המורה הראשון שלי

זה זמן רב שאני רוצה לומר לך את המילים הללו, מורה אהוב שלי. והנה, היום.

כשהגעתי אליך אמרת לי שאני לא זקוקה לשיעורים. אמרת לי שאני כבר שם, ועלי פשוט להמשיך ללכת.

סירבתי להקשיב לך. נרשמתי בכל זאת. למרות שהעולם הנהן למילותיך מתוך כף ידי. רציתי לפוגג קצת את הבדידות. אולי אפילו ללמוד משהו חדש, למרות שאני כבר יודעת הכל.

ולמדתי הרבה. למדתי טכניקות ומבנים, למדתי לפקוח עיניים ולשים לב. למדתי שאיני יודעת.

אבל את רוב השיעורים שספגתי ממך, אלה שאין ערוך לחשיבותם בחיי היום, למדתי דווקא בין השיעורים, בהפסקות, בתום השיעור, בשיחות טלפון קצרות, וגם הרבה אחרי שהסדנה הסתיימה. רוב הדברים שלימדת אותי לא נאמרו במילים מעולם, ובכל זאת הם מהדהדים בי בעוצמה.

לימדת אותי קשב. קשב פעיל, סבלני, מכיל. קשב שכולל בתוכו את הידיעה העמוקה שבכל יצירה אפשר למצוא יופי, ולאחר שמצאת אותו, יש להגיש אותו באהבה. אחר כך אפשר להגיד הכל, והאחר שומע.

לימדת אותי להעריך את היצירה. את העובדה שמאמץ, אמונה וכוונה מושקעים ביצירות מופת, אבל גם ביצירות אחרות, ושלכל יוצר מגיעה הזכות שנתייחס אליו ואל עבודתו מתוך כבוד.

לימדת אותי נדיבות. היכולת לתת לאחר בלי שום רצון לקבל בחזרה, בלי שום התכוונות לדבר מלבד הנתינה עצמה. ראיתי אותך מעניק מזמנך כאילו היה מעיין שופע שאין לו קץ, מעניק מנסיונך כאילו אינו אוצר רב ערך אלא משאב פשוט, לשימוש כל מי שיזדקק לו, מעניק מתבונתך כאילו היתה דבר של מה בכך. ראיתי אותך פותח שערים בפני תמימים ונבוכים. פתחת שוב ושוב לתלמידיך מקומות שעבורנו היו נסתרים ונשגבים, ואילו אתה כבר פסעת דרכם במסע החתחתים הפרטי שלך. לא הכרחת אותנו לעבור דרך כל קושי כדי שנלמד. הנחת רצפות למרגלותינו, תיארת אותנו באהבה, אמרת מילים של חסד לאלה שרק יצאו לדרך. אלה שלא הכירו איש מלבדך בעולמות הנסתרים הללו.

לא חששת לשמך הטוב. לא עסקת בעצמך לרגע. נתת עוד ועוד.

והשיעור הגדול מכולם, מורה יקר שלי, הוא שיעור היצירה. אתה כותב. תמיד. אתה כותב ספרים ושירה ופזמונים וסיפורים קצרים, אתה כותב כי זה מה שאתה רוצה לעשות. העולם מדבר וכותב ומנתח, מהלל ומפאר, משפיל ומעליב. העולם מרושע מאוד לעתים, ובכל זאת אתה ממשיך לכתוב. מעיין שופע של נדיבות, רגש ויצירה. ויותר מכל מה שאמרת אי פעם, העשייה שלך מדברת בעצמה. והיא אומרת שירה.

ואחרי כל אלה, איש יקר, אפילו לא הרשית לנו להודות לך. נדמה לי שעבורך כל שאתה עושה הוא טבעי ומובן מאליו, ולא כך הדבר. בעולם שבו אחרים זלזלו במאמצינו, בהתכוונותינו, בתוצאות הקטנות והמתוקות שגידלנו בסתרי חדרים, אפופות חלומות לאפשרות של הפגת הבדידות, אתה אור גדול.

איש נדיב לב וישר דרך, חותר בסירה בים ערפילי, אוסף את הניצולים מספינות היצירה שחישבו כבר לטבוע ומוליך אותנו לחוף מבטחים.

אתה היית המורה הראשון שלי.

תודה.

לאשכול נבו.

צילום: אליסיה שחף

"אנחנו עניים, אבל גם לנו יש שפע. איזה שפע? של חלום על חיים אחרים, של בדידות. לכן לעולם עלינו להיות נדיבים."

נורית זרחי, משחקי בדידות.


Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורית עריף  On 14 באפריל 2011 at 12:28

    אה, אני מכירה אותו!
    פעם פעם עבדנו על פרוייקט משותף ונעימות השיחה איתו, ההקשבה, הצחוקים, הביקורת הבאמת בונה ולא משפדת שהוא יודע לתת אפשרו לי ללמוד, להתפתח ולצלול לתוך יצירה אמיתית, אנטנסיבית, שמחה.

  • chellig חלי גולדנברג  On 14 באפריל 2011 at 12:29

    בורכת. יש כאלה שלא פוגשים מורה ראשון

  • רוני  On 14 באפריל 2011 at 13:22

    אורית, שלוש נקודות על הזיהוי המהיר! אבל ידעתי שתזהי.
    חלי, אכן. ברכה גדולה.

  • מירי  On 14 באפריל 2011 at 13:53

    כוסאמו אינטואיציה שנמה את שנתה. (מותר לקלל בתגובות? אם לא, סליחה.)
    אכן. מהיכרות אישית את צודקת לחלוטין. קודם כל הוא בנאדם. מאנטש אמיתי, וגם מורה נהדר. בורכתם זה בזו.

  • שרה  On 14 באפריל 2011 at 21:39

    בורכת, אבל לא פחות – את יודעת לברך בחזרה
    ואולי הוא פגש דרכך את התלמידה הראשונה
    אפילו אם יש לו הרבה תלמידים,
    זה בכלל לא משנה כי המפגש שלכם
    הוא ראשוני בזכות האני-אתה ביניכם

  • הופ  On 14 באפריל 2011 at 23:10

    הייתי רוצה מורה כזה. והייתי רוצה לדעת להודות לו ככה.

  • רוני  On 15 באפריל 2011 at 09:50

    מירי ושרה, רואים שגם אתן בורכתן בו. הרוח הנדיבה הזו שלו שורה על שתיכן.
    הופ, סביר להניח שהוא רוצה להרוג אותי מרוב מבוכה, אבל אם אתה באמת רוצה, תכתוב לי, אני אשלח אותך אליו. הוא מלמד כל הזמן.

  • מעין אלכסנדר  On 1 ביולי 2011 at 21:54

    אחד הקוראים הכי קשובים שאפשר.
    ובזכותו, בעצם, הכרתי אותך

Trackbacks

  • By אמת, שקר, סוד « אם תרצי on 5 במאי 2011 at 11:10

    […] הותיר אותי מפוחדת. האם לא אצליח עוד לשוב ולכתוב? המורה היקר שלי הציע שאכתוב לפי נושא שנקבע על ידי אחר. בלשונית האחורית, […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: