב ביותר שהיה לי מזה שנים.

קשה לשים את האצבע בדיוק למה זה קורה, אבל יצא לי כמה פעמים ללכת לבמות, וזה לא עושה לי את זה. אני אוהבת את המוני בית ישראל השמחים, אבל איכשהו בבמות אני לא מאוד נהנית. לא סובלת, אבל גם לא נהנית. חוזרת עייפה ומרוקנת מרגשות.

אז כשהזמינו אותנו לקומזיץ ביער, מיד אמרתי כן. מה כבר יכול להיות?

מסתבר שיכול להיות. יכול להיות שהחזרה לקבוצה קטנה של אנשים נחמדים (שאת רובם המכריע לא הכרתי, למרות שהם הורים מבית הספר של הילדים), מדורה, קרטושקע ומלפפונים טריים היא פשוט הדבר הנכון בשבילי. גם קומץ בית ישראל זה ישראל, וזה היה מתוק וטוב. שוחחנו, הילדים שיחקו וטיפסו על המגדל באמצע היער לראות את זיקוקי חוף הכרמל. פגשתי כמה אנשים שהרשימו והקסימו אותי. זה נעים. וזה אפשרי לי רק כשמדובר בקבוצה קטנה.

הבוקר אחי האהוב ואשתו הנחמודת באו עם השלישייה, גם השכנה קפצה, ואחה"צ הגיע האח הקטן והנהדר. עשינו על האש, כמו כולם, ואז הכנסנו לדי.וי.די את הלהקה ובפעם הראשונה ראינו את הסרט עם הילדים.

גם בפעם האחרונה שראיתי אותו, לפני עשרים ומשהו שנים בערך, היו שם שני האחים שלי. כל כך הרבה משפטים אנחנו זוכרים עדיין, ומחייכים זה אל זה. אין להקל ראש בזכרון ילדות מתוק. היה טוב לראות את הסרט איתם ועם הילדים, לנסות להבין מה הם רואים, לתת הקשר תקופתי (מה זה מוצב? מה זו בכלל להקה צבאית? וטרנזיסטור? ומה, זאת באמת חלי-אמא-של-איה??? איך היא צעירה! היא באמת היתה כמו בר רפאלי? היא יותר יפה ממנה פי אלף!) ולשיר בקול גדול, בלב פתוח ושמח.

בערב, אחרי שכולם הלכו, אחי סיפר על נסיעה לשטחים. הוא מטפל שם בילדה חולה. הוא אמר שאנשים היו נחמדים אליו, כיוונו אותו. הוא היה זהיר, אבל חש שוב שגם שם יש אנשים טובים.

זה היה החלק החסר בפאזל שלי. רגע של נחמה וזכרון. בשני הצדדים יש גם אנשים טובים, ואני לא מוותרת על התקווה. שיהיה פה שלום פעם. שבסוף לא יהיה נטל האשמה, ואוכל לחוש את השמחה הגדולה הזו. זו הארץ שלי. השפה שלי. הבית.

הילדים אומרים שרק כך הם רוצים לחגוג את יום העצמאות. גם בשנה הבאה נראה הלהקה? זו תהיה מסורת, אמא?

בטח. הנה, מסורת נולדת.

חג שמח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה י.  On 17 באפריל 2013 at 02:58

    מקסים ומעורר געגועים. איך את יודעת ככה לדייק במילים ולקלוע לרגשות.

    יום עצמאות שמח.

  • chellig  On 18 ביוני 2013 at 23:23

    אולי אמא של איה תבוא עם איה בשנה הבאה 🙂 נשיקות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: