בחטף

אי אפשר לקרוא את השיר "קצר פה כל כך האביב" של דויד גרוסמן, או להאזין לו, בלי לחשוב על אורי גרוסמן, אבל אני מנסה. מגיע ליצירה לעמוד לעצמה.

בימים האחרונים מתנגן השיר הזה בלב בעת שאנחנו יוצאים אל החוץ: אל שדות ברור חיל שבהם מצהיבה החיטה, והשיבולים שמנמנות (אבל לא מספיק, לא כמו תמיד. הן אומרות את צמאונן) ולשדה הנוריות בקדמה, למשעולי המים של רמת הגולן ולמרחבים של מושבי השפלה. קצר האביב הזה, אבל חריף ומתוק.

בטבע משתחרר מכולנו משהו אחר: אהובי כמעט נרגע. כמעט מרפה מהמקלדת שעליה הוא פורט גם בדמיונו, בכל אשר נלך. הבכור מתמזג בו, השקט הנפשי שלו פתאום טבעי ופשוט, הוא צועד ומתבונן, המבט המהורהר על פניו דומה להרהורי ההר והפרח והעצים. המרכזית פוסעת בשבילים עם ערימת מגדירי הצמחים ומדריכי הליקוט שלה (הספר של אורי מאיר צ'יזיק, צמחי בר למאכל, צמוד אלינו כל העת), כשהיא מרפה מהם היא מדלגת בבטחון (מוגזם) בשבילי העזים על ההר, והקטנה עולצת בפשטות, מתרוצצת בין פרות וצמחים וסלעי בזלת, מתבוננת בסוסים ובפרות בתדהמה הראויה להם.

בהליכה במסלול בטבע אני רואה את כולם מתחברים אל האדמה והשמיים והמים, שמחים בפשטות שאין דומה לה.

ואפילו אני, שתמיד מתבוננת מעט מבחוץ, מנתחת כל רגע, בוחנת את מקומי, שומרת את עצמי קצת מהצד, קצת נפרדת, נכנעת ליפי האביב ויפי המשפחה ושמחתם ונמסה אל הטבע הזה.

נדיב ונסער ומכאיב – כל כך יפה אמר את זה גרוסמן – קצר פה כל כך האביב. ואולי דווקא המהירות שבה הוא בא וחולף מזכירה לנו להתחדד, להבחין, להריח. לצאת אליו, לשאוף את אווירו אל הריאות, למלא את הלב והעיניים יופי ואהבה. בלי החמצן המתוק הזה, איך נעבור את בעירת הקיץ?

קצר פה כל כך האביב \ דויד גרוסמן

יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם-
איך שיופי יכול לרפא!

נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות-
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת –
קצר פה כל כך האביב.

קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב –
רק ניתן לי ותכף נלקח.

אביב עול-ימים וסוער
וסופו-
כבר כתוב בעלי ניצניו,
אבל הוא מסתחרר
כפרפר במעופו,
וכמוהו-נצחי בעיניו.

קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב –
רק ניתן לי ותכף נלקח.

ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא –
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.

נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב.

וכבר חולף

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נגה  On 22 באפריל 2011 at 11:12

    מדוייק מרגש ונוגע, תודה רוני

  • galithatan  On 22 באפריל 2011 at 12:12

    כתבת מקסים, תכף יוצאת לשאוף את זה.

  • נינה רמון  On 22 באפריל 2011 at 13:28

    מאוד מרגש.
    ניסיתי לעשות "אהבתי" אבל לא נקלט משום מה.

  • מיקי גוריון  On 22 באפריל 2011 at 13:42

    כל כך יפה כתבת רוני. מוכרחה להתוודות ששנים לא עשינו את זה ואני קצת מקנאה. לא בזה. בההוא. הטבע שלי נשאר בבית.
    כל כך מבינה את המתבוננת מהצד ואת אסירות התודה.

  • יוסי  On 22 באפריל 2011 at 16:25

    וואללה קשה לי עם השיר הזה, יש מתח לא פתור בין התוכן הכואב ובין המוסיקה שכמעט וגורמת לך לזוז ולירקוד.

    ובאופן מסוים זו גם גדולתו של השיר, שיודע להחזיק כך שני קצוות, של עצב ושמחה, להשאיר אותך בלי איזה אקורד סיום מובן ופתור,אלא להמשיך להתנגן ולהתלבט בתוכי.

    אני נוטה לחשוב שלא בכדי, כלומר רוחו של אורי, השמחה והקייצית, יחד עם מותו הכואב והאכזר, שניהם כאן מתקיימים , מתוחים קשים ולא פתורים.

  • Uri Asher Dori  On 22 באפריל 2011 at 18:32

    כל כך נוגע ללב שכמעט ובא לי לעשות את הבלתי אפשרי ולצאת בסו"פ מתל אביב הבירה, לחיק הטבע.

  • avivamishmari  On 25 באפריל 2011 at 23:15

    אכן, טבע זה דבר שחסר לנו מדי כאן בעיר. ולעתים רחוקות מדי מצליחים לחוות אותו בצורה כל כך משוחררת. כשזה כן קורה, אני רואה את האושר השקט אצל הילדים.

    ולגבי גרוסמן: גם את ספרי איתמר שלו כבר לא אצליח להקריא בלי צביטה בלב.

  • מירי שחם  On 26 באפריל 2011 at 00:10

    ברור שאי אפשר להפריד. אני הרי שומעת "קצר פה כל כך ה-אביו"

  • נעה זני  On 26 באפריל 2011 at 14:02

    רוני,
    אתמול נסענו בדרך הביתה הכל מסביב ירוק צהוב חום ופריחה מקסימה של אביב ,וברדיו התנגן שירה של לאה גולדברג הידוע בכינויו מכורה שלי,שרתי והקשבתי, נפעמת מהמילים המטיבות כלכך לתאר את מכורתנו ,ימי הפסח והאביב הקצר, שבעה ימי הלבבות פתוחים .
    שירים שיש בהם מבט מהחוץ אל הפנים וההפך מזכירים לי את הקשר בין אנוש לטבע.למרות שאנונח מתנהגים עם הטבע ככובש לא נאור הוא חלק מאיתנו ואנחנו ממנו ומעגלי פריחה ומוות שזורים בחיינו .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: