ילדי בית הזכוכית

*

אחת הלקטורות יוצאות הדופן שקיבלתי היתה ערימת דפים דקה יחסית ובה סיפור קצרצר לילדים ונוער שכתבה בחורה בשם יעל פורמן. העורך האחראי במודן, שמעון ריקלין, ביקש ממני חוות דעת. "את קוראת מדע בדיוני ופנטזיה," אמר. "תראי מה את חושבת על זה."

אני זוכרת שקראתי בתחושה של שמחה, ואפילו התפעמות מסוימת. הסיפור היה מלא חדוות יצירה, עדין. מאוד נגיש ובכל זאת מורכב. אהבתי את העובדה שהתרחש בישראל של זמנינו, לדמויות האנושיות היו שמות ישראליים. מד"ב ופנטזיה מקומיים הם עדיין לא דבר מובן מאליו בעיני.

כתבתי בלקטורה שזה יכול להיות ספר ילדים מקסים, אבל יש לא מעט עבודת עריכה בדרך לשם. לשמחתי, ההוצאה לא נרתעה מהאתגר, והספר "ילדי בית הזכוכית" יצא לאור לאחרונה.

נתתי אותו לילדים, בלי לספר להם במה מדובר, הם התחילו, כהרגלם, מהתקציר שעל גב הספר:

הבית של שקדי הוא הכי מיוחד בארץ – כולו אקווריום אחד ענקי. בתוך קירות הזכוכית המלאים במים שוחה כֵּילָה, בת המים, חברתה הטובה ביותר של שקדי. תיירים מכל רחבי העולם באים לראות את בית האקווריום ואת בני המים החיים בתוכו. לכֵּילָה ולשקדי לא אכפת – הן שוחות ביחד בין הקירות, ומבחינתן – החיים נראים מושלמים.

אבל אז מגיעה לבית האקווריום קבוצת אנשים שרוצה לקחת משם את בני המים. בהתחלה, שקדי אינה חוששת – בני המים שייכים לאביה, למשפחה שלה. אף אחד לא ייקח ממנה את החברה הכי טובה שלה. אלא שתוך זמן קצר תגלה שקדי שהמאבק על בית האקווריום כולל לא רק אותה, את כֵּילָה ואת המשפחות שלהן, אלא את כל בני המים ואת בני האדם שמגדלים אותם.

ילדי בית הזכוכית הוא ספרה הראשון של יעל פורמן.
הספר מבוסס על הסיפור הקצר "קירות ריקים", שזכה במקום הראשון בתחרות סיפורי "סוף העולם" בשנת 2009.

*

אחרי מריבה קטנה סוכם סדר הקריאה. שניהם סיימו אותו באותו יום, והסתובבו פה זוהרי עיניים. והיה להם מה להגיד.

שימו לב, חוות הדעת כוללת המוני ספוילרים. אל תראו לילדים!

*

ילדי בית הזכוכית, יעל פורמן

אוריה:

זה סיפור על שקדי, ילדה שהמשפחה שלה מגדלת בני מים, שהם שילוב של אדם ודג. החברה הכי טובה של שקדי היא כיילה בת המים, בת גילה.

הספר מאוד מעניין, הקשר בין שקדי לכיילה הוא מאוד חזק והייתי רוצה שגם לי תהיה חברה כל כך טובה ככה. הכי אהבתי את החלק שבו שקדי מגלה שכיילה ציירה לה ציור גדול של עצים לכבוד יום ההולדת שלה.

אבל אחרי כמה זמן כיילה צריכה ללכת וזה חלק עצוב, והסוף הוא גם עצוב וגם שמח. החלק העצוב הוא ששקדי וכיילה צריכות להיפרד, למרות שכיילה לא מכירה שום מקום אחר. החלק השמח הוא שכיילה סוף סוף תהיה חופשיה ולא כלואה כמו דג, כי היא לא דג, היא חכמה ומגיעה לה לחיות חיים טובים כמו כל יצור אחר.

בסך הכל חשבתי שהספר מרתק ואני מתכוונת לקרוא אותו שוב.

*

ינאי:

בסיפור על בני המים יש מאבק לא קטן בין אלה שרוצה להחזיק בני מים בבית לבין אנשי "הליגה האנושית" שרוצים שכל בני המים ישוחררו. אני די מתקשה בעניין: נכון שיש בני מים שסובלים ומגיע להם לחיות במקום יותר טוב, אבל יש גם כמה שנהנים מחייהם והם בסדר, ורציתי שגם אלה יהיו בסדר וגם אלה. במיוחד מצא חן בעיני רעיון הרשיונות, שרק מי שיקבל רשיון יוכל להחזיק בני מים. בסך הכל מאוד נהניתי מהספר למרות שקצת הייתי עצוב בסוף, והקטע שהכי אהבתי הוא שאחת מבנות המים יולדת תאומים. עוד שני בני מים באים לעולם!

אני ממליץ לקרוא את הספר.

*

דבר המבוגרת האחראית:

אחרי ששני הקוראים המצטיינים סיימו את הספר – והתלוננו מרה על שהוא לא ממשיך עוד ועוד – שוחחנו על תנאי השבי של בני המים, על הזכות של כל יצור חי לחיים שלמים בסביבה טבעית. כשינאי כתב את ההמלצה שלו ראיתי את הקונפליקט שבין הרצון האידאי שכל בעלי החיים יהיו חופשיים, לבין הפרידה מהיחסים המיוחדים שפורמן יצרה לשקדי וכיילה. הספר לא דידקטי, אבל הוא בהחלט מאפשר דיון מעניין.

כמה ימים אחרי שהגיע מצאתי אותם מסתובבים בבית בתנועות שחייה נמרצות, ומאז הופיע המשחק בילדי המים שוב. להפוך למשחק, זה אות הכבוד הגבוה ביותר שספר יכול לקבל בבית הזה.

*

ילדי המים, יעל פורמן. איורים: ינון זינגר. הוצאת מודן

לקבלת עדכונים על רשימות חדשות בפייסבוק

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On 9 במרץ 2011 at 21:58

    עוררתם את תיאבוני! 🙂

    • רוני  On 10 במרץ 2011 at 08:19

      אני עוד חייבת לך תודה על יומן חלקי של אינדיאני. לא בטוח שחזרתי לנשום עדיין, אבל היה מרתק.

  • ימימה  On 10 במרץ 2011 at 08:18

    אביה של הכותבת שר איתי במקהלה ובדיוק אתמול סיפר לי על הספר. מיד אני שולחת לו לינק!

  • רקפת זיו-לי  On 10 במרץ 2011 at 10:27

    תודה על ההמלצה. בני קורא מושבע של ספרי מד"ב והיות והוא קורא ממהר ו ה מ ו ן אנחנו תמיד במחסור (את רוב הספרים שלו הוא נאלץ לקרוא 3-4 פעמים אבל לא מתלונן, להיפך).

    • רוני  On 10 במרץ 2011 at 10:28

      תזהירי אותו שזה קצר, אחרת יהיו טענות.
      והתגובה שלך נותנת לי הזדמנות לפרגן על הספר העדין והיפה שלך. ועוד זכית באיור של שירה לכריכה!

  • יותם שווימר  On 10 במרץ 2011 at 10:42

    תודה על ההמלצה רוני,
    אשים לב אליו!

  • chellig חלי גולדנברג  On 11 במרץ 2011 at 15:58

    זה יתכן שהם מגיבים ככה תמיד, או רק לספרים ממש טובים? זה לא אני ששואלת 🙂

    • רוני  On 11 במרץ 2011 at 16:10

      ממש ממש לא תמיד, תמסרי לזאת ששואלת 🙂 יש פה ספרים שננטשים מחמת חוסר עניין.
      רשת ג' מלאה הלהקה כל הצהריים האלה. חשבתי עלייך.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: