גרביים

מיה ואני יושבות בקפה שכונתי בערב. תה מהביל על השולחן. אנחנו נאבקות בווליום האימתני של הטלוויזיה, מתגברות בקושי על שאגות הגברים הצופים במשחק (איזה? אין לדעת) ומדברות על הספר החדש שלה, אלף שנים לחכות. אני קוראת אותו עכשיו, והוא חריף ועדין. תענוג.

אלף שנים לחכות

נורי, הגיבור, הוא גבר יפה ורב קסם. שתינו מזכירות בשביעות רצון שגם לנו יש אחד כזה בבית, שניהם שומרים על הילדים עכשיו. ואז, מאיפשהו, הן צצות. הגרביים שלהם.

אני לא יודעת איך נראות הגרביים של ה', אבל ליואב יש גרבי ספורט לבנות. עשרות מהן. ובכל רגע נתון, יש כמה זוגות וחצי על הרצפה. מאיפה בא החצי? ואיפה החצי השני? אין לדעת.

"הוא אף פעם לא אוסף אותן," אומרת מיה. היא לא נרגנת, אלא מלאה פליאה. היא מנסה לפענח את הסוד. "כל כך הרבה דברים הוא עושה, בכשרון עצום כל כך. מה העניין עם הגרביים דווקא?"

אני נאלצת להצטרף לפליאתה.

הערב בבית גלבפיש: זוג וחצי.

"הוא עושה דברים אחרים בבית?" היא שואלת.

"הכל," אני עונה. "מבשל, שוטף כלים, מקלח, משכיב, מנקה, מכבס, תולה, מקפל. הכל."

"חוץ מהגרביים."

"חוץ מהגרביים."

אנחנו מביטות זו בזו, תוהות. ברקע שאגת הגברים הצופים במשחק. גול? כנראה. היו כמה כאלה. החלטנו שככה הם מודיעים לנו שאנחנו צודקות. שאגה מלווה במחיאות כפיים עליזות.

"אני חושבת שזה עניין אבוד במקרה שלנו," אני אומרת. הגברים שואגים בהתלהבות.

בבוקר למחרת אנחנו מדברות בטלפון.

"הבוקר מצאתי ארבע גרביים עמוק עמוק מתחת למיטה," היא אומרת, באותו קול אפוף פליאה. "שאלתי אותו איך הגיעו רחוק כל כך, אז הוא אמר שהוא דחף אותן לשם. שאלתי אותו: למה בעצם לא שמת אותן ישר בכביסה?"

"היית כבר קרובה, לא הספקתי לחשוב אז דחפתי אותן מהר עם הרגל," הוא אמר.

כבר הרבה שנים אני לא שואלת את יואב למה הגרביים ליד המיטה. למדתי לראות אותן כחלק מהנוף המקומי. פריט עיצובי כמעט. אשה אחת אמרה לי פעם: "הוא משאיר אותן שם פשוט כי זה לא מפריע לו. מפריע לך? שימי אותן במכונה."

אבל לפעמים נדמה לי שזה פשוט בהרבה. בעלי המתוק, החרוץ והמיטיב, משוכנע מעל לכל ספק שזה מקומן בעולם. מי יודע, אולי הוא צודק.

(אבל אני עדיין לא מבינה לאן נעלמת תמיד גרב אחת.)

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • a girl with chestnut hair  On 30 במרץ 2011 at 23:31

    בעיה מוכרת… רק שבזוגיות שלי הצד הנשי אחראי לטיולי הגרביים. הם כמו החתולים שלי, דוחפים ראש ומגיעים לכל מקום. נדמה לי שבמגירה שלי כרגע יש לא יותר מזוג אחר תואם.

  • chellig חלי גולדנברג  On 31 במרץ 2011 at 22:39

    זה שהוא מקפל כביסה מאפשר לו את כל היתר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: