טמבל רץ

לפני שנה וחצי מצאתי ברחוב ספר שפינו מבית שכנתי, רופאה בת תשעים ותשע. כשחיפשתי אותו בגוגל, לא מצאתי כלום.

זה ספר שמאגד כמה ספרים קצרים שתרגמו אנשים שונים בכריכה אחת, לא מסומנת. שמו של הסיפור הראשון הוא "נשות החיל (מחיי כפר רומאי)", כתב אותו ריכרד פוס ותרגם י. קופליביץ.
הוא מתחיל כך:

"זהו מין נשים שכמותו יש עוד למצוא רק בכפרי ההרים היותר גבוהים שבאיטליה – הללו דומים הם לקני נשרים על פסגות הסלעים – ובעמקי ישימונה של איטליה. כה היה טיבו של גזע נשים זה לפני מאות בשנים וכה יהיה טיבו עוד זמן רב להבא. ואולם הזמן הזה לא יארך עוד בכל זאת. כי גם לתוך כפרי ההרים היותר גבוהים שבאיטליה ולעמקי ישימונה תחל לחדור תקופה חדשה, לאטה ובלי מעצור.

גזע הנשים של רוקקא-פריורא עדיין הוא שומר אמונים, בבשר וברוח, לזמן הישן. לובש הוא בגדי קדרות כאמותיו ואמות-אמותיו, את החשן הקשה והשחור, "בוסטו", על גבי השלמה השחורה והצרה, העשויה בד קשה, טווי-יד ומצובע יד, והכתונת הנפוחה מבהירה מתוך החשן המפולש, מסביב לחזה ולזרועות; וחובש הוא לראשו את עול סודר הרעלה. אך גם עבד הוא בנפשו כיום, כמו לפני דורות רבים, לאמונת-ההבל השחורה משחור, לחשוכה שבמסורות."

למה היו הנשים הללו שפחות? לנצרות כמובן. ולבעליהן. ולהרים של רוקקא-פריורא. ולכנסייה המפחידה והמסורגת בראשם.
זה סיפור ארוך למדי, שבמסגרתו הן מגויסות על ידי כומר צעיר ויפהפה להילחם בבעליהן, במסורות ואפילו בכנסיה עצמה (!) לטובת האליל החדש, המדינה האיטלקית ההולכת ומתהווה.

קראתי מרותקת, צחקתי הרבה, בעיקר כשכלאו את הגברים בכנסיה ואכלו מול הפרצוף שלהם בתאוותנות מטורפת, תראו, הן מכינות פסטה ואז: "תחבו אצבעותיהם לתוך נחשי הקמח המאדמים מעסיס העגבניות, תאווה לעיניים, ושלשלום לתוך בית הבליעה לנגד עיני אבותיהם-מוריהם, עד שנזל רירם של הללו, שם למעלה, מפיהם, וחמתם על בנות הבליעל הפורקות עול שמיים השתפכה בדברי חרופים פראים."

תראו מה זה. היה לנו כבר אלוהים שבשמיים, בתי כנסיות על פני האדמה, המדינה, הכסף, האהבה, האושר – לכולם היינו עבדים. מנוגש אחד למשנהו, אפילו האנרכיזם נשך את עקבנו.
רימה ותולעה. זה כל מה שנותר לנו, אחי בני האדם. האמונה היחידה שלא איבדתי היא בהן. הרימה, והתולעה.

טמבל רץ

 

 

 

העבודה המופלאה מכאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galithatan  On 19 ביולי 2012 at 16:14

    קוראת ושרה לעצמי בראש "טמבל רץ" לפי "סרט רץ" של אהוד בנאי… במקום את "עבדים" של ברי סחרוף. אולי שניהם מתאימים.

    לגבי הסיפור עצמו – ההתבהמות של הנשים לא נראית לי בדיוק כמו סיבה טובה למהפכת שחרור, ומצד שני היא ממחישה עד כמה היה נורא מצבן קודם לכן.

  • דפנה לוי  On 20 ביולי 2012 at 16:48

    סחטן על כך שאת נותנת לספרים עזובים בית…יכולה לפרסם עוד כמה שמות משם אולי נמצא מידע על הספר?

  • נעמי ולך  On 24 ביולי 2012 at 12:23

    האם תוכלי לכתוב את שם ההוצאה לאור של הספר, ואת שנת ההוצאה? תודה, נעמי

  • נעמי ולך  On 24 ביולי 2012 at 14:30

    על פי מה שמצאתי, המתרגם י. קופליביץ הוא ישורון קשת. נעמי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: