שחקי שחקי

יום אחרי פגישת המחזור, יש לי צורך עמוק באמון בטוב שבאדם על הבוקר. אז הנה הסיפור שלי לשבת:

שמונה שליליים וכמעט מאה ימי העדרות בשנה אחת נדרשו לי כדי להיזרק מבית הספר אשל הנשיא. הייתי יסודית, הייתי שיטתית. הייתי מועמדת למגמת תפירה.
אני לא צוחקת. במקיף ג' בבאר שבע, בית הספר שאליו שובצתי, הייתי אמורה ללמוד בכיתה מקצועית. המערכת הרימה ידיים. בצדק.

יצאתי למלחמה. כל הקיץ ההוא נלחמתי בפחד שלי ובחוסר הסבלנות של משרד החינוך. בסוף ניצחתי: השאירו אותי כיתה, בכיתה עיונית רגילה. חזרתי לכיתה י'. החבר'ה צעירים ממני בשנה (נצח שלם כשאת בת 16) וחסרי דעת. אני כבר למדתי משהו קטן על בשרי.

הכרויות ראשונות מתחילות להירקם. הם בוחנים אותי במבטיהם מדי פעם, הנערה הקשישה שנשארה כיתה. אבל בסך הכל, אני בשוליים, כמו תמיד. מקומי הנצחי. המבט שלהם מונח על אליק, שכיכב הקיץ ב"אלכס חולה אהבה" והוא הסלב הכיתתי שלנו, ועל אבי, הילד הכי יפה בכיתה.

מימין, הסלב הכיתתי. משמאל, מענטש.

ובשיעור אנגלית אחד, עולמי מתהפך: המורה מואסת בבלגן בכיתה, ומכריזה על בוחן פתע. שלושים אחוז מהציון!
הכיתה סוערת. מה פתאום? אין סיכוי! לא עושים בחינה, אומרת שרון (אחרת, לא אני). כולנו שביתה.
ואני, בשקט, אומרת לא.
לא, אני לא שובתת. נשארתי כיתה פעם אחת, ואין לי שום כוונה להשאר עוד אחת. העונש מוצדק בעיני, ולמדתי היטב את החומר, אין לי בעיה עם בוחן.
שרון מתבוננת בי בשנאה. "יהיה עלייך חרם כזה שעוד לא ראית, את מבינה, דפוקה? עד סוף השנה אף אחד פה לא מדבר איתך!"
דווקא ראיתי חרמות. אני מפחדת. מול המבט של שרון אני מרגישה את השריון הפנימי מתפורר. עוד רגע יקרוס.
ואז הוא מדבר. אבי. הילד הכי יפה בכיתה.
"היא צודקת," הוא אומר. ולתדהמתי, הוא מתכוון אלי. אני. צודקת. "השתוללנו, נענשנו. מגיע לנו. גם אני עושה את הבחינה."
הדממה בכיתה נמשכת רגע. נצח.
המורה אומרת, "להוציא מחברות."
שום מרד או שביתה אינם יכולים לילד הכי יפה בכיתה. הבוחן מתקיים.

בהפסקה אני יוצאת אל המסדרון בפחד נורא. עכשיו עת התשלום, והמבטים של שרון עדיין בוערים.
אבל מי שניגש אלי הוא דווקא אבי היפה. הוא אומר לי בשקט שהוא מחזיק ממני על שעמדתי על שלי. ואז, כשכל הכיתה עוד מקובצת שם, ליד הדלת, הוא מסתכל מסביב, ושוב אלי.
"אל תדאגי," הוא אומר, "לא יהיה שום חרם."

לא היה שום חרם. בכיתה הזו, י' 20 במקיף ג', הייתי די מקובלת, לראשונה בחיי. אבי לא היה חבר שלי, אבל תמיד היה חביב אלי. כמו אל כולם. מענטש בן 15.

אחרי המון שנים ראיתי אותו בטלוויזיה פעם אחת. הראיתי לילדים שלי את קריין החדשות וסיפרתי להם על היום ההוא. על האיש ההוא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 ביולי 2012 at 10:53

    מצחיק. זה אני פחות 70 קילו לפחות. אליק גר בכליל. מתבודד או משהו כזה.

  • אריה  On 13 ביולי 2012 at 10:59

    נהדר. נישמע שהחינוך הדמוקרטי היה יכול להיות תפור עלייך אם היה קיים בזמנו….

  • אלירז  On 13 ביולי 2012 at 11:04

    זה עוד יותר יפה בכתב, הסיפור.
    ותגידי משהו על הפגישה….

  • נגה  On 13 ביולי 2012 at 12:13

    מקסים רוני. בעיני זוהי התחלה של מנהיגות אמיתית.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 ביולי 2012 at 12:43

    סיפור מרגש, נדיר, של מנהיגות חיובית. מי הוא המענטש הזה, קריין החדשות?

  • galithatan  On 13 ביולי 2012 at 12:44

    מקסים כתבת.
    אבל י'20? כמה ילדים למדו בתיכון הזה? הצילו.

  • רוני  On 13 ביולי 2012 at 13:08

    אה, בפייסבוק הוא מתויג ופה לא כתוב מיהו! בושה וחרפה.
    אבי פירסט, הערוץ הראשון:

  • רוני  On 13 ביולי 2012 at 13:10

    וגם זוכה פרס פראט:

  • ilana pa  On 13 ביולי 2012 at 22:38

    גם אני בין אלה שחושבים, כי כתיבת רשומה בבלוג היא העדיפות הראשונה.
    אני מבקשת להעלות גם כאן את תחושת ההתרגשות שעלתה בי, כשקראתי את הסיפור שלך
    על המאענטש שלך, אבי.
    גם לי היה "אבי" כזה בילדותי
    גם ה"אבי" שלי עמד לצידי והוא היה "מאענטש" בגיל 12
    אני זוכרת לו חסד נעורים על כך, כבר 45 שנים…
    שוב, תודה על סיפור מרגש
    אילנה.פ.

  • קורס צלילה באילת  On 3 באוגוסט 2012 at 21:32

    ממש יפה. חרמות בין ילדים ונערים קיימים בכל פינה ופינה. חרמות בבתי הספר ילוו את הילדים והנערים האלה לאורך כל ימי חייהם. לכן, אם יש מישהו שרואה חרמות, הצקות נגד מישהו לא לשבת מן הצד ולא לעשות כלום, לפעול לעזור לאותו מסכן או מסכנה.
    תחשבו איך אתם הייתם מרגישים אם הייתם במקומם?

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: