בלעדי! טיוטת נאום רוה"מ*

אזרחי ישראל היקרים,

אני גאה לפנות אליכם הערב משדרות רוטשילד בתל אביב. אני גאה להיות כאן, אם כי הדברים שעלי לומר לכם היום אינם קלים עבורי.

מזה חודש אני שומע ורואה אותכם. אתם יוצאים מבתיכם, מפגינים ברחובות הערים, מתגוררים באוהלים. מזה חודש עולה שוועתכם על הקושי בחייכם. אני רוצה לפתוח את דברי בהודאה: לא הבנתי. אני רוצה לפתוח בהתנצלות: כשלתי. כשלתי לראות ולהבין את כעסכם ואת כאבכם. כשלתי להקשיב לכם, כפי שהייתי צריך לעשות.

בימים הראשונים לפרוץ המחאה הקשבתי לחושיי, לנסיוני, ליועציי. כולם אמרו לי בפה גדול: אלה מתנגדיך הפוליטיים. הפוליטיקה נוטה לחזרות, להתנהגויות דומות, לחתירה תחת האויב הפוליטי. ובשבועות האחרונים האמנתי בכל לבי שגם הפעם קמו עלי יריביי הפוליטיים. האמנתי שכל המחאה הזו היא מזימה שכל תכליתה החלפת הממשלה. תגובותיי כולן נגזרו מן האמונה הזו. אני מבין כעת מדוע לא האמנתם לי, מדוע סירבתם לחדול מהמחאה. אני מבין כעת שאני עצמי לא הבנתי את הכאב שדחף אותכם אל הרחובות. לא הבנתי שהפעם הזו, זה משהו חדש.

אולם במהלך המחאה, ככל שגאו הגלים וגאה הזעם, התחלתי לעקוב אחרי הדברים בעצמי, בתשומת לב. הקשבתי לדברים שאמרתם לערוצי התקשורת השונים, קראתי את המילים ששירבטתם על שלטים באישון לילה ונשאתם אל ההפגנות, התבוננתי באוהלי המחאה המתפשטים ברחבי הארץ. ככל שחלפו הימים כבד עלי לבי, וידעתי שאתם דוברים אמת.

הבנתי שמול המחאה החדשה הזו, עלי למצוא דרך חדשה.

הערב הזה, אזרחים יקרים, אני רוצה להגיד לכם שאני שומע. אני מבין. אני יודע כעת שהמחאה אינה רק תולדה של פעילות של יריביי הפוליטיים, אלא היא תוצר של כאב אמיתי. של קושי ממשי. אני רואה את בני בריתי הפוליטיים ביניכם, וגם את יריביי, וכולכם אזרחי המדינה הזו, שאני אוהב להנהיג, שאני גאה להנהיג. וזעקתכם מופנית אלי.

אני מקשיב לכם.

בשבועות האחרונים אמרתי לכם שוב ושוב שכלכלת ישראל חזקה ויציבה, ושאי אפשר לעשות שינויים גדולים מדי במהירות רבה מדי. אני עדיין חושב שזה נכון. לא אשקר לכם: אני מאמין בדרך הכלכלית שבה הובלתי את מדינת ישראל בכל שנות שלטוני. יציבותה הכלכלית של מדינת ישראל מוכיחה את צדקת הדרך הזו.

עם זאת, לא אוכל להתעלם מהעובדות: הצלחתה הכלכלית של המדינה אינה יכולה להיחשב ככזו אם אזרחיה חשים שהם עצמם נכשלים.

ההשקעות שאנו זוכים להן כתוצאה מהמדיניות של הממשלה בראשותי מספקות, אך חלק קטן מדי מההצלחה הזו מגיע לידי אזרחי המדינה.

ההפרטה חשובה ונכונה בעיני עדיין, אולם אתם אזרחי המדינה, אינכם זוכים בשירותים ברמה שסיפקו שירותים ממשלתיים מקבילים, והדבר דורש טיפול מיידי.

התקציב המאוזן חשוב להישרדות המדינה, וכך גם הטבעת התקציבית ההדוקה, אולם לא נוכל לסבול עוד את הפגיעה בשכבות הביניים ובשכבות החלשות.

בשבועות האחרונים חלו שינויים מפליגים בכלכלת העולם כולו. אי אפשר שלא להתייחס אליהם בדאגה, ואני חושב שכעת חשוב יותר מתמיד לשמור על חוסנה הכלכלי של ישראל. דרכי הכלכלית מבוססת על למידה ועל נסיון, אולם אדם בעל נסיון חייב לדעת שפרדיגמות משתנות לעיתים, וכי מה שהאמנו בו בכל ליבנו עשוי להתגלות לנו לעיתים, בחלוף הזמן, מזווית אחרת.

אני אומר לכם היום בכנות: אני מכיר בכך שהדרך שבה אנחנו הולכים, הדרך שבה אני מאמין כל כך, אינה מושלמת. יש בה פגמים, ויש דברים רבים שראוי לבחון שוב. בזהירות, באחריות, מתוך שיקול דעת. אולם דברים חייבים להשתנות. אחריותי כראש ממשלת ישראל היא לשמור על בטחונה הפיזי והכלכלי של המדינה, אולם אין זה מספיק. אחריותי היא גם לדאוג לאזרחי המדינה, ולוודא שהמדינה מספקת להם אפשרות לחיות חיים מכובדים וראויים מכל בחינה שהיא.

ועל כן, אזרחי ישראל, אני מודה לכם על שיצאתם לרחובות. אני מודה לכם על שלא ויתרתם על זכותכם הטבעית לחיים מכובדים. אני מודה לכם על שהסבתם את תשומת לבי לקשיים בחייכם.

לא אקרא לכם אחיי העבדים. אינכם עבדים. אתם אזרחים חופשיים במדינה חופשית, והמערכה היפה, התרבותית והעיקשת שניהלתם בשבועות האחרונים מוכיחה זאת יותר מכל – את הרוח החופשית של אזרחי ישראל, עדיין הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

אזרחים חופשיים יקרים, הגיעה העת לשינוי.

איני יודע עדיין מה יהיה אופיו של השינוי הזה. אם אצא כעת בהכרזות מרחיקות לכת על שינויים במבנה הכלכלי והחברתי של המדינה, זו תהיה התנהלות חסרת אחריות. אני יודע שזה לא מה שאתם מצפים מראש ממשלת ישראל.

אבל אני יודע, אני שומע את בקשתכם: עלינו לערוך שינויים.

ועל כן, אזרחי ישראל, פניתי אל מובילי גל המחאות הנוכחי, ושוחחתי איתם. התקשרתי היום לדפני ליף ולאיציק שמולי והצעתי להם להפגש איתי באופן אישי. לשמחתי הם נעתרו להצעתי והגיעו למשרד ראש הממשלה, שם קיימנו דיון ראשוני, ושם גם הסכמנו על עריכת תהליך משותף שבו ישתפו פעולה ממשלת ישראל בראשותי והנהגת המחאה בראשות דפני ליף ואיציק שמולי.

ראשיתו של התהליך שהצענו היא הקמת צוות שרים מצומצם בראשותי, שיתכנס כבר מחר לדיונים עם ראשי המחאה. השרים החברים בצוות קיבלו מנדט מהממשלה להציע שינויים מרחיקי לכת בטווח הקצר. איננו יודעים עדיין מה יהיו השינויים הללו, אולם אנחנו מכירים בכך שכבר כעת יהיה עלינו להציע מספר פתרונות מהירים וברורים.

במקביל יערכו ועדת טרכטנברג, שמונתה על ידי להתמודד עם המחאה, וצוות רוטשילד, ועדת המומחים שקיבצו מובילי המחאה, תהליך משותף לבחינת שאלות העומק והפתרונות לטווח ארוך. בחודשיים הקרובים יפעלו שתי הוועדות במקביל, אולם הן גם ישתפו פעולה ביניהן. ראשי הוועדות, פרופ' טרכטנברג ופרופ' ספיבק, הסכימו לפעול זה לצד זה ולקיים דיונים משותפים בכל נושאי הליבה שהועלו על שולחן הדיונים. בסיום הדיונים, יועלו הנושאים האלה לדיון משותף של צוות השרים המצומצם ושל הנהגת המחאה.

אזרחי ישראל, אני מתחייב בזאת לדיון פתוח, שקוף וישיר. אני מתחייב לחשיפה של מסקנות הוועדות. אני מתחייב שבסיום התהליך ייערכו שינויים הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, תוך שמירה על אחריות פיסקלית ועל יציבותה הכלכלית של מדינת ישראל. אני מתחייב לקחת אחריות מלאה על התהליך. מדינת ישראל נמצאת במצב בטחוני מורכב מיום הקמתה, ובכל זאת: בימים אלה, זהו הנושא החשוב ביותר שמונח על שולחני, והוא יטופל בהתאם.

כצעד בונה אמון ראשון, אני מודיע בזאת על ביטול התקציב הדו-שנתי. תקציב שנה זו ייבנה מחדש לאחר שיסתיימו דיוני הוועדות ויתקבלו המלצותיהן.

יתר על כן, אני מתחייב שאם לא אוכל לקבל את המלצות הוועדות, אתפטר ביוזמתי מראשות הממשלה.

תודה רבה וערב טוב.

*

*

* טיוטא מעולם דמיוני ונפלא