פילולוג בהוליווד

ביום שישי האחרון הגענו בגשם העז לעלמא, רטובים וצוחקים, לשיעור של פרופ' מנחם כהנא, ראש החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית.

ד"ר רות קלדרון, המורה האהובה שלנו בסמסטר הראשון, סיפרה לנו על פרופ' כהנא, שהיה המרצה שלה. הוא היה מורה מזרה אימים, אמרה. בשנה הראשונה לא דיברו אצלו בשיעור. בשנה השנייה היה מותר להגות הברות. בשלישית הורשו לשאול שאלות. קצרות.

למרות החששות המקדימים, האיש שישב בראש השולחן ביום שישי בצהריים נראה דווקא נחמד להפליא. הוא בא ללמד אותנו מהי פילולוגיה. להראות לנו איך עובד פילולוג, צעד אחר צעד. הוא אפילו הרשה לנו לשאול שאלות.

קראנו את הפסוק (לא להבהל) "בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר: היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם." (משנה, מסכת ראש השנה פרק א) ומשם יצאנו למסע בעקבות שתי מילים. רק שתיים. "כבני מרון".

התחלנו מהפירוש של רש"י וחלפנו דרך ספרי פרשנות של חוקרים, כתבי יד עתיקים, מועתקים ביד, משנה, ירושלמי, בבלי, הערות היסטוריות ופרשנויות של ראשונים ואחרונים. המסע היה דקדקני, סבלני, נטול שורות תחתונות. עוד מידע, עוד אפשרות, עוד שאלות על גבי שאלות. רק שתי מילים, ושעתיים סוערות וחושניות שבהן התפתלנו באריכות ובסבלנות בעקבותיהן.

אחרי ארבעה ימים ראיתי את הסרט.

"הערת שוליים" הוא סרט עשוי היטב, כמובן. סידר יודע את מלאכתו. הדמויות מרתקות, הקונפליקט חזק ומעורר מחשבה.

אבל בסופו הבנתי את הדברים שאמר לנו פרופ' כהנא בתום השיעור, הדברים שלא הייתי מבינה בשום אופן אם לא הייתי נוכחת בשיעור הזה: הסרט יפה מאוד, אמר. מי שמכיר את האנשים בחוג, את ההיסטוריה שלו, מזהה סיפורים אינספור. זה מרתק.

אבל הסרט הזה, הוסיף בצער מסוים*, לא יביא לנו תלמידים חדשים. כי מה שאנחנו עושים באמת – לא מופיע בו כלל.

הפער בין השיעור לסרט הבהיר וחידד את מה שחסר: בסרט הזה לא נכח כמעט הלהט הלמדני שפגשתי בשיעור. התשוקה ללכת למסע איטי וקפדני בעקבות מילה או פסוק, לגלות את מקורותיהם ופירושיהם, את גלגולם לאורך הזמנים. הסבלנות האינסופית, הרצון לברר דבר מה עד תום.

ועל אף שהתסכול הקל של פרופ' כהנא מובן, הבנתי גם את סידר. הוא בחר לסרטו מרחב נידח ולא מושך לכאורה, והצליח לייצר בתוך המרחב הזו דרמה כל כך אפקטיבית. האם היא היתה עובדת אם היה מציג את אחד מהגיבורים בעבודתו?

נדמה לי שהמחקר הפילולוגי המדוקדק, עד כמה שמשך את לבי והעסיק את מחשבותי, לא היה מביא את ההמונים אל בתי הקולנוע. סרט שהיה עוסק בו היה נותר נחלתם של מעטים בלבד.

ואולי בכלל מוטב כך. אולי מוטב לסיפור שיהיה לו החופש שלו לבחור את דרכו. במקרה הזה, לא התשוקה לידע ולהבנה, אלא התשוקה להכרה ולכבוד. גם אותה אני מכירה היטב, לצערי ולמבוכתי הרבה.

(ובסוף הסרט, בלי קשר להכרה, או ללימוד, רציתי פתאום להירשם לחוג לתלמוד, ולו רק כדי ללכת בדרך הקבועה והיפהפיה של פרופ' שקולניק האב לחוג. לו רק כדי לשבת בחדרים עמוסי הגווילים, הריחניים מעש ואבק.)

בהצלחה באוסקר, סידר.

*

* לא בטוח שפרופ' כהנא באמת הצטער על אובדן התלמידים הפוטנציאליים. הוא סיפר לנו בשעשוע רב על התחרות הגדולה המתקיימת מדי שנה בין החוג לתלמוד לבין החוג ללימודים קלאסיים. החוג המנצח הוא זה שיש לו פחות תלמידים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני  On 1 בפברואר 2012 at 14:04

    די עצוב סיפור התחרות הזאת. לפחות הם שומרים על חוש ההומור

  • שמעון  On 1 בפברואר 2012 at 14:35

    הזכרת לי משהו מכיתה ט (או אולי אפילו ח') בעניין בני מרון, שמישהו קשר את זה לנומרוס היווני.

    אין כמו נוסטלגיה

    • רוני  On 1 בפברואר 2012 at 14:57

      אכן, בכתב היד קאופמן שנמצא בהונגריה כתוב "כבנומרון", שזה בעצם גדוד.

  • מעין אלכסנדר  On 1 בפברואר 2012 at 17:18

    רציתי לכתוב שבתיאור של שקולניק האב יש משהו מהלמדנות הזאת. אבל אולי זה בעיקר הדקדוק בפרטים, קטנוניות במידה רבה.
    הדרך בה הוא הולך בסרט היא הדרך מרחביה לספריה בגבעת רם, שהיא אכן אי מבורך של ירק בלב העיר.

    • רוני  On 1 בפברואר 2012 at 17:42

      האירu את עיני לכך שיש בסרט עבודה פילולוגית מלאה להט ועניין, אלא שהיא לא מופנית כלפי המסכתות. לא חשבתי על זה כך, אבל זו זווית מעניינת מאוד.

  • noaraz@gmail.com  On 1 בפברואר 2012 at 19:09

    החוג לתלמיד 🙂
    האמת שמאז שאני לומדת תלמוד באקדמיה (בר אילן), אני מאושרת כמו שלא הייתי אף פעם. הלימוד הזה זה אחד מהתענוגות הגדולים ביותר.

    בנוגע לסידר, הוא באשכרה עשה דוקו.

  • avivamishmari  On 1 בפברואר 2012 at 21:47

    (לא מתמחה במה שעושים בחוג לפילולוגיה, אבל) אחד המסרים החזקים ב"הערת שוליים" הוא "האדם הוא הטקסט". אדם ניכר, מתממש, דרך הטקסט של עצמו. לא מבחינת הסיפור, אלא מבחינת המילה הבודדת.

    מההיבט הזה, הסרט מאוד "פילולוגי", בצורה קדחתנית אפילו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: