בלעדי! טיוטת נאום רוה"מ*

אזרחי ישראל היקרים,

אני גאה לפנות אליכם הערב משדרות רוטשילד בתל אביב. אני גאה להיות כאן, אם כי הדברים שעלי לומר לכם היום אינם קלים עבורי.

מזה חודש אני שומע ורואה אותכם. אתם יוצאים מבתיכם, מפגינים ברחובות הערים, מתגוררים באוהלים. מזה חודש עולה שוועתכם על הקושי בחייכם. אני רוצה לפתוח את דברי בהודאה: לא הבנתי. אני רוצה לפתוח בהתנצלות: כשלתי. כשלתי לראות ולהבין את כעסכם ואת כאבכם. כשלתי להקשיב לכם, כפי שהייתי צריך לעשות.

בימים הראשונים לפרוץ המחאה הקשבתי לחושיי, לנסיוני, ליועציי. כולם אמרו לי בפה גדול: אלה מתנגדיך הפוליטיים. הפוליטיקה נוטה לחזרות, להתנהגויות דומות, לחתירה תחת האויב הפוליטי. ובשבועות האחרונים האמנתי בכל לבי שגם הפעם קמו עלי יריביי הפוליטיים. האמנתי שכל המחאה הזו היא מזימה שכל תכליתה החלפת הממשלה. תגובותיי כולן נגזרו מן האמונה הזו. אני מבין כעת מדוע לא האמנתם לי, מדוע סירבתם לחדול מהמחאה. אני מבין כעת שאני עצמי לא הבנתי את הכאב שדחף אותכם אל הרחובות. לא הבנתי שהפעם הזו, זה משהו חדש.

אולם במהלך המחאה, ככל שגאו הגלים וגאה הזעם, התחלתי לעקוב אחרי הדברים בעצמי, בתשומת לב. הקשבתי לדברים שאמרתם לערוצי התקשורת השונים, קראתי את המילים ששירבטתם על שלטים באישון לילה ונשאתם אל ההפגנות, התבוננתי באוהלי המחאה המתפשטים ברחבי הארץ. ככל שחלפו הימים כבד עלי לבי, וידעתי שאתם דוברים אמת.

הבנתי שמול המחאה החדשה הזו, עלי למצוא דרך חדשה.

הערב הזה, אזרחים יקרים, אני רוצה להגיד לכם שאני שומע. אני מבין. אני יודע כעת שהמחאה אינה רק תולדה של פעילות של יריביי הפוליטיים, אלא היא תוצר של כאב אמיתי. של קושי ממשי. אני רואה את בני בריתי הפוליטיים ביניכם, וגם את יריביי, וכולכם אזרחי המדינה הזו, שאני אוהב להנהיג, שאני גאה להנהיג. וזעקתכם מופנית אלי.

אני מקשיב לכם.

בשבועות האחרונים אמרתי לכם שוב ושוב שכלכלת ישראל חזקה ויציבה, ושאי אפשר לעשות שינויים גדולים מדי במהירות רבה מדי. אני עדיין חושב שזה נכון. לא אשקר לכם: אני מאמין בדרך הכלכלית שבה הובלתי את מדינת ישראל בכל שנות שלטוני. יציבותה הכלכלית של מדינת ישראל מוכיחה את צדקת הדרך הזו.

עם זאת, לא אוכל להתעלם מהעובדות: הצלחתה הכלכלית של המדינה אינה יכולה להיחשב ככזו אם אזרחיה חשים שהם עצמם נכשלים.

ההשקעות שאנו זוכים להן כתוצאה מהמדיניות של הממשלה בראשותי מספקות, אך חלק קטן מדי מההצלחה הזו מגיע לידי אזרחי המדינה.

ההפרטה חשובה ונכונה בעיני עדיין, אולם אתם אזרחי המדינה, אינכם זוכים בשירותים ברמה שסיפקו שירותים ממשלתיים מקבילים, והדבר דורש טיפול מיידי.

התקציב המאוזן חשוב להישרדות המדינה, וכך גם הטבעת התקציבית ההדוקה, אולם לא נוכל לסבול עוד את הפגיעה בשכבות הביניים ובשכבות החלשות.

בשבועות האחרונים חלו שינויים מפליגים בכלכלת העולם כולו. אי אפשר שלא להתייחס אליהם בדאגה, ואני חושב שכעת חשוב יותר מתמיד לשמור על חוסנה הכלכלי של ישראל. דרכי הכלכלית מבוססת על למידה ועל נסיון, אולם אדם בעל נסיון חייב לדעת שפרדיגמות משתנות לעיתים, וכי מה שהאמנו בו בכל ליבנו עשוי להתגלות לנו לעיתים, בחלוף הזמן, מזווית אחרת.

אני אומר לכם היום בכנות: אני מכיר בכך שהדרך שבה אנחנו הולכים, הדרך שבה אני מאמין כל כך, אינה מושלמת. יש בה פגמים, ויש דברים רבים שראוי לבחון שוב. בזהירות, באחריות, מתוך שיקול דעת. אולם דברים חייבים להשתנות. אחריותי כראש ממשלת ישראל היא לשמור על בטחונה הפיזי והכלכלי של המדינה, אולם אין זה מספיק. אחריותי היא גם לדאוג לאזרחי המדינה, ולוודא שהמדינה מספקת להם אפשרות לחיות חיים מכובדים וראויים מכל בחינה שהיא.

ועל כן, אזרחי ישראל, אני מודה לכם על שיצאתם לרחובות. אני מודה לכם על שלא ויתרתם על זכותכם הטבעית לחיים מכובדים. אני מודה לכם על שהסבתם את תשומת לבי לקשיים בחייכם.

לא אקרא לכם אחיי העבדים. אינכם עבדים. אתם אזרחים חופשיים במדינה חופשית, והמערכה היפה, התרבותית והעיקשת שניהלתם בשבועות האחרונים מוכיחה זאת יותר מכל – את הרוח החופשית של אזרחי ישראל, עדיין הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

אזרחים חופשיים יקרים, הגיעה העת לשינוי.

איני יודע עדיין מה יהיה אופיו של השינוי הזה. אם אצא כעת בהכרזות מרחיקות לכת על שינויים במבנה הכלכלי והחברתי של המדינה, זו תהיה התנהלות חסרת אחריות. אני יודע שזה לא מה שאתם מצפים מראש ממשלת ישראל.

אבל אני יודע, אני שומע את בקשתכם: עלינו לערוך שינויים.

ועל כן, אזרחי ישראל, פניתי אל מובילי גל המחאות הנוכחי, ושוחחתי איתם. התקשרתי היום לדפני ליף ולאיציק שמולי והצעתי להם להפגש איתי באופן אישי. לשמחתי הם נעתרו להצעתי והגיעו למשרד ראש הממשלה, שם קיימנו דיון ראשוני, ושם גם הסכמנו על עריכת תהליך משותף שבו ישתפו פעולה ממשלת ישראל בראשותי והנהגת המחאה בראשות דפני ליף ואיציק שמולי.

ראשיתו של התהליך שהצענו היא הקמת צוות שרים מצומצם בראשותי, שיתכנס כבר מחר לדיונים עם ראשי המחאה. השרים החברים בצוות קיבלו מנדט מהממשלה להציע שינויים מרחיקי לכת בטווח הקצר. איננו יודעים עדיין מה יהיו השינויים הללו, אולם אנחנו מכירים בכך שכבר כעת יהיה עלינו להציע מספר פתרונות מהירים וברורים.

במקביל יערכו ועדת טרכטנברג, שמונתה על ידי להתמודד עם המחאה, וצוות רוטשילד, ועדת המומחים שקיבצו מובילי המחאה, תהליך משותף לבחינת שאלות העומק והפתרונות לטווח ארוך. בחודשיים הקרובים יפעלו שתי הוועדות במקביל, אולם הן גם ישתפו פעולה ביניהן. ראשי הוועדות, פרופ' טרכטנברג ופרופ' ספיבק, הסכימו לפעול זה לצד זה ולקיים דיונים משותפים בכל נושאי הליבה שהועלו על שולחן הדיונים. בסיום הדיונים, יועלו הנושאים האלה לדיון משותף של צוות השרים המצומצם ושל הנהגת המחאה.

אזרחי ישראל, אני מתחייב בזאת לדיון פתוח, שקוף וישיר. אני מתחייב לחשיפה של מסקנות הוועדות. אני מתחייב שבסיום התהליך ייערכו שינויים הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, תוך שמירה על אחריות פיסקלית ועל יציבותה הכלכלית של מדינת ישראל. אני מתחייב לקחת אחריות מלאה על התהליך. מדינת ישראל נמצאת במצב בטחוני מורכב מיום הקמתה, ובכל זאת: בימים אלה, זהו הנושא החשוב ביותר שמונח על שולחני, והוא יטופל בהתאם.

כצעד בונה אמון ראשון, אני מודיע בזאת על ביטול התקציב הדו-שנתי. תקציב שנה זו ייבנה מחדש לאחר שיסתיימו דיוני הוועדות ויתקבלו המלצותיהן.

יתר על כן, אני מתחייב שאם לא אוכל לקבל את המלצות הוועדות, אתפטר ביוזמתי מראשות הממשלה.

תודה רבה וערב טוב.

*

*

* טיוטא מעולם דמיוני ונפלא

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיה טבת דיין  On 16 באוגוסט 2011 at 23:12

    אוף רוני, הלוואי שהיית כותבת נאומים לנתניהו. כמה קל ויפה הכל היה הופך להיות.

  • דובי  On 16 באוגוסט 2011 at 23:14

    יש לי המון הערכה לדפני ליף, אבל מי בדיוק מינה אותה לייצג אותי או מישהו אחר בדיונים מול ראש הממשלה?

    • דודו פלמה  On 17 באוגוסט 2011 at 08:30

      ומטעם מי אתה מגיב?

      • דובי  On 17 באוגוסט 2011 at 14:20

        מטעם עצמי. אני תומך במחאה, אני חושב שדפני ליף עשתה משהו עצום, אני אפילו אשקול להצביע עבור מפלגה שתכלול אותה בבחירות הבאות. אבל המציאות היא שנכון להיום, היא אינה מייצגת איש. וליף תהיה הראשונה להכיר בכך – השמיניה מסרבת בעקביות להגדיר את עצמה כ"מנהיגי המחאה". הם אולי יוזמי המחאה, אבל הם יודעים שזה הרבה יותר גדול מהם כיום.

  • אחת אחת  On 16 באוגוסט 2011 at 23:17

    כל הכבוד רוני, לא ידעתי שאת כותבת גם בז'אנר הפנטזיה

  • שלומית לוי  On 16 באוגוסט 2011 at 23:38

    תמיד ידעתי שהוא ראש ממשלה נהדר. שמחה לראות שצדקתי:)
    אל תשכחי במקביל לכתוב נאום לשרה.

  • מיכאל שוורץ  On 16 באוגוסט 2011 at 23:40

    א. את מרושעת
    ב. זו פנטזיה מהסוג הרע, מכיוון שהיא מצמצמת את המורכבות של המציאות לידי איש רע שלא הבין שהוא טועה.
    אבל הקרע עמוק יותר. אחרי הקדנציה של הממשלה הזו, מי יימצא להיות אלטרנטיבה ראויה? האם יש שרים חברתיים? האם נותרה אידיאולוגיה סוציאלית בכנסת? הקרע בין הצרכים האמיתיים של האנשים לצרכים שמיוצגים בכנסת הוא קרע מאוד עמוק. אני מפחד שטקסט כזה מטשטש את העומק של העניין.
    ביבי לא יתפקח יום אחד כי הוא לא חולם, ואני מאמין שיש עליו לא מעט לחץ לקיים כזאת מדיניות מצידם של בעלי ההון. התהליך של לתפוס שוב בעמדות הכוח ייקח זמן. בעלי השררה כיום, לא חייבים דין וחשבון לאף אחד, ואם נצלוב את ביבי יבוא רה"מ אחר שיהיה הפנים שלהם ויאכל את הביקורת שלנו, אם נביע אותה. ואנחנו נצטרך לגרום לו לפחד גם מאיתנו (הציבור), וזה תלם ארוך כי במטען התרבותי שלנו, הדמוקרטיה אבדה מהעוצמה שלה. אנשים ציניים למחשבות של עצמם בנוגע לשינוי. וההשפעה שיש לטייקונים היא אדירה.

    ואת מרושעת, כי הכתיבה שלך ממש מנגנת על הרצון הבסיסי שיבינו אותנו, שיכירו במצב הקשה שלנו, שיגידו שזה בסדר שאנחנו בוכים על מר גורלנו למרות שגורלנו פחות מר מילד שעובד בסווטשופ בהודו או אזרח מצרי שאחוזי הרעב שם בשמיים. (זה הצורך הקמאי שלי, לפחות) שבית אותי לגמרי, הלוואי שזה היה קורה באמת…

  • zahi o (@zahi_o)  On 16 באוגוסט 2011 at 23:44

    לצערנו מה שהולך ונחשף זה שהפרדיגמה של תפיסת הכלכלה והחברה – זאת שמכזיבה ובימים אלו נחשפת ביכולתה לפורר את החברה – היא נטועה עמוק באמונה כמעט דתית אצל ביבי ש"עובד בזה" כבר מאז היותו שר אוצר ב-2003.
    אבל זה לא רק הרעיונות. הרעיונות משרתים אינטרסים פוליטיים.
    "אחריות" במובן הזה היא כסות למנוע שינויים במדיניות.
    התיקונים שמוצעים היום ע"י ראשי המחאה הם אפילו לא מעט סוציאליזם אבל גם זה לא עובר. וזה לא ששם בשלטון הם לא מבינים וזה לא שהם מטומטמים – זה לא רק אם השיטה היא טובה או רעה – צריך לשאול טובה למי.
    זו פנטזיה יפה, יפה מאוד בעיני, לדמיין איך זה יוכל להתנהל אחרת היום אך אמון בנתניהו – אין לי. לפחות לא ביחס למאבק הנוכחי.

  • אסתי סגל  On 17 באוגוסט 2011 at 06:38

    הנאום המקסים הזה הזוי לא כי הוא החלום הרטוב של שכבות רבות בימים אלו, אלא כי הוא מוכיח שעוד לא נפל האסימון.
    מה שקורה בשנים האחרונות, ריסוק מעמד הביניים, עליית העוני, מחיקת מדינת הרווחה – כל אלו לא קרו במקרה. כל אלו הם תוצאה של מדיניות מכוונת וברורה, שהתחילה עוד לפני עליית אימפרית ביבי הראשונה (1996) והיא חלק מתפיסת עולם ימנית קפיטליסטית. נתניהו רק הקצין את הדברים עוד הרבה מעבר למה שתאצ'ר ומילטון פרידמן האמינו שאפשר לעשות.
    נתניהו דבק ומאמין בתוכניתו למרות המחיר הבלתי נסבל שהיא דורשת מ2/3 מהעם. הוא ידע ויודע בדיוק מה המחיר של התוכנית הזו וזה בסדר גמור מבחינתו. שנקרא – נהפוך הוא.
    כל הצעדים והמספרים (שנעשו כל השנים האלו) שמתגלים בימים אלו מוכיחים את זה שוב ושוב בעוצמות אדירות.

    (וברשותכם אני מצרפת קצת מספרים : http://2nd-ops.com/esty/?p=73618)

    ולכן, אם אחרי כל זה מגיעה המחשבה הנאיבית שנופל לו סוף סוף האסימון והוא מבין איזה סבל גרם לעמו – אז כנראה שעוד לא נפלה התובנה שאין כאן מקום לתקוות שהמלך יתפקח. המלך מפוקח לגמרי ועושה את כל מה שהוא עושה בידיעה ברורה מי ישלם את המחיר ובאילו כמויות.

    כל הסיפור הוא עניין של מאבק בין שתי תפיסות עולם: הקפיטליסטית אל מול הסוציאל דמוקרטית' או הטייקונית אל מול מדינת הרווחה. וצריך להגיד את זה בקול רם צלול וללא היסוס.
    ביבי רק מסמל את השקפת העולם הימנית קפיטליסטית שהביאה אותנו עד הלום. זה הכול.

  • חנוך  On 17 באוגוסט 2011 at 06:41

    אני מעריך מאוד את התקווה שנמצאת בבסיס כתיבת הפוסט הזה, רוני.
    יש רק בעיה של אוקסימורון פנימי:
    "אני אומר לכם היום בכנות" – מי יאמין למילים אלה כאשר הן תבואנה מפיו של שקרן כרוני?

  • אבי  On 17 באוגוסט 2011 at 07:21

    נאום יפה. רק חבל שלא כתבת שועדת טרכטנברג (ועדת "מנו") מפורקת והמנדט עובר לועדת המומחים של המוחים. ועדת טרכטנברג היא ניאו-ליברלית (כולל העומד בראשה) ותנסה למנוע את צמיחתה של חברה סוציאל דמוקרטית.

  • מירי  On 17 באוגוסט 2011 at 08:09

    הכל יפה וטוב, אבל ביבי, בחיים, בחיים בחיים א. לא יגיד שאם משהו לא יהיה בסדר הוא יתפטר. ב. אם משהו יהיה באמת לא בסדר, יתפטר.
    חוץ מזה, תמיד טוב לחלום.
    🙂

  • מעין  On 17 באוגוסט 2011 at 09:39

    את טובה! אני חושבת שהוא צריך לקחת אותך לכתוב לו נאומים.

  • עידו לם  On 17 באוגוסט 2011 at 10:25

    את חיה בסרט אנחנו מדברים פה על שקרניהו זה לא הולך לקרות.

  • mirile  On 17 באוגוסט 2011 at 10:42

    ועוד משהו. אף אחד מאיתנו בעצם לא יודע מי הוא ביבי האמיתי. כמו כל דמות ציבורית/פוליטית אנחנו רואים חזות, מסכה, שחקן שאין לדעת מה עומד מאחוריה באמת. אני אישית חושבת עליו כמו דמות במחזה, ולכן אני חושבת שמה שמניע אותו (בתור דמות ציבורית, אישית זה באמת פחות חשוב) זו איזושהי נהנתנות מאוד גדולה ורצון עצום בפרסום, התמכרות לאור זרקורים (כמו שאומרים לדורון צברי ב"מדריך למהפכה" המצויין: כל הפוליטיקאים הם נרקומנים של התקשורת.) לכן, אני לא חושבת שהוא רע או טוב או כל דבר כזה, אלא מונע מרצון לוהט: 1. לשמור על מעמדו, מה שיתן לו את טובות ההנאה שהוא מקבל ואת רמת החיים שהוא רגיל לה 2. להשאר באור הזרקורים כמה שיותר זמן. קשה לי מאוד להאמין שהוא יעשה שינוי, מהטעם הברור ששינוי כזה הוא משהו עמוק שמצריך עבודה קשה, ויתורים כואבים וסיכון מקומו העכשיווי. אני חושבת שהוא ינסה לדבוק עד כמה שיותר במה שהוא עושה עד עכשיו: ספינים ועוד ספינים, דריכה במקום, הנצחת הקיים, ועקב כך שמירה על מקומו. עד עכשיו (שנים כבר) זה עבד עבורו לא רע. אני לא מאמינה שהוא רואה את ה"עם" ממטר. באמת שלא.

  • אלודאה  On 17 באוגוסט 2011 at 11:09

    מאד נחמד מצידך לעזור לרוה"מ לכתוב עבורו את הנאום 🙂
    (אויש, הכאב על זה שהוא לעולם לא יגיד את זה).

  • אזרח  On 18 באוגוסט 2011 at 19:36

    הכתיבה שלך לא מרושעת, חלילה, אבל אני לא מצליח להבין מה את רוצה. אני גם לא מבין את אלה שטוענים ש"ביבי שקרן".
    אני מתנגד לכל צעד שעשה נתניהו בנושא הכלכלי, אבל חייבים להעמיד דברים על דיוקם.
    ראש הממשלה בנימין נתניהו נבחר לתפקידו על סמך אג'נדה כלכלית ברורה וגלויה, שהוא הצהיר עליה בכל הזדמנות וגם מימש אותה בעבר. אני לא מצליח להבין את האידיאולגיה האנטי דמוקרטית לפיה ראש ממשלה שנבחר על סמך מצע מסוים, ראי שישנה את דעתו עם תחילת כהונתו בניגוד מוחלט למה שהבטיח ונגד רצונם הקולקטיבי של בוחריו. אידיאולוגיה שמצטרפת לאשליה הקולקטיבית בשמאל הישראלי (ולצורך העניין זה לא משנה אם שמאל כלכלי או חברתי, מדובר על שמאל מנטלי שבטוח שהאמת בכיס שלו) שכל המתנגדים לדעתם הם שטופי מוח, טפשים או סתם חסרי דעת שברגע מסוים, יגלו את האור שבשמאל ויתפכחו.

    לא טוב? תפעלו לשכנע את הבוחרים שיחליפו את ראש הממשלה, ואת ראשי "קדימה" וחלק מראשי "העבודה". ציפי "להפריט כל מה שזז" לבני, ובוז'י "השותק בחקירות" הרצוג, חושבים בדיוק כמו נתניהו, רק בצורה קצת פחות גלויה.

  • סיפור חיים  On 19 באוגוסט 2011 at 07:15

    אכן, רעיון יפה לרומן דמיוני על ממשלה בעולם אוטופי.

  • galithatan  On 22 באוגוסט 2011 at 22:23

    תגובתו של פוליטיקאי ממוצע, טוב גם לביבי: אבל למה שאני אגיד את זה על עצמי, אם אני יכול להגיד שכל הדרעק קרה בגלל קודמי בתפקיד, ואני רק ייצבתי את הספינה, ותאמינו לי זה לא היה קל?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: