מחאת האתון

העצב אין לו סוף

לפני כמה שנים נסעתי למושב שאת שמו איני יודעת, והתארחתי שם במשך ארבעה ימים בקרון רכבת ישן מעץ.
באותה תקופה זה היה ביתו של אחי. מחלון הסלון הקטן הבטתי על הגינה האורגנית שהקים, שפאקוסים שמנמנים ושעירים צימחו בה, ופרחים צהובים משכו אליה מיני מעופפים ומזמזמים רבים מאוד.

בחצר המגודרת הסמוכה נקשרה לגדר אתון שנערה כל היום וכל הלילה. לא כל הזמן רצוף, אבל מדי פעם, בכוונה עצומה. ושמעתי כאב נורא בקולה של האתון, ולא ידעתי על מה ולמה.
כל פעם שהיא נערה הפסקתי לכתוב והקשבתי. בתשומת לב.
אחרי ארבעה ימים חזר אחי וסיפר לי שהאתון הזו עיוורת, ועל כן קשר אותה האיכר לגדר. שלא תמעד ותיפצע.
שבועות ספורים לפני ביקורי נולד לאתון עַיִר קטן. היא טיפלה במסירות בבנה והיתה אנרגטית ושמחה. לילה אחד החלה האתון לנעור, והמשיכה בכך עוד ועוד. נעירות פראיות ונוראיות. כשהגיע בעליה לבדוק מה ארע, גילה שהעיר הקטן והמתוק הסתובב סביב אמו, ובאיזו דרך לא ברורה הסתבך צווארו בחבל והוא נחנק. גופתו היתה מוטלת לפני רגליה של אמו העיוורת.

כשאני באתי, שבועות ספורים אחר כך, האתון עדיין לא התנחמה, ובכיה עלה מהחצר מפעם לפעם. בכל פעם שנערה, הפסקתי לכתוב. לפחות פעם אחת גדשו דמעות את עיני, למרות שלא ידעתי למה.

לזכר משה סילמן ז"ל. מי ייתן ותעלה שוועתנו השמיימה כנערת אתון עיוורת ושכולה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • alonalpp  On 20 ביולי 2012 at 17:26

    הורגת

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 20 ביולי 2012 at 18:30

    מצטערת שאני לוקחת את זה למקום אחר לגמרי, אבל סיפור כה רגיש על כאב של בעל חיים מחזק בי את הרצון להפוך לטבעונית. הלא תביני מדוע?

  • שלומית לוי  On 20 ביולי 2012 at 19:10

    כל כך עצוב. כל כך אנושי. וכמה אני מעריכה שהקדשת את הפוסט למשה סילמן ז"ל.

  • shaultweig  On 21 ביולי 2012 at 00:25

    התחושה שלי אינה נוחה.

    אני תומך חד"ש,יש לי היסטוריה של עימותים קשים עם בעלי תפקידים בצה"ל ומערכת הביטחון. לא מכיר במושג "עם יהודי" שמאופיין ברעיונות שהתגבשו באירופה ב 200 השנים האחרונות.לא חוגג את מה שהציונים מכנים "יום העצמאות".

    שתי בעיות יש לי

    כאשר מדברים על קורבנות של מדינת ישראל אני רואה את אביהם של רוני וצוף ז"ל,לא את משה סילמן ז"ל

    במשך 11 שנים צברתי כלא עובד חוב לביטוח הלאומי בסך 15300 שקלים. אחרי שפניתי לביטוח הלאומי ,ניצלתי את האפשרות לשלם רק 9960 שקל ואילו ההצמדות והקנסות בוטלו.

  • אלדד שידלובסקי  On 21 ביולי 2012 at 12:24

    זעקת בעל חיים עיוור מבטאת מאוד יפה את תחושת חוסר הישע שוודאי חש גם משה סילמן. 

  • דפנה י.  On 24 ביולי 2012 at 02:04

    קשה להשאיר אותי ללא מילים. ואם לא הייתי כותבת לא היית יודעת שזה מה שעשית.

    את כותבת חכם ונבון וחשוב. את חשובה.

    זה עצוב נורא.

    תודה.

  • קורס צלילה באילת  On 3 באוגוסט 2012 at 22:59

    כל כך מרגשים אותי בעלי החיים. הם הרבה פעמים אנושיים יותר מאיתנו בני האדם. הם לא עושים פעולות מתוך אינטרס כלכלי, חומרי. אלא מתוך יצר הישרדותי. הם לא יפגעו בחיה אחרת מתוך רוע או קנאה. אלא מתוך רעב,שטח או שוב הישרדות גרידא.
    הם מדהימים ויש לנו המון מה ללמוד עליהם כדי ליצור חברה אנושית טובה יותר.

  • עופר D  On 2 בספטמבר 2012 at 00:46

    עצוב וכתוב היטב.
    תודה. שמחתי להכיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: