הגבעה

רוני קופר יתום. מלבד זה, הוא בעיקר לשעבר: קיבוצניק לשעבר, לוחם קרבי לשעבר, בעל בר תל אביבי לשעבר, סוחר מניות מצליח בטירוף לשעבר – ועוד בניו יורק, החלום של ישראל לשעבר, מאז ולתמיד.

רוני הוא הסוכן החשאי, הוא ישראל-לשעבר, שאותו שולח אסף גברון אל מעבר לקו האויב, לישראל-לשעתיד, ארץ הגבעות היפהפיה ביהודה ושומרון, שנציגותה כאן מתקראת מעלה חרמש ג'.

שם, כהבטחתו של נפתלי בנט, מצפה לו אח: גבריאל נחושתן, שהיה פעם גבי קופר הקטן: חוזר בתשובה, בודד, אפוף קדושה וטירוף. אלימות קשה מתחוללת סביבו תמיד, בין שהוא מחוללה ובין שמישהו אחר מפנה אותה כלפיו. גבי קופר הוא המייצג של ישראל החדשה, המסוכנת להפליא לעצמה ולסביבתה. קורבן תמיד וכובש אכזר בו זמנית, וכל כולה כוונות טובות.

שני האחים קופר-נחושתן הם תעלול קטן שבאמצעותו מאפשר הסופר לכו-לם להזדהות עם המספרים שלו: לקיבוצניקים ולתל אביבים, למתעשרים החדשים ולבורגנים העלובים, לברסלבים הנרגשים ולמתנחלים החשדנים. זה תעלול של סופר חכם, שכן רוני-ישראל-הישנה מותח את הביקורת, ומאפשר לקורא השמאלני להתעלם מביקורתו שלו ולהעמיק הלאה, אל גרעין הסיפור, ואילו גבי-ישראל-החדשה כולו לב ורוך, ומאפשר לקורא הימני לחוש שלא נטשו אותו, לא שכחו את רגישותו ולא זלזלו באמונתו.

ואחרי שנכבשו הלבבות של אלה גם אלה, מתחבאות בלבו של הספר עוד שתי ביצי הפתעה. וכמו הביצים האהובות של קינדר, גם כאן, עם מתיקות השוקולד מגיעה גם האכזבה החמצמצה על עליבותו המופגנת של הצעצוע, שנידון לכלייה עוד לפני המקלחות של הערב:

הצעצוע השבור שיקבל השמאל מגברון השמאלני-תל אביבי-אינטלקטואל, הוא נרטיב אלטרנטיבי: יהודה ושומרון כמערב פרוע של חלוציות מופלאה, הנובעת מאידאולוגיה לוהטת וסדורה.

הצעצוע השבור שיקבל הימין הוא התיאור הפרטני והקצת מביך של היומיום שלה, המרופד חיתולים ורכילויות, בגידות והתמכרויות, שמזכירים מאוד שכונה פרברית במודיעין או פתח תקווה.

ההבדל המרכזי בין זו לזו: במקום שאיפה לקרמיקות חדשות בשירותים כמהים כאן לקרוואן נוסף שירחיב את ההתיישבות ויעמיק את שורשיה. לעוד שותפים לחלום הציוני המתחדש. גברון מתאר בפרוטרוט את דלות החיים במאחז, את המפרט הפשוט והספרטני של הקראוון, ומכבד בבירור את החלוצים החדשים על צניעותם.

gavron2_g

חלוץ עברי במערב הפרוע

המהלך המשמעותי הבא שמבצע הספר הוא פירוק של נרטיב המאשים את הכיבוש, ובעיקר את מפעל ההתנחלויות שמיסד אותו, באלימות המפעפעת בחברה הישראלית.

לאורך כל חייהם של הגיבורים, רוני וגבי, מלוות אותם התרחשויות אלימות אקראיות וארסיות: תאונה מוזרה בכבישי רמת הגולן בסוף שנות השישים, ילדים מתעללים בקיבוץ של שנות השבעים והשמונים, מבוגרים שבוגדים באמונם באדישות מוחלטת, מפגעים פוטנציאלים, השפלות מיניות, נושים מרוגזים ומסוכנים פוטנציאלית בניו יורק של שנות האלפיים, נער התנחלויות מסתורי על סוס, מין אלכסנדר זייד מודרני ושתקן שנוכחותו משרה חשש תמידי, ערבים זועמים בינות לזיתים שרופים. בין כל אלה נמתח קו של אלימות ורוע שאינו פוסק לעולם.

והאלימות הזו, מסמן גברון, לא נולדה עם הכיבוש ולא התמסדה בהתנחלויות. ישראל החדשה שמעבר לקו הירוק משחקת במגרש הישן והאלים של ישראל הישנה. היא מצטיינת באלימות, אבל בשום אופן אינה אחראית לקיומה. שכן אלימות היא פשוט התנהגות אנושית בסיסית, כמו גם הצורך להזדעזע ממנה ולהוקיע אותה.

עם תום הספר מתבהר כי ההישג המרכזי והמרעיש של גברון הוא בקעקוע היחס הדו-מימדי לתושבי ההתנחלויות וליישוביהם: טובים או רעים. גברון דורש מהחברה הישראלית, משני צידי המפה הפוליטית, להתבגר ולהתבונן במורכבות החיים מעבר לקו, בקסם שמהלכת הסכנה האלימה ובאדישות שמייצרת השגרה המרדימה. הוא עושה את כל זה בכתיבה מיומנת, נון שלאנטית ויפה, בסיפור חכם שעיקר קסמו נובע מהתעקשותו להשאר מורכב ולא שיפוטי.

הגבעה, אסף גברון, ספרי עליית הגג 2013.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: