האשה ההיא

ברחוב שיינקין, בקטע שבין שדרות רוטשילד ליהודה הלוי, הולכת אשה. הולכת וקרבה. גופה נעים למראה, אגנה רחב.

מכנסיה שחורים וחלקם התחתון נדמה מעט כשק שתיפוריו מדויקים, תך לתך. את החלק העליון אי אפשר לראות, משום שהוא נסתר תחת מעיל פוך שחור. תיק שחור גדול למדי נישא על כתפה. הליכתה נכונה: יציבה, מהירה. היא עירונית ומתוחכמת. היא אינה מדברת בטלפון.

הולכת וקרבה, אך עדיין אינה כאן. אפשר להכיר בכח ההליכה להביס כל ספק שעלול להתעורר באשר לזמן ולמקום. הליכה כזו מסמנת שזהו הזמן הנכון, המקום היחיד האפשרי.

היא כבר קרובה מאוד. המבט נודד מהמעיל אל פניה, ושם, עשרות נקודות גדולות. אולי מאות. אין בהן חן על אף עגלוליותן המדויקת. הן חומות ושחורות, חלקן כגודל נקודת חן ואחרות כגולה גדולה – בלורה – הן מצטופפות על כל שטח הפנים והצוואר. חלקן בולטות מעט.

פניה. מבט: גב אשה המהלכת ברחוב. הליכתה. הרצון העצום לרוץ בעקבותיה ולהביט היטב. הפחד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מירי שחם  On 6 באפריל 2011 at 00:55

    מרהיב. גם בזה אני עסוקה בימים האחרונים – ההצעה האתית שהרחוב העירוני מציע למרחב המבט שלנו – לא כמבט מנכס, מבט שתחילתו תשוקה, המשכו מהלך צרכני וסופו בעלות – אלא רחוב שמאפשר את ההתמקדות בזולת האנונימי, את ההשתהות נטולת השיפוט, כמעט הייתי כותבת 'הכלה'. משהו שלתחושתי ידענו פעם וקצת שכחנו.

    • רוני  On 6 באפריל 2011 at 16:23

      כל היום חשבתי על זה. תמיד היו כאלה שידעו לעשות את זה, ותמיד יהיו כאלה שלא, אבל המבט מופנה יותר ויותר פנימה מבחינה פוליטית ותרבותית (לאו דווקא ברמת הפרט כמובן). עד כדי כך שחשתי חסרת נימוס כשכתבתי עליה קטן, איך העזתי לחדור אל המרחב הפרטי הזה, פניה, גופה, יופיה המורכב.

  • קרן  On 6 באפריל 2011 at 11:02

    מדהים איך שהצלחת להעביר את הסיטואציה המתמשכת עם המילים. כמו סרט בתוך הראש שלי

  • דפנה לוי  On 6 באפריל 2011 at 14:48

    אחד הדברים הנהדרים בעיר הוא המפגש עם הלא מוכר. אנשים,ריחות,בורות בכביש. כמה נוראים הם המקומות הקטנים.

    • רוני  On 6 באפריל 2011 at 16:25

      היום היה לי איש כזה בגבעת שמואל. הם בכל מקום. הוא שיפץ את הביוב המקומי ואני עדיין מהופנטת ממנו.

  • דודו פלמה  On 6 באפריל 2011 at 16:16

    כן, גם כדור הארץ ניראה מרחוק כחול ויפה…

    • רוני  On 6 באפריל 2011 at 16:25

      היא היתה יפה גם מקרוב. כמו חלון עם נוף יפהפה וקצת לכלוך. אתה יודע שאם תנקה תראה את היופי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: