ביער נרקוד

באמצע ריצת הבוקר, כשהשמש מאירה את הפנים ומשמחת את הלב וגם מגירה ממני נחלים של זיעה, ידעתי: נלך ליער!

זה בוקר של הללי ושלי. לבד. כי כולם עסוקים מאוד.

חזרתי והתארגנו בנחת: כמה ניירות ציור, קלמר עם טושים אינספור, שני מגדירי צמחים, קופסת נעליים לאיסוף דברים, מצלמה, שני תפוחים, שתי ביצים קשות והמון מקלות גזר ומלפפון. ומים, כמובן. וכובעים. וחוט רפיה. חוט רפיה זה אף פעם לא מזיק.

אחת אמא. אחת ילדה. שתיים שלווה.

מיתרונות החיים בפאתי יער בן שמן: אני מכירה מקומות שההמונים אינם פוקדים. אין בהם שולחנות פיקניק והיערנים אינם גורפים בהם את מחטי האורן. הכל פרוע ובראשיתי. רק מדי פעם עוברת שיירת רוכבי אופניים על אחד הסינגלים. (ביום ההוא אפילו הם לא באו. אולי חששו מפני המוני המטיילים בפסח.)

היה לנו יער גדול ועצום ורב. רק לשתינו.

כשהגענו הללי הצביעה על הפרחים. "חרדלים וחרציות!" אמרה בשמחה.

הנהנתי, מרוצה. באביב הזה הללי למדה כבר להכיר את הכלניות והחרציות והחרדלים והרקפות והקחוון והגדילן והחטמית הזיפנית, ואפילו את המרגנית הכחולה הקטנה. היא מזהה גם את השזיף ואת כליל החורש ואת השיטה המכחילה. רוני מהגליל הכירה לה השבוע את שום הבר ואת מקור החסידה ואת התלתן. בשבילי אשחר חקרנו את עליו המשוננים של עץ האלון ואת הבלוטים והספלולים אספנו ולקחנו הביתה, שיצטרפו אל אוסף האבנים.

היום היה לנו מגדיר והיה גם זמן עד האופק. מצאנו לנו פרח חדש, סגול.

ילדה, קופסה, שמש קופחת ותלתן הארגמן

הפכנו והפכנו את עמודי המגדיר עד שמצאנו אותו: תלתן הארגמן. כמה יפה! קצת שונה מהתלתן שראינו בנחל שפר שלשום. כמה מעניין שיש כל מיני סוגי תלתן, נכון?

משם פסענו בשביל היער וחיפשנו לנו מקום. כמה עצי אורן שהסתופפו מעל סלעים גדולים ונוחים ויצרו פינה מוצלת ומקסימה קיבלו אותנו בשמחה.

הללי הביטה סביב, נפעמת. "המון המוני המונים של אצטרובלים!" אמרה.

מיד התחלנו לאסוף. המון המוני המונים.

ילדה, אורן, אצטרובל וחיוך

משהו דקר שוב ושוב את האצבעות, ואז דיברנו קצת על המחטים, והסתכלנו על עץ האורן מעלינו, שהיו לו עוד המון  המוני המונים של מחטים ואצטרובלים. דיברנו על הטעות ההיסטורית של קק"ל בנטיעת יערות האורן, וראינו איך המחטים באמת לא משאירות הרבה מרחב לדברים אחרים.

ובכל זאת היה שם סביון, ונשפנו עליו.

ילדה, סביון נשוף.

ובכל זאת מצאנו רשת עכביש מבהיקה, ובחנו את שלל הזבובים.

ובכל זאת מצאנו זחל ירוק. ושבלול בשנת קיץ.

ובכל זאת היו שם פרפרים ודבורים שביקרו איזה פרח לבן וגבוה עם נקודה שחורה באמצע. בדקנו גם אותו במגדיר, למרות שטיפ טיפה פחדנו מהדבורים.

לתדהמתנו התברר שהאדון המפואר היה הגזר הקיפח. אביהם הקדמון והפראי של מקלות הגזר שכרסמנו.

ילדה וגזר קיפח

"זה גזר מקופח," אמרה הללי. "הוא עצוב בגלל שלא אוכלים אותו."

ילדה וגזר שמח.

מתחת לעץ היו גם ענפים יפים וארוכים, והללי הביאה שניים. אחר כך היא קילפה ביצה, אכלה רק את החלבון ונתנה לי את החלמון.

"מה נעשה?" שאלה.

לא התחשק לי לצייר.

"אולי מובייל?" הצעתי.

לגמרי במקרה הללי גילתה ממש השבוע איך קושרים קשר. והיא גילתה את זה לגמרי לבד!

בחרנו את האצטרובלים שיש להם בדל ענף, והתחלנו לחתוך לנו פיסות מהחוט הרפיה. ולקשור. ולחתוך. ולקצר. ולבחור.

אחרי שעה ארוכה של עבודה, תוך כדי פטפוט בלתי פוסק כמובן, היה לנו מובייל אצטרובלים נהדר לחדר של הללי.

"עכשיו אני רוצה לזהות פרח," אמרה הללי. "מגיע לי עוד אחד."

אנחנו משתדלות לא לזהות יותר משלושה או ארבעה פרחים בכל פעם, שלא נשכח את שמותיהם. חיפשנו פרח שימצא חן בעינינו במיוחד.

מצאנו אותו! ורוד ועדין, עם חמישה עלי כותרת חופפים קלות. איזה שם משונה היה לו. פשתה שעירה. נכון מצחיק?

ילדה ואמא. באמצע, בלתי נראית: פשתה שעירה.

אחר כך עשינו שרשרת ממחטי אורן. וטיילנו עוד קצת. שתינו מספיק מים. החלפנו כובעים. ואז בחזרה. אספנו עלי חובייזה כדי לעשות את הקציצות שאנחנו אוהבות, ואז אכלנו עוד ביצה.

הללי אכלה את החלבון. אמא אכלה את החלמון

ואז חזרנו הביתה, והלכנו קצת לישון.

מזכרת וחשמל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • chedva  On 11 באפריל 2012 at 23:10

    קסם

  • מיכל  On 11 באפריל 2012 at 23:19

    הכי כיף ביער

  • שלומית לוי  On 11 באפריל 2012 at 23:43

    פשוט מקסים. גם הפוסט, גם התמונות, גם הטיול.
    והילדה. איזו ילדה,

  • שלומית לוי  On 11 באפריל 2012 at 23:45

    אה,שכחתי לומר- את יודעת כמה פעמים הגדרתי את הגזר הקיפח ולא זכרתי??
    לא עוד. גזר שמרגיש מקופח. את זה כבר לא אשכח.

  • chellig  On 11 באפריל 2012 at 23:49

    תבורך נפשך, וילדיך גם. נשיקות

  • ימימה  On 12 באפריל 2012 at 00:00

    ילדה יפהפייה! וגם רשימה מקסימה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 באפריל 2012 at 02:28

    פוסט מקסים. והילדה עוד יותר מקסימה!

  • אילן  On 12 באפריל 2012 at 06:55

    טיול כמו של כולם, ומילים כמו של כולם איכשהו מצטרפות ונחרזות אצלך למחרוזת יפה כל כך

  • עינת  On 12 באפריל 2012 at 07:41

    מ ק ס י ם!!!
    אפשר להלוות אותך או להצטרף או ???

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 באפריל 2012 at 08:13

    אין דברים כאלה. פיות יער. מקסימות שתיכן.

  • ג'וליאנה  On 12 באפריל 2012 at 09:10

    נהדר!
    אני כל כך אוהבת את הטיולים האלה בטבע עם ינאי. והמובייל הוא רעיון נהדר שאני הולכת לאמץ.
    ובאמת זה חלק מהכיף של לגור ליד כל כך הרבה טבע.
    אנחנו גילינו שאפשר לצבוע אבנים עם עלים ופרחים לא מוגנים.

  • tsoof  On 12 באפריל 2012 at 14:06

    בגללך כתבתי עכשיו קטע על יונתן במים. פויה. זה באמת נהדר, הפוסט הזה. וזאת ילדה נחמדת ביותר.

  • אשכולית  On 15 באפריל 2012 at 21:42

    אח, נחת!

  • לימור  On 16 באפריל 2012 at 18:09

    טעם הטבע והילדות… תענוג!

  • רוני  On 17 באפריל 2012 at 10:35

    תגובות מתוקות מדבש. תודה שהייתם איתנו, היה לנו כיף.

  • galithatan  On 20 באפריל 2012 at 15:39

    פשוט מקסים 🙂
    וחוץ מזה הזכרת לי שאני צריכה לקנות מגדיר צמחים.

  • avivamishmari  On 26 באפריל 2012 at 15:13

    מקסים.

    ומה יהיה? שוב הזכרת לי (בפעם העשירית בשש השנים האחרונות) שאנחנו צריכים לעבור לכפר מתישהו.

  • דפנה י.  On 20 במאי 2012 at 08:03

    איזה כיף קסום. תודה רבה שאת ככה מכניסה פנימי לפרטי והאינטימי. זכות.

    ותלתלי קרן האור של בתך הצעירה, איזה יופי. ילדת-קסם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: