גשר צר מאוד: ימנים, דתיים, מתנחלים, בואו אלינו

בהפגנת הענק אתמול בערב, אי שם בין הקרייה לבין בית אריאלה, נעמדה אישה אחת והחלה לשיר. אט אט, הצטרפו אליה אחרים. בתוך דקות עמד סביבה המון עצום ורב ושר איתה.

"כל העולם כולו, גשר צר מאוד."

עמדנו ושרנו, בעיניים נעצמות מתענוג, בדבקות, בלהט. מאות ואולי אלפי אנשים ברחובות תל אביב שרו. ראיתי שם צעירים ומבוגרים, עיתונאים מהברנז'ה ומשפחות עם עגלות, נכים בכסאות גלגלים וקשישים שהגיעו עם מלווה פיליפיני.

אתם מכירים את השירה הזו טוב כל כך. את החיוך שעולה על השפתיים, את העוצמה של השירה הקצובה העולה וגוברת, את רקיעות הרגליים. "והעיקר, לא לפחד כלל!"

אני רגילה לראות אתכם, אותנו, שרים את זה. ואחי הימנים, אחי הדתיים, אחי המתנחלים, לא ראיתי שם מספיק מכם.

גדלתי כקיבוצניקית שמאלנית וחילונית. תמיד היתה תהום עצומה פעורה ביני לבין הימין הדתי. לא חשבתי שניתן לגשר עליה, עד שמצאתי את עצמי מתאהבת בגבר דתי ימני. בתוך שנה נישאנו, ולפתע איש הימין הדתי הלך לישון איתי יחד מדי לילה. הביא איתי ילדים. בני חובש כיפה ולובש ציצית, בנותי לובשות שמלות והולכות לבית הכנסת. אנחנו מברכים ומתפללים בדבקות ובאהבה. גם אני הפכתי לחלק מהקהילה הדתית בישראל.

התוצאה היתה שנאלצתי, בעל כורחי, להקשיב לדברי הצד השני. והקשבתי היטב. גיליתי שבעלי, משפחתו, הקהילה שאליה הצטרפנו, אוהבים את הארץ הזו כמוני. למדתי לאהוב את החלק הזה בעם ישראל, שנסתר ממני במשך רוב חיי. היום אני מרגישה שייכת אליו לא פחות מכפי שאני משתייכת אל אחי החילונים השמאלנים.

חיפשתי אתכם אתמול בהפגנות. מדי פעם ראיתי כיפה או שביס בהמון. אבל היינו מעטים כל כך.

בהפגנה פגשתי עיתונאי בכיר ושוחחתי איתו. גם לו יש בני משפחה דתיים בהתנחלויות. הם כמעט איתנו, אמר לי. כמעט. הם חוששים שכל זה הוא פשוט נסיון שמאלני להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו. קשה להם להצטרף במצב כזה.

אחי, אני מבינה אתכם. אם היו הפגנות כאלה מתקיימות נגד ממשלה שבחרתי בה, ממשלה שהאג'נדה המדינית שלה נכונה וטובה בעיני, גם אני הייתי מתקשה להצטרף. אבל אני נמצאת במאהלים מהימים הראשונים ופעילה בהם, אני מכירה את האנשים שנמצאים שם היטב, ואני רוצה לספר לכם – זו אינה המטרה של המחאה הזו.

צריך להגיד את זה באופן ברור: מטרת המחאה אינה להפיל את ממשלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מטרת המחאה הזו היא אחרת לגמרי: לחולל שינוי עמוק ביחסה של המדינה אל התקציב שלה, ואל חלקם של האזרחים בו.

ואנחנו לא מדברים על ההתנחלויות. אנחנו לא מדברים על החרדים. ניתן לערוך את כל השינוי הזה בלי לגעת בתקציב הביטחון, בהתנחלויות או בתקציבי החרדים. הקולות הנשמעים בעניין זה הם קולות שמושפעים משנים של סקטוריאליות ופלגנות שיצרו מפלגות ימין ושמאל כאחד כדי לזכות בקולות.

הבעיה אינה אתם. הבעיה היא המדינה.

בעשרים השנים האחרונות ממשלות ישראל, כולן ללא יוצאת מן הכלל, משמאל ומימין, שינו את כללי המשחק. המדינה החלה, תחת הנחיית הממשלות הללו, להתנהג כבריון חמדן שמטרתו להעשיר את קופתו. הכספים המצטברים בקופה הזו הגיעו היישר מכיסינו.

אתם כבר מכירים את הנתונים: ממשלות ישראל – גם אלה מהשמאל! –הפריטו שירותים חיוניים בלי לקבל עבורם תמורה הולמת ובלי לפקח על האופן שבו הם ניתנים לאזרחים. קרקעות המדינה נמכרו לכל המרבה במחיר במקום הבנייה הציבורית שהיתה נהוגה כאן שנים ואפשרה להורינו לקנות להם דירה קטנה ולסייע לנו, מחירי המזון עלו ללא כל קשר לעליית מחירי התוצרת המרכיבה אותו, על מחיר המכוניות שלנו הועמס מיסוי מעוות ומנופח, תמורת שירותי בריאות בסיסיים נדרשנו לשלם יותר מדי שנה, מעונות היום הציבוריים צומצמו בעת שגודל האוכלוסיה צמח.

בשורה התחתונה: אנחנו משלמים יותר, ומקבלים הרבה פחות. אין  דיור ציבורי. אין מעונות. אין אחיות בבתי הספר. אין פנסיה. אין שירותי בריאות במימון המדינה. כל מי שיש לו ילדים או הורים מזדקנים – כולנו – משלם אפילו יותר ומקבלים פחות.

וכל אותה העת, השכר שלנו הולך ונשחק.

כשיצאו צעירי תל אביב למאהלים בשדרות רוטשילד, לא יכולנו להרגיש שזה קשור אלינו. אבל הצעירים האלה הם כבר לא הסיפור. אפילו הם עצמם יודעים את זה. בעקבותיהם יצאו אל הרחובות העניים ובני מעמד הביניים, ואפילו אנשים אמידים מאוד שמבינים היטב שהעובדה שטוב להם אין משמעותה שהמאבק הזה לא קשור אליהם. הוא קשור לכולנו.

אתם שומעים את קולות השמאל והמרכז העולים מתוך המחנה. בשלב זה, גם אתם יודעים שהם רבים ושונים אלה מאלה. 150 אלף המפגינים שיצאו לרחובות אתמול אינם אנשי שמאל. הם אנשים כמוכם וכמוני. יש ביניהם מגוון של דעות.

אנשי השמאל אינם מהססים להשמיע את קולם. הם אומרים שהלוז של המשבר הזה הוא תקציב הביטחון. ההתנחלויות. החרדים. ההקצאות המוגזמות והסקטוריאליות.

אבל אם תתבוננו ב"נייר הלקמוס" שהוציאה "דרור לישראל", התנועה לשינוי חברתי, תראו שאפילו תנועה שיסודה בנוער העובד והלומד מודה שזה לא הסיפור. הסיפור הוא טבעת החנק שהלבישו ממשלות ישראל על התקציב. אי אפשר להגדיל אותו אף פעם ביותר משיעור זעיר ומוגדר מראש. אי אפשר להגדיל אותו גם בעת שהאוכלוסיה גדלה, גם בעת שהכנסות הממשלה גודלות. העודף התקציבי העצום אינו גורם לממשלה להחזיר לאזרחים שירותים נדרשים. הנוסחה השרירותית של התקציב מסרבת להיות מושפעת ממצב הקופה – או ממצבו ההולך ומחמיר של הציבור.

ואנחנו הבעלים של הקופה הזו. הממשלה אמורה לנהל אותו עבורנו, לטובתנו. והיא מסרבת לעשות זאת.

ריבוי הקולות הוא הבעיה הגדולה של המחאה הזו – אבל הוא גם הכח שלה. המחאה היא הליך דמוקרטי רב עוצמה, וכאן יש לכם מקום גדול ורחב להצטרף אליה, להשפיע, להיות חלק ממנה. להשמיע את קולכם. לבוא להפגנות על טפיכם, שאין להם סיכוי לקבל שירותי חינוך ובריאות, שאין להם סיכוי – בדיוק כמו לילדי השמאלנים התל אביבים – לקנות דירה. אפילו לא בפרברים או בפריפריה. שאין להם סיכוי למצוא עבודה בפריפריה כי הממשלה מזניחה אותה, שאין להם סיכוי לחיים טובים.

בואו, השמיעו את קולכם. המאבק הזה אינו עוסק בימין ושמאל מדיניים, גם אם חלק מהקולות שאנחנו שומעים חושבים שזה העניין. הוא עוסק בזכות שלנו כאזרחים לקבל שירותים ראויים מהמדינה שלנו. בזכות של ילדיכם לחינוך חינם מגיל אפס. בזכות של הוריכם לפנסיה ראויה ושנות פרישה השומרות על כבודם. בזכותכם לחיות ולא להיות משועבדים למשך כל חייכם, למרות שאתם עובדים ומפרנסים בהתמדה ובאהבה את משפחותיכם.

תקימו את המאהלים בדרככם. תצעדו עם העגלות. אתם תופתעו מעוצמת החיבוק והאהבה שתקבלו מאחיכם שבמאהלים. העוול הכלכלי אינו מבדיל בינינו על בסיס אמונה או אורח חיים. הוא מוחץ את כולנו תחתיו, וכל ישראל ערבים זה לזה.

בואו למאהלים. בואו להפגנות. אנחנו זקוקים לכם שם. יחד נוכל להפוך את המדינה הזו למקום טוב יותר – לכולנו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית  On 31 ביולי 2011 at 10:41

    בהבנה שלי את ההסתייגות של הציבור הדתי לאומי – המאבק שלהם על הבית היה לפני שש שנים, והכשלון ההוא עוד צורב. המכות, ההפגנות, ההבטחות – לחלק מהם אין בית אבל כבר שש שנים יש קראווילה.

    ואף כלי תקשורת ואף עיתונאי לא נדרק על הגדר עבורם.

    וזה כואב.

    אולי יש כאן הזדמנות לתיקון, לאיחוי.

    • שולמית  On 31 ביולי 2011 at 16:19

      ההיענות לדרישות המפגינים תעלה לקופת המדינה 60 מיליארד שקלים. מאיפה יביאו את הכסף כשהוא הולך על דברים כל כך חשובים כמו:(ההמשך)
      .מאת Esti Yerushalmi‏ בתאריך יום ראשון 31 יולי 2011‏ בשעה 10:01‏‏.תיאום פעולות בשטחים – 200,000,000

      המשך בניית גדר הפרדה ותחזוקתה – 850,000,000

      המועצה להשכלה גבוהה ביו"ש – 450,000

      מימון תוכנית ההינתקות – 240,000,000

      אבטחת מתנחלים במזרח ירושלים – 70,000,000

      פיתוח במעלה אדומים – 30,000,000

      פיתוח בהר חומה – 124,000,000

      מיגון אוטובוסים – 10,000,000

      והנה אחד חזק: פיצוי למפעלים בהתנחלויות על הפסד הקלות המס בשוק האירופאי – 11,000,000

      סבסוד באוטובוסים למתנחלים וחרדים – 31,000,000

      מיגון ואמצעי ביטחון למתנחלים – 316,000,000

      סיוע באזורי "עדיפות לאומית" – 160,000,000

      ויש עוד ועוד…

      תקציב החינוך החרדי יגדל בשנה הבאה ב – 182 מיליון שקלים.

      תקציב רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס יגדל בכ-60 מיליון, שהם 20%, לעומת גידול של פחות מ-8% בתקציב משרד החינוך.

      הרשימה הזו לא נועדה להפריד בין ימין לשמאל. אלא להראות את החלוקה הלא הגיונית של העוגה הכלכלית. המספרים האלה לא נגמרים רק בהתנחלויות, אלא מתווספים למימון חרדים, מימון הון ושלטון ועוד, על חשבון מעמד הביניים. בתור אזרחית מין המניין (מרכז מתון), אין לי נתונים מספריים מעבר למה שכתוב כאן, תפקידה של המדינה לפרסם את הנתונים האלה בצורה שקופה.

      מקור הנתונים:

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1206978.html

  • חנן כהן  On 31 ביולי 2011 at 10:45

    המטרה אינה להפיל את מממשלת נתניהו.

    המטרה היא חוזה חדש בין הפוליטיקאים ובין העם שבוחר אותם.

    הליכוד יכול לעדכן את המצע שלו באמצע הקדנציה אבל הסיכוי לכך נמוך מאד עד בלתי קיים.

    לכן הממשלה צריכה ליפול עכשיו.

    בעקבות הנפילה יתחיל תהליך של מערכת בחירות שבו כל מפלגה מארגנת מחדש את עקרונות הפעולה שלה ומציגה אותם לציבור לבחירה.

    בבחירות, כל אחד יוכל לבחור את הפוליטיקאים המתאימים לתפישת העולם שלהם. אם הימין יחליט שהוא עדיין רוצה את נתניהו, אין שום סיבה שלא יבחר בו שוב.

    אני חושב שהימין מפחד מנפילת נתניהו כי בחירות חדשות יערבבו את הקלפים, בייחוד בנושאי ארץ ישראל שיקרה מאד לליבם.

  • מיקי גוריון  On 31 ביולי 2011 at 11:05

    אני בעד שינוי אך אני יודעת שבחירות עולות המון המון כסף.
    לכן הייתי מעדיפה (אני אשת שמאל שפוי) שמישהו בשלטון כרגע ירים את הכפפה ויזום. יש כמה אנשים ישרים שם שלא משמיעים את קולם. מה עם בני בגין? הוא לא ממורשת ז'בוטינסקי?
    אני לא מאמינה שכתבתי את זה ובטח אתחרט על כך.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 31 ביולי 2011 at 11:18

    יתכן שזו דעתך, יתכן שאת אפילו צודקת. הלוואי.

    אבל לצערי, כימני דתי, אינני מאמין שמטרת *ראשי המחאה* אינה להפיל את הממשלה. זו המטרה, ובלעדיה המאבק לא יחשב כמשהו שהשיג את מטרתו. רוצים לראות ראשים מתגוללים, ואת יודעת מה, יתכן שבכלל לא מהסיבה הפוליטית היבשה אלא פשוט בגלל שרק אז זה יחשב כ"הישג". החלטה, ועדה, חוק, הדברים האלה לא יחשבו אף פעם כ"שינוי סדר העדיפויות", אפילו אם יהיו נכונים, כי הם לא מספיק "גדולים".
    איפה רשימת הדרישות הקונקרטית שאפשר יהיה לבדוק את ההישגים אל מולה ולראות מה הושג ומה לא? לא ראיתי אחת כזו עד היום. תחושת ההישג תלויה במאורע דרמטי. ומה לעשות, פחות ממישהו ש"משלם את המחיר" לא נחשבת דרמטית בעיני בבמון.
    מה שקורה זה שמחאה מצרפת אליה אנשים משני הסוגים, אלו ששם כי קשה להם באמת, ואלו ששם כי זו עוד דרך טובה להפלת הממשלה. אולי את מגיעה וליבך שלם, אבל רבים שם נמצאים מהסיבות הלא נכונות, ואיך אצטרף אליהם, כשאני יודע שכל אמירה שלי תמונף על ידם?

    מעבר לזאת,
    המחאה הזו מיצבה את עצמה כמחאת החילונים-ליברלים-שמאלנים. זכותם, וזה לגיטימי לגמרי. אבל כאשר "אנשי רוח" שמופיעים במאהל מסבירים שצריך להשיג את המדינה מחדש ולא "להשאיר אותה למתנחלים ולחרדים", אדם דתי אינו יכול לראות את עצמו כחלק ממנה. הוא יכול לתמוך בה מהבית, בליבו, אבל לצעוד עם ההמונים הוא לא יכול. אתם *כן* מדברים על ההתנחלויות ואתם *כן* מדברים על חרדים. זכותכם לחשוב כך, אבל אל תבקשו מהם להצטרף אליכם, רק כי יש להם 60 אחוז של מחאה משותפת על נושאים אחרים.

    ומלבד זאת, זה נחמד מאוד לומר "בואו השמיעו את קולכם". אבל כשנבוא, נשמיע את *קולכם*, לא את קולנו.
    המחאה הזו מוצלחת כי הקולות הדוברים בה "מתאימים" למי שהתקשורת רוצה להשמיע, והם לא אנחנו, לצערי. ואין לנו רצון לתת רוח גבית למי שרואה בנו את חלק מהבעיה.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 31 ביולי 2011 at 12:12

      בבדיקה מחודשת, יתכן שציטטתי לא נכונה את האמירה שציטטתי על מתנחלים וחרדים. אם זה נכון, אני מתנצל. שאר הדברים בעינם עומדים, לצערי.

      (ומילה קטנה נוספת – אם אכן יש רצון שכזה, הקריאה הזו צריכה לצאת באופן פומבי וברור לא רק ממך רוני, אלא גם מראשי המאבק עצמם. לא אמירה מעורפלת על כך ש"זו לא מחאה פוליטית", אלא טור כשמו שכתבת כאן שנועד להתחיל לגשר על הפער.
      אני מודה, זה אולי נשמע ילדותי, אבל אומר זאת בעיניים מושפלות – לא תקראו לנו בפירוש, לא נאמין שרוצים אותנו.)

    • יוקה  On 31 ביולי 2011 at 12:12

      אנונימי יקר, היופי במחאה הספציפית הזאת שהיא למעשה מאפשרת להמון מחאות של סקטורים שונים עם צרכים שונים להשמיע את קולם. היא מכילה אותם ונותנת לאנשים את האומץ והאמונה שדברים יכולים להשתנות שיש טעם להגיד את שעל ליבם.
      מצוקות המתמחים שונות מאלו של דרי המאהל ברוטשילד, שונות ממאהל האמהות החד הוריות בשכונות המצוקה, שונות מהאמהות שהובילו את מצעד העגלות בכל הארץ. הדבר המרכזי המשותף לכל אלה היא התחושה שממשלות ישראל שכחו אותנו, האזרחים הקטנים.
      אני מבינה את הקושי שלך ושל אנשים המשוייכים לסקטור שלך להצטרף לצעדה בה נשמעות קריאות לביבי להתפטר. זה לא אומר שקולכם לא צריך להשמע.
      אני קוראת לכם להצטרף למחאה הכללית בדרככם, להפגין את מצוקותיכם, לדרוש את שמגיע לכם ולהציג את הפתרונות שהולמים את תפיסת העולם שלכם. גם לכם מגיע להיות חלק מהמחאה הזאת.

    • אסתי סגל  On 31 ביולי 2011 at 14:37

      מה לא בסדר ברצון להפיל את השלטון?
      זו התמצית של הדמוקרטיה להזכירך.

  • אהרן פוירשטיין  On 31 ביולי 2011 at 11:20

    הימין והדתיים מפחדים מאוד, כי הם יודעים ששום סולידאריות חברתית לא מכוונת לעברם. קחי לדוגמה כמעט כל מי שדיברתי איתו לאחרונה ותמך באוהלים דיבר איתי על המתנחלים והחרדים כעל אלה שצריך להעיף ולנשל, בלי להבין שההפרד ומשול הזה הוא הכלי הראשי של החזקים.
    הם יודעים שלא מעט מהקואליציות שם רק מחכות ליום שהבולדוזרים יעלו על הבתים שלהם.
    דוגמה נוספת. מצוקת הדיור של החרדים מטורפת. הם גרים בחניות של מכוניות, במחסנים של בתי דירות, מטורף לגמרי. משפחה של 4-5 נפשות במחסון. כשהם עוברים לשכונה חילונית מתחילות מהומות כנגדם (ואפשר להבין את החוששים, מאוד אפשר) וכשהם מבקשים להקים עיר חדשה, תמיד יהיו התנגדויות. תמיד, ובעיקר מכל הגופים הליברליים שעכשיו צועקים כל כך על מצוקת הדיור, בין אם העיר המבוקשת היא בפריפריה הצפונית ובין אם במדבר.
    דמויות גשר כמוך לא יוכלו להעלים את הפערים הכל כך קשים הללו במחי פוסט. אותו הסיפור כמו ההפגנות "נגד האלימות ובעד השלום". יש לי דוגמאות למכביר. השאלה היא מה באמת אפשר לעשות כדי להתחיל הידברות בין המחנות האלה.
    יש לך עבודה כאן רוני. עבודה שמעטים יכולים באמת לעשות.

  • itonaim  On 31 ביולי 2011 at 11:27

    שווה לתת קישור לנייר הלקמוס

  • אורית עריף  On 31 ביולי 2011 at 11:34

    רוני חברתי,
    כהרגלך כתבת יפה כלכך, רק שהפעם אני חולקת דברייך.
    אני חושבת שיש קשר הדוק בין התפיסה והמימוש של החזירות הקפיטליסטית לבין החזירות המתנחלת שאינה רואה את האחר ממטר וכובשת את אדמתו.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 31 ביולי 2011 at 11:42

      יפה אמרת. אותי שכנעת שאין מקום לימנים יחד איתך, או באותה כיכר או באותה עיר או באותה מדינה.

    • יאיר  On 31 ביולי 2011 at 20:45

      אורית,
      שמי יאיר, בן 24, תושב אריאל, לכאן הגיעה משפחתי בברכת יצחק רבין ושמעון פרס.
      שירתתי כלוחם בצה"ל, התנדבתי כחצי שנה בהוראת ילדי פליטים (אמיתיים לשם שינוי) טיבטיים אנגלית, בימים אלו לומד במכללת אריאל ועובד עם ילדים ונוער במצוקה.
      ההורים שלי גם שירתו בצה"ל והם אפילו משלמים מס הכנסה וביטוח לאומי.
      היכן באה לידי ביטוי החזירות שלי ?

      למה את כל כך ספוגת שנאה ?

  • יהודה  On 31 ביולי 2011 at 11:35

    אני מתלבט בנושא הזה במקום הבסיסי: האם אכן ניתן לקיים דיון חברתי-כלכלי, או לגבש הסכמה כלכלית-חברתית רחבה – בכביש עוקף התנחלויות?
    האם אכן אנחנו יכולים לקיים דיון שמאל-ימין מאוחד, בלי שהפיל שנקרא "ההתיישבות בשטחים" יעלה על השולחן כבר במערכה הראשונה?
    כשלעצמי אני מנסה את התרגיל הבא: בואו נגיד ששאלת הכן/לא שטחים תוכרע, דאוס-אקס-מאכינה, ויהיה אשר יהיה ראש הממשלה, ביבי או חנין. ומה אז? בהינתן פינוי השטחים – כהיפותזה – האם מפוני יש"ע יכולים לחבור למחאה החברתית? ולהיפך: בהינתן המשך אחיזה בשטחים – האם השמאל החברתי יכול באמת ובתמים לעמוד יחד עם יש"ע מתחת לאותה מטריה?
    נקודה למחשבה, אשמח לתגובה.

  • ארז  On 31 ביולי 2011 at 11:44

    http://drorisrael.org.il/wp-content/uploads/lakmus.pdf

    נייר הלקמוס – איך משנים את המדיניות, לטובת כל המגזרים

  • רוני  On 31 ביולי 2011 at 11:54

    אני מתנצלת שאני לא יכולה להגיב לכולם – עבודה, שעת סיפור במאהלים ועוד – אבל אומר זאת: יש עבודת גישור לעשות. יש פערים, הם אמיתיים ומכאיבים. אבל אפשר לעבוד.
    בעניין הממשלה, גם הפלתה אין משמעה ממשלת שמאל. יש רוב מרכז-ימין בישראל, ובהליכה לבחירות חוזרות הוא ינצח שוב, ככל הנראה. אבל ממשלת מרכז או ימין חדשה לא תוכל להפנות את הגב לעם כפי שעושה הממשלה הנוכחית, משום שהיא תדע שהעם כבר יודע שיש לו כח. הוא לא יוותר על סדר עדיפויות חברתי-כלכלי חדש.
    אורית, אני לא מוחקת תגובות, אבל לקרוא למתנחלים חזירים? זה לא הוגן. הם נשלחו לשם על ידי ממשלות ישראל, רובן מהשמאל, כחלוצים. לא פחות. הם דואגים לציבור שלהם בדיוק כפי שארגונים ומפלגות מהשמאל מנסים לדאוג לציבור שאותו הם מייצגים.
    בעניין אנשי הרוח – הבו לי את הרב סבתו, שיבוא למאהל וישמיע את דברו כמו מאיר שלו. הבו לי את הרב שרלו, איזו אכזבה הפעם הזאת, שיבוא ויגיד במאהל את דבריו. יש לכם דוברים טובים, רבי עוצמה, שיכולים לשאת את דברם ולהוביל ציבור. אולי להשפיע על המאבק מבפנים.

    אני חוזרת ואומרת: ניתן לשנות את סדר היום החברתי-כלכלי בישראל בלי לגעת בתקציב הביטחון, בתקציב ההתנחלויות ובתקציבים שמופנים לציבור החרדי, הנמק מעוני. זה אפשרי.
    בואו.

  • רוני  On 31 ביולי 2011 at 12:00

    יהודה, אלה שאלות יפות, אלא שאפילו תומכי המאבק מבינים שפינוי של המתנחלים בעת הזאת לא רק שלא יסייע למאבק אלא יחסל אותו, בשל העלויות.
    כך או כך, זה לא הדיון. אין תהליך שלום, אין סימנים לפינוי ההתנחלויות. עכשיו הקרב הוא על אופיה החברתי-כלכלי של המדינה, לא על האופק המדיני הרחוק.
    בהינתן העובדה שאנשי שלום עכשיו ואנשי ההתנחלויות סובלים מכובד זרועה של הממשלה – של הממשלות – באותה מידה, יש מקום לפעולה משותפת. זה אפשרי, וזה קורה בכנסת כל הזמן ממילא בנושאים אחרים.

  • מירי שחם  On 31 ביולי 2011 at 12:13

    הם לא יכולים לשיר איתך 'גשר צר מאד', רוני. את אישה. לשיטתם, אסור לך לשיר בקול רם בנוכחות כל החרדים ובנוכחות רבים מבין המתנחלים.
    הפער עמוק מדי. נמאס לאוכלוסיית הרוב כאן לממן את השוליים ההזויים. למשל, החינוך החרדי מסובסד באופן מעורר קינאה. על חשבון מי? על חשבון כל אותם הורים שחושבים פעמיים אם לרשום את הילד לחוג או לא.

  • רוני  On 31 ביולי 2011 at 12:16

    הם יכולים לשיר איתי, מירי. לא החרדים, אבל הדתיים שרים ועוד איך.
    הידעת שהיתה צעדת עגלות השבוע באריאל? גם אני לא ידעתי. אנחנו ניזונים מתקשורת. העם דורש לקבל את הנתונים. העם עומד להיות מופתע.
    ושוב – אולי הפער הוא בעיה. אולי תקום ממשלה שתשנה את סדרי העדיפויות. אבל זה לא יקרה בבחירות הקרובות, כי העם רוצה את הימין והמרכז.
    ושוב – את המשבר הזה, את הדרישות הנוכחיות, ניתן לקיים בלי לגעת בחרדים, במתנחלים, בביטחון.

  • מירי שחם  On 31 ביולי 2011 at 12:26

    לא, רוני. לא מדובר בחיילים החרדים, מדובר על הסרוגים שהולכים ומקצינים.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4098361,00.html
    אני לא מבינה את הדרישה לא לגעת בחרדים ובמתנחלים. אם כבר ניקוי אורוות, אז עכשיו הזמן. לסלק את החרפה של חלוקה לא שיוויניות, וכן, לסלק ממשלה חשוכה וראש ממשלה אטום. אולי סוף סוף מצביעי ביבי יבינו את הקשר בין הפתק בקלפי לבין החורים בכיס.
    אני לא רואה איך אפשר לקיים את נס פך השמן ולפתור את המשבר בלי לגעת בעיוותים התקציביים הזועקים לשמיים. אם את מתכוונת להעלאת מס החברות, למשל, מאיימים שהתוצאה הישירה תהיה עלייה בשיעור האבטלה. אין פתרונות קסם אלא רק חריש עמוק ויסודי.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 31 ביולי 2011 at 13:41

      "מדובר על הסרוגים שהולכים ומקצינים" + ציטוט מ- ynet.
      בחייך, החיים הם לא שחור ולבן והעיתונות לעולם לא מייצגת את המציאות כפי שהיא.
      יש הרבה סרוגים, לא קיצוניים ולא מקצינים וגם ללא סממנים סטריאוטיפיים של "דוסים", כך ששביס וציצית לא יראו מהם. אבל הם שם. אני שם.
      אגב- אתם חושבים שפינוי התנחלויות יביא לרווחה כלכלית? תארו לכם מה יהיה כשתושבי יהודה ושומרון יאלצו לחפש דיור בגבולות הקו הירוק…

    • אבישי בורלא  On 31 ביולי 2011 at 15:29

      זה שמאיימים שהמס על החברות יצור פה אבטלה זו עוד אחת מהדרכים בהן מנסים להגיד לנו שזה המצב וכך הוא ישאר, ושאם רוצים לשנות את זה אז צריך להאבק על הפרורים של חלוקת התקציב כסקטורים. אני שוב מפנה לדף של נייר הלקמוס שמנסה להציע רעיון אחר ודרך אחרת להתייחס לתקציב ולא רק כסקטורים שרבים על אותו נתח קטנטן בזמן שיש עודפים עצומים שלא מנוצלים, שיטות מיסוי שמעבירות כסף מהמון אנשים שמרכיבים את מעמד הביניים ז"ל והמעמד התחתון שיתברך ופרה ורבה בעשור האחרון.
      אל תקני כל זריקה של האוצר שטוענת ששינוי המיסוי יבריח את בעלי הממון ויסגור עסקים. ידעת שבשלוש שנים האחרונות לא נפתח בישראל אף עסק חדש? אני לא מדבר על עוד משרדים של הי טק אלא על עסקים יצרניים חדשים
      תקראי: http://www.facebook.com/lakmuspaper?sk=wall

  • רועי רוטמן  On 31 ביולי 2011 at 13:11

    רוני,

    לשנות את סדר היום הכלכלי-חברתי בלי לגעת בתקציב הביטחון זה לא לעשות כלום. צריך לחלק מחדש את כל העוגה, ולא רק את מה שנשאר אחרי שתקציב הביטחון שואב (באופן שאין עליו שום ביקורת אמיתית ושקופה) את חלקו. השליטה הישראלית ביהודה ושומרון (שהיא רק היבט אחד, ולא יחיד, של הביטחוניזם והמיליטריזם הישראליים) באה על חשבון האזרחים שבתחום הקו הירוק, וכשקוראים לסדר עדיפויות חדש, יש לשקול גם את העניין הזה. אני לא אומר שתוצאותיה של המחאה הזו צריכות להיות נסיגה לגבולות 67', ואני לא יצאתי אתמול להפגין נגד הכיבוש או נגד המדרון החלקלק שבו מדרדרת הדמוקרטיה שלנו. אבל אני בהחלט יצאתי להפגין, בין היתר, מתוך התפיסה שסדר עדיפויות חדש משמעו שאין פרות קדושות. בוחנים את הכל, מגיעים למסקנות ומגיעים להחלטה שתהיה מקובלת על הציבור.
    ויש נקודה שהתייחסתי אליה קודם בסוגריים, והיא שווה גם התייחסות ישירה יותר. תקציב הביטחון הוא תקציב שנעדר כמעט כל פיקוח וביקורת. הוא לא גלוי לציבור (מעבר לשורה בחוק התקציב), הדיונים בעניינו חסויים והוא משתנה לעתים במהלך שנת התקציב, גם באופן שאינו גלוי לציבור. השארת המצב הזה על כנו היא יריקה בפרצופה של המחאה הזו, שכולה זועקת "אתם חייבים להתחיל להתייחס אלינו". כדי ש-150 אלף האזרחים המודאגים (ולקורא בנימין נתניהו: ככה נראים אזרחים מודאגים. אתה מוזמן למצוא את ההבדלים) יוכלו להגיע לתשובה מושכלת לשאלה "האם אנחנו מרוצים ממה שנתנו לנו בעקבות המחאה?", הם צריכים לדעת שהכל היה על השולחן. בלי פרות קדושות, בלי טאבואים ובלי שושואיזם וביטחוניזם.
    אני לא יודע מה תהיה תוצאה של בחינה יסודית כזו של סדרי העדיפויות התקציביים של המדינה. יש להניח שהיא לא תהיה תוצאה שהשקפתי המדינית-ביטחונית תהיה מרוצה ממנה. אז ראשית, זה בסדר גמור. אני בעל תודעה פוליטית מזה כ-20 שנה, את רובן המוחלט ביליתי במיעוט. אני יודע לחיות עם זה ואני יודע להתמודד עם זה. ושנית, דווקא כמי שמחזיק בדעת מיעוט מדינית-ביטחונית, יהיה לי קל הרבה יותר לקבל תוצאה כזו אם אדע שהיא עברה, באמת ובתמים, בחינה יסודית, מעמיקה, שהציבור היה שותף לה.

    • רוני  On 31 ביולי 2011 at 14:22

      רועי, כל מה שאתה אומר נמצא בטווח הפתרונות. עם חלק אני מסכימה, עם חלק פחות.
      בסוף של התהליך הזה המערכת הפוליטית, הנבחרים שלנו, יצטרכו להציע תכנית יישומית לפתרון הבעיה. אני לא בטוחה שהפתרון שיציעו ימצא חן בעיני או בעיניך. ברור לי שיש עוד סוגי פתרונות.
      לדון עכשיו בסוגיית השטחים זה פספוס, משום שאין תהליך מדיני ממילא. לדון בה כסוגיה מוסרית? תפאדל. רק שזה לא הנושא שעל הפרק.
      בעניין תקציב הבטחון, ראוי לבחון את השקיפות האפשרית בו. אבל זה כל כך באזור הפתרונות, ואנחנו צריכים להיות עכשיו בהצפת הבעיות.

      • רועי רוטמן  On 31 ביולי 2011 at 15:04

        אני בכלל לא בטוח שזה בסקציית הפתרונות. כאמור, אני לא אומר מה אני חושב שצריכה להיות התוצאה של ההצעה שלי. אני מעלה את הבעיה של המשך הכפפת סדר היום האזרחי לסדר היום המדיני-ביטחוני. אי אפשר לדבר על מהפכה בסדר העדיפויות של ישראל בלי לדבר על מה שנמצא בסעיף מס' 1 בסדר העדיפויות הישן. וגם בסעיפים 2-9. אם רוצים לבחון מחדש את פני החברה הישראלית, ובמיוחד אם רוצים לעשות את זה ביושר, צריך לבחון את הכל. אי אפשר להתעלם מדברים שנוח לנו להתעלם מהם משיקולים כאלה ואחרים. זה, לדעתי, הנתיב המהיר והבטוח להפיכתה של המחאה הזו לטור של יאיר לפיד.

  • הדס  On 31 ביולי 2011 at 13:41

    התיקון המוסרי של החברה הישראלית מחייב את סיום הכיבוש.המהפכה החברתית שאנו ניצבים בראשיתה היא גם מהפכה מוסרית תודעתית ואי אפשר יהיה להשלים אותה ולהשיג את מטרותיה מבלי לסיים את הכיבוש.מי שרוצה ישראל אחרת,סולידרית,שיוויונית,צודקת,מדינה שמתקיימת בה ערבות הדדית בין אזרחיה ותושביה ומבקשי המקלט בה,חייב להבין שסיום הכיבוש הוא מהלך בלתי נמנע.אי אפשר ואסור להתחמק מן האמת הזו.

  • rafram  On 31 ביולי 2011 at 13:43

    על חרדים ומתנחלים
    אני הייתי בהפגנות ואני מכיר הרבה מהתומכים. גם אני לא מזדהה עם כל הקריאות. אני לא חושב ששירות בצבא הוא ערובה למשהו. אני לא נגד חרדים. אני כן חושב שהם מחריבים את היהדות עם הבדלנות שלהם והמרחק שהם לקחו מהמסורת היהודית, אך אני חושב שהם שייכים למאבק. אחי חרדי והוא חי בעוני מחפיר. זהו מאבק מעמדי.
    לגבי המתנחלים, זהו לא סקטור "אמוני" כמו החרדי. זהו סקטור פוליטי לחלוטין שמסתכל על שטח כבוש עם מעמד צבאי בו נמצאים אזרחים סוג ב', כמקום מגורים לגיטימי. הוא גם ניזון במשך עשרות שנים מתקציבי עתק. אני לא שונא מתנחלים, אני מתנגד לישיבה שלהם בתוך גבולות 67 כשהם יודעים שכל יום שלהם מנציח את החטא היהודי. הם גם חלק ממחריבי היהדות, אך לכיוון השני.
    אך זוהי עמדתי הפוליטית והיהודית. זה לא אומר שהקבוצות האלו צריכות להיות מודרות מהשיח החברתית.
    מקור הבלבול הוא במונחים הישראלים הרגילים של שמאל/ימין חברתי. מעטים המתנחלים שהם ימין חברתי. רובם שמאל חברתי. בטח עד שנת 67, שנת המשיחיות הגדולה. קשה להם כמובן להסתכל על עצמם כאחד הגורמים להידרדרות החברה. ואני עצמי מעדיף להסתכל על הטייקונים ועל ראשי הממשלות (מהעבודה והליכוד-קדימה) בשנים האחרונות כאחראים בלעדיים למצב הקשה הקיים.
    הייתי שמח אם דתיים וחרדים היו מצטרפים למחאה. וכן, בפה מלא אני אומר, לא הייתי רוצה לראות לידי מתנחלים קיצוניים (לא מתנחלי הגוש או גבעת זאב וכדו'). אבל זו רק דעתי, והמחאה הזו מורכבת מעשרות ראשים ודעות.
    בינתיים הימין הדתי, למרבה הבושה, עושה כל שביכולתו לטרפד את המחאה החברתית. ועל זה הוא יתן את הדין אחר כך כשהוא יצטרך להסתכל בפניהם של האנשים שסבלו ועוד יסבלו ממוראות הממשלות הקרובות.

    • רוני  On 31 ביולי 2011 at 14:16

      רפרם, תודה מקרב לב על התגובה המאוזנת והשפויה הזו. ככה אפשר לנהל דיאלוג.

  • עמיר  On 31 ביולי 2011 at 14:18

    את נייר הלקמוס השלם אפשר לקרוא ב http://www.facebook.com/lakmuspaper

  • צדק  On 31 ביולי 2011 at 14:26

    ביבי חייב לשלם את המחיר
    זה לא עניין פוליטי ולא מדיני
    זה עניין של צדק
    אם העם לא ידע להעניש את נבחריו שסרחו
    נמשיך לקבל פה פוליטיקאים שיעשו לביתם ולבעלי ההון.
    הציבור שלך שיודע להלחם ולהפגין יפה כל כך ושאר רופס בשעת האמת.
    ביבי חייב ללכת הבייתה ואתם, הציבור שבחר בו צריכים להעיף אותו.
    אני גם ימני ובבחירות האחרונות לא בחרתי. לא רוטצה מושחתים. זה לא קשור למדיניות בטחון
    יש מספיק אנשים טובים בעלי אג'נדה ימנית שאינם מושחתים או נהנתנים.
    התמיכה העיוורת שלכם בביבי פוגעת במאבק. המאבק לא צריך להיות רק על תיקון העוול אלא להבהיר באופן חד משמעי שעוול כזה לא ישנה.
    לכן ביבי חייב לשלם את המחיר ולכן הציבור שאת כה אוהבת נשאר רופס, בחרתם מנהיג על סמך קריטריון אחד בלבד. לפחות שם סיפק את הסחורה אבל על תתביישו לדרוש יותר. מגיע לנו

  • נועם לסטר  On 31 ביולי 2011 at 14:37

    קשה להתנגד לדברים שכתבת בדם לבך. אבל את טועה לדעתי. להבנתי, המעמד שהרים היום את ראשו אומר דבר פשוט: יותר מדי הונח על גבי. איני יכול עוד. מה הונח על גבו? בין היתר הדברים שבהם אינך רוצה לגעת.
    וכמובן, הדברים שכתבה הדס. העם שדורש צדק חברתי, חייב לבצע גם תיקון מוסרי. אי אפשר לברוח מזה.

  • אסתי סגל  On 31 ביולי 2011 at 14:45

    אני ממש לא מבינה את כל הדיון הזה.
    יש כאן מאבק ברור בין מדיניות ימנית למדיניות שמאלית.

    מדיניות הימין הביאה אותנו למקום אליו הגענו, והיא בבירור נכשלה (כלומר לא במקרה של הטייקונים – כאן היא הצליחה מאוד. גם לא במקרה של המתנחלים – שם היא הצליחה עוד יותר).
    בקיצור רבותי, ממשלה ימנית עם אידיאולוגיה ימנית זו עסקת חבילה. זה לא רק להרוג ערבים ולספח שטחים זה גם הפרטה, הפיכת האזרחים לסוחבי אלונקת ההון והשלטון והתעלמות מסדר יום ציבורי אזרחי.

    ולכן, אין שום סיבה לימנים ולדתיים להצטרף למחאה. נהפוך הוא המחאה הזאת שומטת את הקרקע מתחת לסדר הישן. אותו סדר ישן שמכוון בחלקו לטובתם.
    לא לחינם חנוך דאום ואראל סג"ל ושות' בהתקפת עוית עכשיו.

    (ולא סתם אצל ביבי מריאנו יש את החלק שבו הוא אומר שהוא ישנה את סדרי העדיפויות, והתקציב במקום שיחולק קודם לחרדים ואח"כ למתנחלים, עכשיו יחולק קודם למתנחלים ואח"כ לחרדים. או להיפך)

    • rafram  On 31 ביולי 2011 at 15:04

      אוי, וידאו מזעזע. ועוד מהאדם הזה שגרם לילדות מזרחיות להתבייש במה שהן עם הליטל והמסעודה שלו. שנים של עלבון לשכבות החלשות יש מאחורי מיסטר מריאנו. והנה הוא בא עם השלטים וכמובן אומר שהחרדים אשמים. לא, ממש לא הטייקונים. החרדים. אלו שאין להם מה לאכול. היידה שינוי

      • אסתי סגל  On 31 ביולי 2011 at 15:09

        כלומר חלק מכובד ונכבד מהתקציבים לא הולכים לחרדים?

        • rafram  On 31 ביולי 2011 at 15:13

          מה, מליון שקל לש"ס?
          מול מליארדי הדולרים לבטחון ולהתנחלויות?

          • אסתי סגל  On 31 ביולי 2011 at 15:28

            לא דברנו לפני רגע שכולם סובלים?
            מתנחלים, חרדים, כווווווווולם?
            וזה רק ביבי אשם.

            • rafram  On 31 ביולי 2011 at 15:31

              אני יכול להבין התקפה על מתנחלים. הקופה נשפכת בעיקר שם. לא יכול להבין התקפה על חרדים. הם סובלים, לגמרי. הם בורחים מירושלים כי אין להם סיכוי לשכור שם דירה. וחלק גדל מהם לא גרים בשטחים, כי אסור להם לפי פסק הלכה. צריך להוציא אותם מהמאבק הכלכלי. הם אינטרסנטים, הם מנסים לגייס כמה שיותר כסף לעצמם, אבל הם לא הטייקונים. מזרח ומערב

        • rafram  On 31 ביולי 2011 at 15:14

          וכמובן שאין כלום בשלט המוזר הזה שלו על הטייקונים. ככה זה כשעובדים אצל טייקונים

  • רונית  On 31 ביולי 2011 at 14:54

    מסכימה עם נועם. עם כל מילה.

  • דודו פלמה  On 31 ביולי 2011 at 14:58

    והנה זה מגיע. התחושה שאינה נשענת על כלום בעצם, שאהבה היא גשר, צר, רחב, לא משנה, גשר, עליו נפסע יחדיו שלובי זרוע אל השקיעה או הזריחה.

    אבל החיים אינם סרט של וולט דיסני, בחיים לא מספיק לאהוב. ישנו איזשהו מיתאם, כנראה, בין הימין, הקפיטליזם הנצלני נשכני וכל החזירויות שנעשו כאן בשנים האחרונות על ידי כל הממשלות האחרונות. כלכלה "נכונה" הולכת כנראה טוב ושלובת זרוע עם כיבוש ודיכוי, ולא תגיע למקום אחר מן המקום בו אנו נמצאים היום.

    חשבון נפש אמיתי מחייב אמירת דברים קשים. והדברים הם קשים. מאוד. נואיל בטובנו לשוב מהלטיפונדיות שכבשנו בשומרון הירוק וגבעות יהודה החומות אל הקו הירוק תמיד. אחר-כך נברר אם עדיין מפרידה בינינו שפה משותפת. אחר-כך נדבר אהבה. אם בכלל.

  • שלומית  On 31 ביולי 2011 at 15:39

    ורוני – אל תכתבי 'שביס'. שביס זה מבאס.

    🙂

  • מירי שחם  On 31 ביולי 2011 at 15:45

    לי ההתקפה על החרדים מובנת לחלוטין – במקום להכניס כספים לקופה המשותפת, הם מושכים כספים מתוכה. גם סיבסוד עקיף הוא סיבסוד. אורח החיים שלהם מוביל אותם לקושי כלכלי גדול? זו בחירה לגיטימית. אבל זה לא לגיטימי להגיש חשבון לאחרים שאינם מעוניינים לפרנס את הטפילות הזאת. מיליון ש"ח לש"ס? נשמע לי מעט. מיליון לשבוע? לחודש? לקדנציה?

  • עודד  On 31 ביולי 2011 at 15:47

    שימו לב לשינוי , פתאום אנחנו שוב מדברים , פתאום הפוליטיקאים זזים הצידה ואנחנו מדברים , פתאום אנחנו מגלים שיכול להיות שיש לנו השקפות מדיניות שונות אבל כלכליות דומות , אני נגד התנחלויות וכיבוש ואני חושב שהחרדים הם פרזיטים ועלוקות ובינם ובין היהדות מרחק רב . אבל …

    אני מבין שאם ניתן לפוליטיקאים להמשיך לסכסך בינינו כולנו נפסיד , אני יודע שעל היחס שנתנו למפוני עזה אנחנו נושאים קלון , אני יודע שהציבור הדתי לאומי ברובו הוא ערכי חרוץ ומחונך אפילו יותר מחלקים גרועים מאד בציבור החילוני , זה אומר שיש הרבה בעיות לפתור ,אבל צריך לדבר וזה מה שהמחאה הזו יוצרת , דיאלוג אמיתי , ללא יח"צ וללא פוליטיקאים שעסוקים בהפרד ומשול . היא מביאה למצב שהבחור מקרית שמונה מתחיל להבין שלפנות התנחלות זה לפנות אנשים מביתם , והבחור מעופרה מתחיל להבין שזה שהוא מאמין שמה שהוא עושה זה נכון זה לא אומר שזה לא עולה המון כסף שמתבטא ברווחה,חינוך ובריאות של תושבי באר שבע וזה דווקא כן אכפת לו , כולנו מתחילים להבין שלא משנה מה הדעה המדינית שלנו , הכלכלה של ביבי וגם של קודמיו מביאה את כולנו לנקודה שאין לנו יכולת לחיות בכבוד יותר , אבל פתאום במקום לריב אנחנו מתחילים להתאחד .

    אני חושב שהגיע הזמן שקדימה ומרץ צריכים להפסיק לילל ולהצטרף לממשלה על בסיס חברתי .

    שיהיה כאן רוב מוחץ של כל העם לטיפול במאבק הזה , שיהיה ברור שכרגע זו מלחמה יותר חשובה מכל מלחמה שהייתה לנו מבחוץ

    אני בטוח שרוב החרדים שיגיעו לעצרות ולאוהלים ויקשיבו יתחילו להבין שאולי מוכרים להם סיפורים ואולי הגיע הזמן שהם ייקחו את גורלם בידיהם ויצאו מהחדר בחניון וילכו לעבוד לטובת כולנו כי הם יבינו שזה עבר כל גבול

    בואו נדבר ונקשיב , בואו נצא מהקלישאות שמראש אומרות שזה לא יכול להיות

    אם ילדה אחת שירדה לרחוב הביאה לכזו עוצמה של מאבק אז אולי אפשר להאמין שוב בישראלים

    אנחנו עם חזק ושורד וכשזו מלחמה על הבית אנחנו תמיד מנצחים , אז בואו ננצל את ההזדמנות הזו להתאחד .

    תאמינו לי שאם ננצח במאבקים החברתיים כלכליים יהיה לנו אחר כך הרבה יותר קל למצוא את הפשרה ולתמוך במציאת פתרון ביניים בתחום המדיני

    העול המשותף על כולנו מביא אותנו להבין שכולנו באותה סירה ואם נמשיך לריב זה עם זה הסירה תטבע , אבל אם נתאחד ונשנה אז נבנה כאן מחדש מקום שוויני יותר ושל עם אחד

    אולי אני נאיבי אבל אני משוכנע שמתוך היכרות ומאבק וניצחון משותף יצליחו גם החרדים להבין שצריך להשתנות משהו בהתנהלות שלהם וגם השמאלנים וגם הדתיים לאומיים . כולם יבינו שצריך להתפשר .

    אני חושב שגם החרדים וגם המתנחלים מבינים שאם המצב יימשך כך אז דמוגרפית בעוד 20 שנה לא תהיה מדינה כי כמות החרדים תפיל את מעמד הביניים סופית וכמות הערבים בתוך גבולות ישראל תהיה בלתי אפשרית .

    ברור לכולם שמשהו צריך להשתנות אבל זה חייב לקרות בסבלנות ושיתוף והמאבק המשותף הזה הוא דרך נפלאה לכך בעיני

  • שולמית  On 31 ביולי 2011 at 16:15

    ההיענות לדרישות המפגינים תעלה לקופת המדינה 60 מיליארד שקלים. מאיפה יביאו את הכסף כשהוא הולך על דברים כל כך חשובים כמו:(ההמשך)
    .מאת Esti Yerushalmi‏ בתאריך יום ראשון 31 יולי 2011‏ בשעה 10:01‏‏.תיאום פעולות בשטחים – 200,000,000

    המשך בניית גדר הפרדה ותחזוקתה – 850,000,000

    המועצה להשכלה גבוהה ביו"ש – 450,000

    מימון תוכנית ההינתקות – 240,000,000

    אבטחת מתנחלים במזרח ירושלים – 70,000,000

    פיתוח במעלה אדומים – 30,000,000

    פיתוח בהר חומה – 124,000,000

    מיגון אוטובוסים – 10,000,000

    והנה אחד חזק: פיצוי למפעלים בהתנחלויות על הפסד הקלות המס בשוק האירופאי – 11,000,000

    סבסוד באוטובוסים למתנחלים וחרדים – 31,000,000

    מיגון ואמצעי ביטחון למתנחלים – 316,000,000

    סיוע באזורי "עדיפות לאומית" – 160,000,000

    ויש עוד ועוד…

    תקציב החינוך החרדי יגדל בשנה הבאה ב – 182 מיליון שקלים.

    תקציב רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס יגדל בכ-60 מיליון, שהם 20%, לעומת גידול של פחות מ-8% בתקציב משרד החינוך.

    הרשימה הזו לא נועדה להפריד בין ימין לשמאל. אלא להראות את החלוקה הלא הגיונית של העוגה הכלכלית. המספרים האלה לא נגמרים רק בהתנחלויות, אלא מתווספים למימון חרדים, מימון הון ושלטון ועוד, על חשבון מעמד הביניים. בתור אזרחית מין המניין (מרכז מתון), אין לי נתונים מספריים מעבר למה שכתוב כאן, תפקידה של המדינה לפרסם את הנתונים האלה בצורה שקופה.

    מקור הנתונים:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1206978.html

    .שיתוף

  • נועם  On 31 ביולי 2011 at 16:16

    עודד, אתה כותב: "אני חושב שגם החרדים וגם המתנחלים מבינים ש…"
    לבד הם לא מבינים. אבל האירועים של הימים האלה מבהירים להם את זה.
    אתה כותב: "אם המצב יימשך כך אז…"
    ובכן, ה"אז" הזה כבר הגיע. מעמד הביניים אמר "עד כאן ולא עוד".

  • עודד  On 31 ביולי 2011 at 16:23

    בוודאי , אני לא אומר שזה ייקרה לבד , המאבק העצום וההיסטורי הזה יביאו אותנו לשם , כך לפחות אני מקווה , כי אם זה לא יעזור אז אני מבין כבר היום את מה שהחרדים והמתנחלים עדיין לא רוצים להבין

  • אהרן פוירשטיין  On 31 ביולי 2011 at 16:46

    רפרם. אני אוהב את צורת החשיבה שלך, ואת ההתנסחות שלך שלא חוששות ממורכבויות, גם אם אני לא מסכים איתך פה ושם.
    ורוני- אני איתך, ואת כנראה תצטרכי להשאר עוד זמן עם המעטים. השינוי התודעתי הוא הקשה מכולם.
    ואת מבינה למה הימין לא שם ?

  • Nitsan Herman  On 31 ביולי 2011 at 18:52

    רוני, ומה עם לקרוא לערבים, אזרחי מדינת ישראל להצטרף למאבק?

    • רוני  On 31 ביולי 2011 at 22:56

      קדימה, ניצן. אני בעד. אתה כותב את זה?

  • g2-a623ad2c9fa06208e511775d3758fe64  On 31 ביולי 2011 at 22:21

    לההפגנות בירושלים הצטרפו חובשי כיפה. הרב מלכיאור ופורום עולה אזרחית תומכים במחאה-בגלוי. יש ויש, כמו בלכ דבר.ואני יודעת מחברי הדתיים,שיצאו להפגין-שהן לא הסכימו עם כל הסיסמאות.וזכותם, גם אני לא הסכמתי עם כל השלטים והסיסמאות.
    בעיני, זה זמן טוב לדבר על הכול, גם על סוגיות כואבות. בדיוקכמו שורעי אמר, כל המידע צריך להיות שקוף ופתוח. נוצר פה מאבק שמאחד הרבה אנשים, שבכלל לא ידעו שהם בשמאל הכלכלי- ולא במשאל המדיני. סוציאל דמוקרטיה ו"צדק חברתי", מדינת רווחה-כולם ביטויים מהשמאל הכלכלי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 1 באוגוסט 2011 at 01:08

    חומר למחשבה (עגומה). ושוב מזל טוב 🙂
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4102560,00.html

  • איתמר  On 1 באוגוסט 2011 at 01:10

    חומר למחשבה (עגומה): http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4102560,00.html
    ושוב מזל טוב 🙂

  • טל  On 1 באוגוסט 2011 at 11:26

    המחאה היא כללית וחוצה שמאל וימין, הפתרונות הם ספציפיים וכאן הבעיה.

  • עדה ק.  On 1 באוגוסט 2011 at 11:31

    רוני, אני חושבת שאת משמיעה כאן קול ייחודי ונדיר למדי במקומותינו – ואני שמחה שאת משמיעה אותו.
    אני לא בטוחה שאפשר להגיע לפתרון יסודי בלי טיפול רציני בבעיות של תקציב הביטחון והמדיניות שמתחזקת את הכיבוש – כולל התנחלויות. אבל זה לא סותר את העובדה שאני בטוחה שגם בין המתנחלים והדתיים והחרדים יש רבים שהולכים לאיבוד תחת כנפיה של המדיניות הכלכלית-חברתית ששולטת כאן היום, ושגם שם יש מי שיכולים – ואפילו רוצים – להשתתף בתנועה הגורפת הזאת למען שינוי בסדרי העדיפויות. אני מקווה שקולות כמו שלך יעודדו אותם להצטרף.
    וגם אני לא חושבת שהמטרה היא הפלת הממשלה. אם השינוי המבוקש בחשיבה האזרחית יושג, אפשר יהיה לראות משהו מזה בתוצאות הבחירות הבאות – אני מקווה.

  • galithatan  On 7 באוגוסט 2011 at 00:18

    כשהייתי ילדה, בחופש הגדול נסעתי לאולפן עקיבא. שם לימדו אותנו לשיר: כל אל עלאם כולו ג'יסר דייק כתיר.

    גם הם במאבק?

  • הילה  On 10 בספטמבר 2011 at 08:12

    רוני,

    כתבת מרגש א ב ל לצערי כל כך מנותק מהמציאות הישראלית. לחשוב שסדר היום המדיני יכול להשתנות ולספק את דרישות המחאה ללא שום נגיעה בחרדים ובהתנחלויות זוהי נאיביות מוחלטת! אחת הבעיות של המחאה הזו היא שבו בזמן נשמעות קריאות המנוגדות לגמרי אחת לשניה- רוצים את זה אבל גם את זה. אי אפשר שויון לכולם וגם הקלות למעמד הביניים. אי אפשר תזרים מזומנים לדברים בוערים, כשסכומי כסף אדירים מוזרמים לשכבות שלא עובדות אבל יולדות תשעה ועשרה ילדים במשפחה.
    עד שלא יבינו את זה יושבי האוהלים וכל השאר, דבר לא יקרה במדינה הזו. חוץ מצעקות, כמובן.

Trackbacks

  • By בין ערביים « Roee-geist on 3 באוגוסט 2011 at 18:05

    […] להחביא אותה מאחורי אצטלה על-מפלגתית. רוני גלבפיש, למשל, אומרת שלא צריך לעסוק בשאלות של ביטחון וכיבוש כדי למצוא את […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: