בדידות המילים

בשבע וחצי כבר הייתי באוטו. היה לי ספר אחד שאני צריכה לקרוא, ספר אחר שאני רוצה לקרוא, לפטופ, בקבוק מים. במהלך השעתיים הקרובות הגרר אמור להגיע.

בשבע וארבעים, אחרי שמצאתי תחנה שמשמיעה מוזיקה קלאסית ופתחתי את הספר (כמובן: זה שרציתי לקרוא, לא זה שצריך), הגרר הגיע.

הוא היה בחור דק וכהה. דיברתי איתו. הוא ענה במילה אחת לכל היותר, ולפעמים הסתפק בהנהון. התנחמדתי קצת. הוא התעלם.

נכנסנו לקבינה של המשאית. נסיעה של עשר דקות לפנינו, מהשכונה למוסך באיזור התעשייה של המושב הסמוך.

הסמארטפון השחוק שנח בין המושבים צלצל. הוא ענה.

"אה, אחי. התעוררת?"

שתיקה ארוכה השתררה. הקול שעלה בסופו של דבר מהצד השני נשמע מרוחק, קטוע, עייף.

"הלכתי לישון באחת, אחי. אני מת."

נהג הגרר קרב לרמזור. בינתיים, הוא לא ענה לאיש בצד השני. הוא כיוון את המשאית ובלם בהדרגה סבלנית. ואז הוא דיבר, לאט, "תאמין לי, אם הייתי הולך לישון באחת… מזלך אתה שאתה קם בשמונה."

האיש בצד השני השתעל, שיעול סיגריות עמוק התערב ברחשיו הנזעמים של קו הטלפון. לאט לאט נרגע השיעול, ושוב השתררה דממה. נסענו בשקט.

ואז הוא דיבר שוב. "אתמול אירית אמרה לי לנקות את המנגל. ניקֶתי, ניקֶתי וזה, בא לי הריח של המנגל, אתה יודע? הוצאתי כמה פרגיות. באמצע הלילה עשינו על האש."

נהג הגרר צחק.

גם האיש מהעבר השני צחק.

הם שתקו עוד קצת.

"עכשיו אני צריך לנקות את זה עוד הפעם," אמר האיש לבסוף.

הנהג צחק שוב. כבר עברנו שלושה צמתים, קרבנו לקניון, עקפנו אותו, התעכבנו בכניסה לתחנת הרכבת.

"קטן עליך, יואב," הוא אמר. "תעביר בחריצים וזה, וזהו."

נסענו עד הכניסה לעיר. כמעט קילומטר דממו שניהם.

בחמש הדקות שנותרו הוחלפו עוד חמישה משפטים וחמש שתיקות אינסופיות. נהג הגרר אמר ליואב שהוא יכתוב ב"פֶסְבּוּק" של אירית שיואב יעביר שכבה בסלון. יואב קילל אותו. הזהיר אותו שלא יעשה את זה. זה ארך זמן רב מאוד.

הקשבתי. שקטה שלא כמנהגי.

באחת השתיקות הארוכות בשיחה חשבתי שבעצם אין לשני אלה על מה לדבר. לאף אחד מהם אין משהו לספר לשני. להתייעץ. להתלבט. לקבוע. שום דבר. הם פשוט רובצים על הקו, מהמהמים מדי פעם משהו.

ובפעם הבאה שיואב שמעבר לקו אמר משפט, ראיתי איך המילים שלו, כמו לבנים, נערמות זו על זו, מסתדרות במערך סבלני, לצד ומעל ומסביב למילים הסתמיות שאמרו קודם. איך הולך ונוצר החלל של המילים הריקות. כמו חדר.

כשנהג הגרר אמר שאירית תתיישב ליואב על הראש, והוא יביא לו פח צבע, שלא ידאג, כששניהם צחקו והשתעלו קופסאות שלמות של סיגריות ואז דממו שוב זה אל זה, הצצתי לתוך חדר המילים שבנו להם, וראיתי איך האהבה, כמו מלט, הדביקה את הלבנים זו לזו.

לא היה להם מה להגיד. הם רק רצו לשבת, איש איש בצדו האחד של הקו, ביחד. חדר האינטימיות הדמום היה מלא בשניהם עד גדותיו.

כשהגענו למוסך ירדתי. נהג הגרר הוריד את האוטו שלי וטיפס לקבינה בלי להגיד לי מילה.

עמדתי ליד המשאית, ושמעתי אותו אומר.

"הורדתי. עוד נסיעה עכשיו. על יד מגשימים."

שיעול צרוד נשמע על הקו בעת שהמשאית התרחקה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • mashkazg  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 11:56

    ממש יפה

  • מירי שחם  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 12:03

    מצויין. תפסת אותם בדיוק (אני לא יכולה לשאת סמולטוק בכלל וסמולטוק כזה בפרט, אבל איכשהו הצלחת לגרום לזה להישמע יפה ומשמעותי ואני מרגישה שיש לי מה ללמוד, אם כך)

  • אילן  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 12:06

    איך לעשות סיפור שלם מכלום – את
    איך לעשות כלום מסיפור שלם – הם

    חגשמייח
    א.

  • עידן לנדו  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 12:12

    המינגווי מחכך ידיו בהנאה. מושלם, הוא מהמהם לעצמו (אבל אני הייתי מוותר על ה"שיעור קצר בסאבטקסט", הוא מוסיף, הרי זאת אמירה שחוטאת לניקיון של הטקסט, האצבע המזדקרת היחידה שאיננה סאבטקסט).

  • David Palma  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 12:23

    נהדר עד מאוד. שיחת לשון המעטה מושלמת. תודה על ההעברה

  • avivamishmari  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 12:34

    נסעתי המון במוניות עד לאחרונה. יצא לי להאזין ללא מעט שיחות כאלה, לפעמים עם הבת ולפעמים עם החבר הטוב. השתיקות הארוכות והמילים שהן רק רעש, בין החיבורים. תיארת אותן יפה ונתת להן שם.

    (מה זה "יעביר שכבה בסלון"?)

    • רוני  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 13:03

      גם אני תהיתי. ואז הוזכר פח צבע. להבדיל מלצבוע כמו שצריך, שלוש שכבות. זה לא מצא חן בעיני יואב בכלל.

    • שיר-דמע  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 14:08

      מהמשך השיחה (שעוסקת ב"פח צבע"), נראה שהכוונה היא לשכבת צבע. אולי לכבוד פסח.

  • ערן  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 12:39

    את מתנשאת

  • נועם לסטר  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 12:41

    אוזן טובה ורגישה (ולדעתי אפשר לוותר גם על המילה "אהבה" ולתת לה להשתמע מכל השאר).

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 12:48

    יופי את כותבת. אלון

  • רוני א  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 13:18

    ואנחנו הנמשל…

    • רוני  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 13:22

      השיחות שלנו לעומת זה, רונצ'י. משונה, אה? אבל בדיוק אותו דבר, איכשהו.

  • שלומית לוי  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 13:22

    קודם כל, התגעגעתי לכתיבתך (ואליך, כמובן. אם מותר לומר:)
    את כותבת כל כך נפלא שאני מרגישה אחרי זה שבעצם אסור לי לכתוב כלום. כלום.

    מסוקרנת- איזה הספר את צריכה – ואיזה את רוצה לקרוא.

  • איל  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 13:35

    נפלא.

  • מוטי פוגל  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 15:12

    יפה מאד

  • אלירז  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 17:05

    איזה יופי. את נהדרת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 18:16

    מקסים.

  • מיקי גוריון  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 18:27

    גם לשם-יואב- האוזן שלך קשובה יותר.
    ורישומייך כמו תמיד בעיניי המסתכלת, הבדידות או החדר, הם דרך העין השלישית, שללא מילות קישור טעונות יותר. יופי!

  • chellig  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 18:58

    זו אני שאהבתי למעלה באווטר הסגול המוזר הזה, אני גם אוהבת את הטכסט הזה כאן.

  • mirile  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 20:52

    מאמם. וגם יפה ונוגע. וגם אני מתגעגעת אליך קיבנימאט!

  • liorgimel  ביום 3 באפריל 2012 בשעה 22:51

    נהדר. אחד מהטובים שלך.
    ואם כבר מעירים כאן, אני הייתי מותר גם על מטאפורת האבנים. אבל אולי אני טהרן מדי.
    בכל מקרה, עם או בלי, נהדר.

  • דניאלה לונדון  ביום 4 באפריל 2012 בשעה 08:12

    מקסים לגמרי

  • יאיר  ביום 11 באפריל 2012 בשעה 02:54

    מאוד יפה (:
    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: