זה הכל בינתיים

לפעמים אני פותחת את הקובץ הזה ובוהה בו קצת.

almost

ואני מחייכת. (פעם הוא גרם לי לבכות).

הסיפור שהוא מספר קטן, מדויק, שלם. אני נזכרת ב postsecret. מזמן לא הייתי שם. אני הולכת לבקר שוב.

לפעמים זה קשור לספרים. תקופה שבה אי אפשר לקרוא אותם בכלל, הם סגורים כל כך עד שגם כשהדפים מרפרפים מול העיניים, גם כשעמוד השדרה שלהם נסדק מעוצמת הפתיחה, אני עיוורת. המילים אינן מתגבשות לכדי משמעות. איזה ערך יש לסיפורים בכלל, בזמן כל כך סוער?

אני קוראת את קובץ הסיפורים הקצרים של פוסטסיקרט במקום.

פעם הכרתי את הסיפור הזה:

not anymore

אבל כבר לא.

הכי פשוט לפתוח את התוכנה ולדייק. בדיוק את זה –

yes

(אפשר לקרוא שם כל הלילה.)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: