רוחות הרפאים של ספרי האמן ונערת הדקורציה העליזה

ספר צילומים סהרורי ומפתה.
ספר קומיקס חצוף ופרוע.
ספר אמן המשלב סיפור אוטוביוגרפי בפרוזה פואטית עם ציורים עזי מבע וצילומים מטופלים.

אלה רק אחדים מכתבי היד שעברו בין ידי, הלוך ושוב, לאחרונה.

אני עובדת עם כמה הוצאות ספרים, והיחסים, טפו טפו, מצוינים. קשרי עבודה, ואפילו חברויות. אנשים שיודעים על כך מביאים לי כתבי יד. לפעמים אני מסייעת בתהליך ההכנה להגשה, לפעמים מציעה לאן לפנות, ולפעמים אני כל כך אוהבת כתב יד, עד שאני מגישה אותו בעצמי עם המלצה, סוג של לקטורה בהתנדבות.

אני פותחת דלתות לכל מי שטוב וראוי בעיני, כי היתה מי שפתחה את הדלת הזו עבורי והכירה לי את העורכת שלי בשעתו. לנצח אהיה אסירת תודה לה על כך.

כך עשיתי עם כל כתבי היד האלה, ועם אחרים כמותם. הייתי מעורבת בהגשה שלהם להוצאות במידה כזו או אחרת – וכולם נדחו. אין מדובר בכתבי יד בינוניים, חביבים ותו לא. כל השלושה המוזכרים כאן הם ספרים מצוינים. ראויים בכל קנה מידה לפרסום. יש, כמובן, גם עניין של טעם, אבל בניגוד למה שאומרים לפעמים, ספרים טובים בדרך כלל מוצאים להם בית בהוצאה כזו או אחרת.
(מאיפה אני כל כך בטוחה? ככה. אני עובדת במערכות שונות כעורכת וכלקטורית כבר עשר שנים. למדתי כמה דברים.)

ואכן, בהוצאות – ומדובר ברוב ההוצאות הגדולות בישראל, וגם בחלק מהקטנות – לא אמרו ליוצרי כתבי היד הללו שהם לא מספיק טובים. אמרו להם שהם יקרים מדי. או שאין להם מספיק שוק. שהם לא יחזירו אפילו את עלותם. השורה התחתונה: מצטערים, זה יפה מאוד, אבל אין כסף.
באחד המקרים אמר לי היוצר שהוא מפלל להיות באחוזים הבודדים האלה שעליהם מדברים המו"לים לפעמים, הספרים האיכותיים שמוציאים בשביל הנפש. אלה שברור שלא יצליחו, ובכל זאת מוציאים אותם לאור. אמרתי לו בצער שלהערכתי זה לא עומד לקרות. לא במקרה שלו. ואולי, כרגע, לא במקרה של אף אחד שאינו כותב פרוזה או עיון. המון המון ספרים יוצאים בישראל, רובם המכריע ספרי פרוזה ועיון. זה מה שהקהל אוהב. מלבד זאת, הם זולים יחסית להפקה.

בניגוד לדעה הרעה השגורה אודותיהם, חלק ניכר מהמו"לים דווקא היו שמחים להעז יותר. הם היו שמחים להוציא ספרי אמנות וקומיקס, אבל הם לא יעשו את זה. כי במחירים הנוכחיים של ספרים בישראל, הסיכוי שמישהו ייקח מהמדף ספר שעולה בסביבות מאה שקלים או למעלה מזה הולך ומצטמצם. (לחלק מהמו"לים יש יד ורגל במצב, אבל לא ניכנס לזה עכשיו. הנושא נדון די, ונדמה שחוק הסופרים סוף סוף בדרך).

החלק שלנו

חלק מזה הוא גם באשמתנו, כחברה. סבא וסבתא שלי, שניהם לא אינטלקטואלים מזהירים אלא אנשים פשוטים מהיישוב, החזיקו בביתם כמה ספרי אמנות של יוצרים מוכרים ולא מוכרים כאחד. למה? כי זה היה חשוב וראוי בעיניהם. הילדים דפדפו, הם עצמם נהנו. אמנות היתה מרכיב קטן, אבל הכרחי של בית תרבותי. בבית בעלי היתה הסדרה המופלאה של הוצאת רביבים שעברה בירושה לילדיי, למרבה העונג. בשני הבתים האלה ביקרו מדי פעם במוזיאון, רכשו איזו תמונונות בגלריה, משהו שיכלו להרשות לעצמם. עשו מקום קטן לאמנות בחיים. ידיד סיפר לי פעם שלאורך כל ילדותו, אמו לקחה אותו למוזיאון אחת לשבוע. חינוך, אתם יודעים.

ואיכשהו, זה נעלם. בבתים רבים האמנות אינה מבקרת עוד. מקסימום עושים גוגל על דה וינצ'י או מראים לילד איזה ורמיר בוויקיפדיה. לקנות ספרי אמנות? זה תופס המון מקום. ואוסף אבק. ויש הכל ברשת במילא.

סיפור קטן

לפני כמה שנים נכנסתי לגלריה קטנה שנפתחה במושב סמוך. היו שם קנווסי ענק ועליהם צורות דקורטיביות להפליא, מיני כוכבים זוהרים וירחים כסויי עננים וספירלות רכות. הגוונים היו חמים, משהו ביתי ונעים נשב מכל העניין.כשהתעניינתי, סיפרה לי היוצרת שהיא "גילתה את הסטייל הזה במקרה", כשציירה ציור אחד בשביל הכיף והוא נקנה כמעט מיד על ידי חברה.
אורח בבית חברתה, בעלים של סוכנות ביטוח, קנה עוד כמה ללקוחותיו. אחד מהם, מנכ"ל של חברה גדולה, הזמין ממנה עוד שלושים ציורים, לכל החדרים בחברה.

וכך הפכה נערת הדקורציה הנחמדה, שבאמת לא היו לה שום אספירציות גדולות, לאמנית שהתפרנסה היטב מעבודתה. הגלריה היא סתם בשביל הכיף שלה, אמרה לי. למעשה, כל ציור שהיא מציירת מוזמן ומשולם חודשים מראש.
לפני חודשיים היא הוציאה ספר מהודר, הדפיסה אותו בחמישים אלף (!) עותקים וחילקה אותם בחינם לעשרות אלפי לקוחותיה. "זה קטלוג מפונפן," הסבירה לי בכנות.
"ואם מישהו רוצה ציור שכבר מכרת?" שאלתי.
"אני אצייר אותו עוד פעם!" חייכה. "הכי קל זה לשכפל. לוקח לי שעתיים-שלוש גג."

הולי הובי

בכל פעם שאני מצטערת על מצבם של הסופרים, מספרים לי חבריי האמנים על השוק שלהם: כדי להציג בגלריה לא נידחת מדי יש לשלם, לעתים קרובות, סכום נכבד. כך גם כשמדובר במוסד מכובד כמו מוזיאון תל אביב (!). עלויות הקמת התערוכה, בכל מקום שהוא, נופלות בדרך כלל על כתפיהם. סוכנים כמעט ואין בנמצא. השוק לפסלים הוא בעיקר עיריות, וכשאני אומרת "שוק" אני מתכוונת שהפסלים תורמים את פסליהם, העיקר שמישהו יראה אותם.
כסף? פחחח.

 

אפילוג

לשלושת האמנים הנפלאים שהגישו את הספרים מתחילת הרשימה הזו, המלצתי בצער לפתוח בלוג ("מגירה מפונפנת" היתה קוראת לזה נערת הדקורציה החביבה). כי אם הסיכוי שלהם להוציא ספר בישראל אפסי, לפחות שיזכו לחשיפה, ויתענגו מעט על התגובות. שניים עדיין לא התייאשו, איכשהו, והחליטו לפנות לקרנות שונות בתקווה למימון. השלישי לומד וורדפרס בצער.

באמת, אמנות פלסטית זה תחביב כל כך יפה וכל כך עצוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מרית בן ישראל  On 13 בפברואר 2012 at 20:38

    למה אין אייקונים של אנחות כשצריך אותם?

  • מירי שחם  On 13 בפברואר 2012 at 20:50

    שובר לב. ויש כמובן גם את מי שלמרות הכל הצליחו להוציא ספר, בהוצאה מכובדת, אבל לא מקושרים מספיק על מנת לדאוג שסיפרם יזכה לתשומת לב של ממש. מצד שני, המצב כל כך מעפן שהוא מעודד כל מיני יוזמות מרתקות, כמו מה שהגר ינאי עשתה בשבעה ימים. לא ספרות גדולה אבל פורמט מרתק ורענן.

  • מרית בן ישראל  On 13 בפברואר 2012 at 22:04

    מה הגר ינאי עשתה בשבעה ימים?

  • מירי שחם  On 13 בפברואר 2012 at 22:10

    קומיקס ביוגרפי-אינטימי שחיברה עם בן זוגה, שסיפר את סיפור המפגש ביניהם. הם העלו לעיתון כמה מהעמודים הראשונים, ומי שרצה להמשיך לקרוא יכול היה לעשות זאת באמצעות אפליקציה בתשלום

  • רוני  On 13 בפברואר 2012 at 22:14

    אפשר לקרוא את ההמשך גם בפייסבוק בלי תשלום.
    תוכן מקודם: גם אליסיה ואני עשינו פרויקט כזה השנה, ואפילו הצגנו אותו, ואפילו לא שילמנו לגלריה (נסים ונפלאות) http://gelbfish.com/2011/08/15/translucent/

  • מירי שחם  On 13 בפברואר 2012 at 22:22

    וואו. בסוף פיספסתי את זה. רעיון אדיר, חבל חבל שלא הספקתי.

    אני לא יודעת אם למרית יש חשבון פייסבוק, בכל אופן, ניתן לטעום ביס מהפוטורומאן של ינאי כאן:
    http://article.yedioth.co.il/default.aspx?articleid=5676
    אולי נרקיסיסטי מדי, לא יודעת – אבל נרקיסיזם היא התכונה השלילית האהובה עליי ככה שזה לא מי יודע מה מפריע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: