איך זה שמורה אחת

בדרך לאולם בבית יד לבנים ינאי הסתובב אלי ואמר, "אני פקעת עצבים!" וחייך. סתם יום של חול, אחר צהריים כחול, כולנו פוסעים ברחוב פנקס בתל אביב במיטב מחלצותינו. הבנות בשמלות, יואב ואני בחולצות לבנות.

זה חג פרטי, הרגע שבו בננו הבכור מסיים את חוק לימודיו בבית הספר היסודי. מאז שנולד הוא קוצב את שנותי ואני סופרת את עצמי בצעדיו. יש לי בן בן שתים-עשרה, משמע אני כבר גדולה מאוד. לפעמים אני מבינה שזו לא הספירה שלי. זה הוא, הוא כבר גדול.

ההתרגשות אינה גולשת אל הטקס. הציניות שפיתחתי בקשר לטקסים, מיתוסים ושלל קסמים אחרים אינה מתפוגגת בכניסה למערכת החינוך, למרבה הצער. אפשר להתרגש בשביל הילד שלך בלי להתרגש מהמערכת הסובבת אותו, המערכת המחויבת לקיים את טקסיה בקפדנות, ולפעמים, למרבה הפליאה, מקיימת אותם אפילו באהבה.

כשהוזמנה המורה של ינאי לעלות לבמה ולשאת את דבריה, אם כן, הציפיות שלי לא היו גבוהות. היא מורה נעימה וטובת לב, נדיבה להפליא, אבל הטקס מכיל בתוכו את כלליו: נוקשות, מלאכותיות, סתמיות.

היא פתחה בציטטות מתוך פרשת השבוע, כצפוי וכנדרש. הרחיבה מעט בענייני פסוקי חז"ל, ואז הגיע ל"מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידי יותר מכולן" (שהוא, אגב, הלחם של פסוק ומשפט מהגמרא.).

ואז, ברגע אחד, התחולל פתאום היפוך משונה: היא החלה למנות את תלמידיה בשמותיהם. בזה אחר זה. היא אמרה מה למדה מכל אחד מהם.

מזה על נחישות.

מזו על יצירתיות.

מזה על נאמנות למשפחה.

מזה על חברות.

מזו על רדיפת צדק.

מזה על אהבת אדם.

וכך זה נמשך. ילד ועוד ילד, צוינו בשמם, בשיעור שלימדו את המורה שלהם בשנתם האחרונה בבית הספר היסודי.

 *

עכשיו תורי:

מהמורה בלה למדתי שיעור פתע על נדיבות, ועל היכולת האמיתית והעמוקה לראות את האחר.

תודה לך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלודאה  On 30 ביוני 2011 at 12:33

    🙂

  • רועי רוטמן  On 30 ביוני 2011 at 12:51

    עצוב לי שמפתיע אותי כשאני שומע על מורים כאלה.

    • רוני  On 30 ביוני 2011 at 12:58

      כן, זה נכון, רועי. אבל אולי הנמכנו ציפיות יתר על המידה.

    • אדוה לוטן  On 30 ביוני 2011 at 13:14

      אני חושבת שמה שסיפרה רוני הוא לא משהו שהייתי מצפה מכל מורה, מוצלח ככל שיהיה. אני חושבת שזה מעיד על רגישות יוצאת דופן, וזו תכונה מיוחדת בכל אדם – ומורים אינם שונים. אני חושבת שהתקווה שמובלעת במה שכתבת, שכל המורים יהיו בני אדם מיוחדים ורגישים במידה יוצאת מן הכלל, היא בילתי הגיונית, גם במערכת חינוך מצויינת, כשיש כ-130 אלף מורים וגננות.

  • אדוה לוטן  On 30 ביוני 2011 at 13:09

    התרגשתי.

  • אילן  On 30 ביוני 2011 at 13:22

    ישנם מורים טובים, ישנם אנשים טובים, יש פוליטיקאים ישרים, זה אנחנו שמחפשים את השחור ואת חצי הכוס.
    אגב, האם מותר לגלות מה למדה המורה מינאי?

    א.

    • רוני  On 30 ביוני 2011 at 13:26

      אילן: לא.
      אבל אני אלך לקראתך. אחד מהסעיפים כאן למעלה היה שלו.
      🙂

  • אוגניה, בלוגילוגי  On 30 ביוני 2011 at 13:35

    בשם כל המורים – תודה על הפירגון

  • ניר הופמן  On 30 ביוני 2011 at 15:12

    מקסים.

  • chellig חלי גולדנברג  On 30 ביוני 2011 at 15:57

    ככה צריך.

    והנה, את כבר אמא לילד בחטיבה, מזל טוב לך גם 🙂

  • עודד  On 30 ביוני 2011 at 22:32

    וממך אני למד שאפשר לראות הרבה יותר כשמתבוננים בעין משתאה, סקרנית ומחפשת טוב.
    וכשלזה מצטרף הכושר הנפלא לכתוב ולשתף החיים יפים יותר.

  • kuksta  On 1 ביולי 2011 at 00:49

    רדיפת הצדק?

  • קרן  On 1 ביולי 2011 at 09:29

    כתיבה בעין פנימית רגישה על מקרים יומיומיים שכאלו לכאורה, היא זו שמאפשרת לראות את הרגע בו מתרחשים ניצוצות.

    תודה.

  • רוני  On 1 ביולי 2011 at 09:53

    תודה לכם. תודה בעיקר שאתם רואים את זה.
    קוקס, בטח. ילד שלא מתכופף בפני עוולות זה מצוין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: