גוף ואֵבֶל

לאָבֵל יש סוד. איש לא ידע לעולם את הסוד הזה, גם אם ירצה לספר אותו לאי מי: סוד הגוף השלישי שבין השניים, המת שהלך, והחי שנותר. סוד התמזגותם.

יש שם גוף, בינינו לבין אהובינו. אם מתבוננים היטב אפשר לראות אותו, האדם שאני בחברתו, האדם שהוא בחברתי. שניהם ביחד מתרכבים אט אט, מחליפים מולקולות ופיסות עור ונפש, הופכים יחדיו למשהו שאינו מופיע לעולם בפני שום אדם אחר. גוף האנחנו.

ואז הוא הולך, וגוף האנחנו הזה נותר, מדולדל, ומשהו ממנו מתרכב אל האני הנותר לאטו, מתחלחל אל הזכרון והנפש ואל הגוף, והופך את החי שנותר לאדם אחר.

ואת זה אי אפשר לספר לשום אדם. זה נמצא בגוף. במחווה. בתחושת התנועה המוכרת, בחיתוך הדיבור. זה נמצא שם לבדו. גוף האני וגוף האנחנו המרותכים זה בזה, מתפתלים זה לתוך זה עד שהם הופכים למשהו חדש. האני החי שנותר מת בפני הגוף הזה. גוף האֵבֶל.

והוא חי. והוא סודי.

(מוקדש באהבה.)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: