נקודה

מתוקה עלי מאוד מצוות הדלקת הנרות,
נקודת האש בסוף הרעש הגדול.
סערת היומיום המשתרכת בין אניצי המטאטא לבין סירי המטבח הנוקשים בשיש פוסקת לפתע,
באחת –
רגלי נכנעות לצעדה התשושה אל מכונת התפירה הישנה של סבתא,
אל המגש שעליו מזדקרים הפמוטות.
ראשי הגלוי אינו נכנע לכללי הטקס הישן.
אבל לבי יוצא אל הלחש המבורך
"ברוך אתה השם…
על הדלקת נר."
וכשחמשת הנרות בוערים
לפעמים
רק לרגע
מסתנן הד של אד.
קדושה.
(כך או כך, הדממה כבר כאן, ודי לי בה.)

שבת שלום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • chellig חלי גולדנברג  On 15 באפריל 2011 at 18:16

    שבת טובה.

    גם בבית שלנו, ע'ע בית אמאבא יש פמוט חמישה נרות, זה תמיד שימח אותי, וגם תהיתי מה היה קורה אם היה לנו עוד אח או אחות…:)

  • a girl with chestnut hair  On 15 באפריל 2011 at 18:46

    גם אני אוהבת את הרגע הזה ואת אווירת הברכה, כשאני טורחת לעשות את זה. ברגעים האלה אני מנסה להשעות את אי-האמונה שלי, ולהתייחד עם מציאות פנימית של אמונה…

  • רוני אשכול  On 16 באפריל 2011 at 21:41

    אני מקווה שזה קשור לספר שעומד לצאת לאור בקרוב…

  • רוני  On 16 באפריל 2011 at 21:43

    תודה, חלי 🙂 אצלנו הם מפוצלים, אבל אני מתה על הפמוט חמישה נרות הזה. יש בו משהו סגור ומשונה ומלא בטחון.
    גירל, מאוד יפה מה שכתבת.
    רונצ', זה לא בידיי, כמובן. נראה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: