האמנה להפסקת החזירות

איך השירה עזרה לנו להתחיל, כמה הפתעות קטנות – והצעה אחת מצוינת של יאיר גרבוז.

כשהגעתי לעלמא חיכתה לי ענת זכריה, המשוררת המקסימה שאירגנה את הארוע – "עם הספר, 4 במאה". היא הכינה סלסילה של בייגלה עם שיר. עדיף מראה עיניים:

עלמא בייגלס

*

הערב התחיל עם המשחק הזה, לקרוא שירים מסביב לבייגלה. ענת בחרה:

"שְׂפָתַי נִפְתָּחוֹת לִקְרָאתְךָ כְּמוֹ דַּלְתּוֹת אֲרוֹן הַקֹּדֶש." סמדר הרצפלד

"טיפש מי שמניח לשמש לשקוע כרצונה." דליה רביקוביץ'

"המים מרחמים. הערב / כמו לפני אלף / שנה/ בים העתיק שלנו // אין חדש. רק הרוח משתנה // אינני חושב / שהחמצתי משהו./ כל שניתן מאז // הוא מתנה." ישראל פנקס

*

כמה פרפראות מהדיון, לפני שנגיע להצעה המהפכנית של גרבוז:

גם אני התחלתי מהשירה. הנסיכה המדייקת, המעודנת, הפגיעה. הקראתי שיר.

בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים \ סיגל בן יאיר

בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים עֲשִׁירֵי הַכַּרְמֶל מְגַהֲצִים

כַּרְטִיס וִיזָה זָהוֹב בֶּחָרִיץ, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁקְלוּ

"זֶן לִימֵי דִּכָּאוֹן" וּ"מַדְרִיךְ לְהִתְעַלּוּת וְשִׁיבַת הָאוֹר"

קִילוֹ סְפָרִים בְּמֵאָה.

וַאֲנִי אֵין לִי 69 שֶׁקֶל לִרְכֹּש

אֶת כְּתַב הָעֵת שֶׁבּוֹ הִתְפַּרְסְמוּ שִׁירַי.

אֲנִי רוֹצָה לִתְלֹש אֶת הַדַּף עִם שִׁירַי

לְהַחְבִּיא בֵּין "מִפְגָּשִׁים עִם הָאֱמֶת"

לַ"חֲנִיכָה הַפְּנִימִית" כְּמוֹ לִגְנֹב אֵשׁ, לְהֵעָנֵשׁ,

לְבַד עַל צוּק, עִם לֵב

אָכוּל.

* * *

היו כמה רגעים מעניינים:

  • ביקשתי מהמשתתפים בפאנל לספר על ספר שאהבו, ולהתחיל את הדיון משאלה אחת אחידה: מה היה קורה לספר הזה היום? מנכ"ל צומת ספרים, אבי שומר, הביא איתו עותק פיזי של הספר הראשון שקנה מעודו, מרים אותו בעדינות; מנכ"ל עם עובד, ירון סדן, אמר בכנות משובבת נפש שהוא אוהב את פול אוסטר, אבל עד שהכניסו את הספר האחרון שלו למבצעים, הוא נכשל – "ואולי בצדק".
  • סדן הוסיף עובדה מדהימה: לפי בדיקה שערך, בעשור האחרון אין עליה במספר הספרים שיוצאים בישראל. כבר כמה ימים שאני מתכננת להתקשר לספריה הלאומית ולבקש את הנתונים. אם זה נכון, הרי שהזעקה המתמשכת של המבקרים על העלייה העצומה במספר הספרים היוצאים לאור עשויה להיות תלושה מהמציאות. מוזר ומעניין.
  • שוב סדן: הוא הפתיע כשאמר שלאחרונה צומת ספרים מיתנה מאוד את המבצעים, ודווקא בסטימצקי משתוללים. שומר, מצידו, אמר שהמו"לים מתקשרים ומתחננים שייצור מבצעים חדשים, שימכור את הספרים שלהם בזול. סדן לא הכחיש.
  • מירה רשתי מ"סיפור פשוט" בנווה צדק סיפרה על איך חנות קטנה וממזרית מצליחה למצוא את מקומה בשוק הפרוע הזה ועל היתרונות שהיא מציעה לקורא שאינו מכור לרשימת רבי המכר. כלקוחה מתמידה שלה, אני יכולה להעיד שהכל אמת.

והיה גם יאיר גרבוז.

שרי שביט מווינט סיכמה את הדיון בפירוט רב, ובשולי הסיכום שלה תהה אחד הטוקבקיסטים מה גרבוז עשה שם בכלל. מעבר לעובדה שגרבוז, איש עסוק ומצליח מאוד, הוציא כבר חמישה ספרים (רבי מכר, הוסיף שומר בשקט), וש"תמיד פולני" שלו הוא הספר היחיד שגם בקריאה העשירית מגלגל אותי מצחוק, גרבוז הוא אדם חכם ומצחיק. על במה כל כך רצינית, הוא היה ברכה גדולה למנחה חסרת הנסיון. ביקשתי לדבר על ספר אהוב? גרבוז דיבר כמובן על ספר מאוד לא אהוב. בכל פעם שהוא הציע את זווית המבט שלו היא תמיד היתה מקורית ומשעשעת, ותמיד כשהסתיים הצחוק היה ברור שנאמר כאן דבר רציני, מטריד, חשוב. זו רק הצורה שמצחיקה כל כך.

לקראת סוף הדיון, אחרי שישב זמן מה בשקט, הבעה קשובה ומעט חסרת סבלנות על פניו, אמר גרבוז שפשוט נמאס לו. הציטוט כאן הוא מאוד חופשי, כי על הבמה לא התאפשר לי לרשום את דבריו.

כל כך הרבה אנשים חכמים והגיוניים יש כאן, אמר, ובכל זאת אתם פונים לממשלה כדי שתסדר לכם את העניינים? אתם השתגעתם? זו אותה ממשלה שלא מצליחה לטפל בבריאות, בחינוך, בביטחון! בשום דבר הם לא מצליחים לטפל, אז למה אתם חושבים שהם יפתרו את הבעיה בשוק הספרים?

אתם צריכים לעשות דבר פשוט מאוד, אמר גרבוז. אתם צריכים להיפגש, ולסכם יחד על אמנה להפסקת החזירות. כולכם אוהבים ספרים, כולכם רוצים בפריחת שדה הספרות ובשגשוג השיח. פשוט תסדרו את זה!

(הייתי מוסיפה פה אפקטים של טקסט מהבהב וסירנות, אם יכולתי.)

קול ההגיון מתל אביב, חשבתי. אולי גם אמרתי את זה בקול. סדן או שומר אמרו – בצדק – שזה לא חוקי. אסור להם לסכם דברים כאלה. אבל זה מעורר מחשבה. האם ייתכן ששוק הספרים מסוגל להסדיר את עצמו? האם לא היה הגיוני אם היינו פונים פחות לממשלה ויותר מנסים להתנהג כמו בני אדם?

הרעיון החזיר אותי לסיפור הקטן והישן על בעלי הטוב (והדתי, למי שפספס את הפרקים הקודמים). זה קרה בפעם הראשונה שהבאתי אותו לבית הורי, חוטאים חובבי שפנים ושרצים. יואב היה מנומס ומקסים. הם התאהבו בו מיד. אמא הגישה קפה ועוגה, ישבנו בחצר, מתחת לפרגולה, ושוחחנו.

כשיצאנו משם הוא הסיע אותי בסיטרואן GSA פאלאס הירוקה העתיקה שלו לדירה השכורה שלי. כל הדרך החזקנו ידיים על מוט ההילוכים והחלפנו חיוכים. אבל אני בעבעתי בפנים בשקט. רק כשחנה ליד הדירה שלי העזתי לשאול: מה פתאום אכלת ושתית אצל ההורים שלי? הרי הזהרתי אותך מראש!

הוא הביט בי בעיניו הבהירות והיפות, חיוך קל על שפתיו, ואמר בפשטות: דרך ארץ קדמה לתורה.

העובדה שיואב בטח בהוריי מהרגע הראשון היא לא פחות ממדהימה – והם תמיד הקפידו לשמור עליו, לא להכשיל אותו.

אז נכון שזה יותר מסובך, והשוק גדול, ולא כולם בני אדם. הכל נכון. אבל רוב האנשים שהכרתי בתחום בשנים הרבות שבהן אני משמשת כפועלת שחורה ומאושרת בתוכו הם אנשים טובים. הרוב המכריע אוהבים ספרות ומסתייגים מהאופן האלים שבו התחום – שהפך לשוק – מתנהל. אולי אפשר קצת יותר בעדינות? קצת להוריד את הרגל מהגז ולהרגיע את הרוחות?

ואולי אני – וגרבוז – חיים בלה-לה-לנד.

* * *

נ.ב.

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אינגה מ.  On 6 במרץ 2011 at 00:37

    הלוואי ו-Hear Hear ויופי של סיכום.
    וגם תגידי ליואבי שאני אוהבת אותו למרות שמעולם לא נפגשנו.

  • kuksta  On 6 במרץ 2011 at 05:26

    אני נשבעת לך רוני שאני לא מבינה. אם הויכוח הוא על כסף אז למה להיתמם ולרתום את אהבת הספרות לדיון? למה לעולם לא להתייחס לעובדה שלולא השוק הזה פחות ספרים היו נחשפים לקהל קוראים?

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 12:18

      מאוד פשוט, קוקס. נתחיל מהמשפט המשומש מדי: ספרים הם לא מלפפונים. ספרים הם תשתית תרבותית.
      אמנם יש להם פאזה שבה הם הופכים למוצר מדף, אבל לא כדאי להתייחס אליהם כך. צריך לעודד ספרות טובה, לתת לה מרחב שבו תוכל לשגשג. זמן מדף של 3-12 חודשים לספר לא מספיק כדי לתת לספר הזדמנות. הרבה ספרים גרועים נעלמים בזמן הזה, אבל גם לא מעט טובים.
      אני חושבת שטוב שיוצאים הרבה ספרים, אבל יהיה טוב גם להתייחס אליהם ביותר כבוד, וכך גם לכל מי שמעורב ביצירתם. ההכנסות של סופרים, מתרגמים, עורכים, מאיירים, מגיהים ושלל בעלי מקצוע נמוכות היום מכדי לאפשר עבודה ברמה גבוהה. זה פוגע בספרות שעל המדפים, ובעקבותיה גם בקוראים, בעושר שפתם, ביכולת שלהם לגשת לספרות מורכבת יותר, תובענית יותר.
      יש פתרונות שאינם מתעלמים מכך שזה גם שוק מסחרי, אבל שומרים על כבוד הספרים.

      • kuksta  On 6 במרץ 2011 at 18:31

        המשפט הראשון שלך דווקא מקומם. תרבות ואמנות הם אכן לא מוצרי צריכה אלא צריכים להיות נגישים לכל, גם לעני. תרבות גבוהה לא נועדה לשרת את העשירים אלא להניח את התשתית הזאת עבור כולם.

        צר לי מאוד שבעלי מקצוע חשובים אלו לא מקבלים שכר מספיק, אני חושבת שצריכים למחות, להתארגן, להפוך עולמות אבל מול המולים – לא מול הכנסת, עודף חקיקה והתערבות מחוקקת אף פעם לא מוכיחים את עצמם.

        אילו פתרונות היית רוצה לאמץ?

        • רוני  On 6 במרץ 2011 at 18:39

          נכון שתרבות צריכה להיות נגישה, זו המשמעות של תשתיות. המדינה מנגישה תרבות באמצעות הספריות, וזה חשוב מאין כמוהו.
          בשום אופן לא לשירות העשירים.
          הפתרון – הוא לא שלי כמובן – הוא חזרה לשפיות. המחיר של ספרים היום אינו תוצר של עלויות הייצור אלא של השוק: המחיר הקטלוגי הועלה באופן מלאכותי כדי לאפשר הנחות ענק. אם יוגבלו ההנחות, על פי כל ההערכות ירדו מחירי הספרים לאיזור החמישים שקלים. מכאן אפילו הנחה של 10-20 אחוזים מביאה אותנו למחירים הגיוניים לגמרי, בלי לבזות את העושים במלאכה.
          אף אחד לא נהיה מיליונר מעיסוק בספרות, אבל הכנסה מכובדת זה הבסיס.
          והמו"לים הם לא הבעיה, ברוב המקרים. רשתות הספרים והמאבק ביניהן הם הגורמים למצב הנוכחי.

  • תמר  On 6 במרץ 2011 at 11:07

    רוני, המציאות – כמה חבל – לא עולה בקנה אחד עם הצעתו היפה של גרבוז. צומת אכן מיתנו את המבצעים, לחודשיים בלבד (ינואר-פברואר). כיוון שאיריס בראל המשיכה במבצעיה, וצומת רוצים למכור, נגמר העניין הזה וכעת מתקיים בצומת ספרים מבצע גדול. המו"לים ניסו להגיע להסכמה, אבל כשלו, כיוון שידיעות וכתר סירבו לשתף פעולה. אין ברירה אלא לחוקק חוק. ולמרות ממשלתנו הכושלת, זו עדיין מדינת חוק ורבות מזכויותינו (בכל התחומים) לא היו זוכות להגנה אלמלא החוק.

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 12:19

      כמו שאת מבינה, תמר, הרשימה הזו היא קריאת שבר. כן, אני מסכימה שאנחנו הולכים למצב שבו החוק הוא הברירה היחידה.
      אגב, קראתי את הטקסטים שכתבתם את ופרי לפני שעלתה הצעת החוק, והכל כבר שם. מאוד חבל שהגענו כל כך רחוק.

  • טלי  On 6 במרץ 2011 at 11:52

    כמה פשוט, כמה הגיוני, כמה נכון!

  • נועם  On 6 במרץ 2011 at 14:45

    "דרך ארץ קדמה לתורה". כמה זה חסר במקומותינו…

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 15:08

      כל אותו הערב חשבתי איך היו אומרים פעם באנגליה שמו"לות היא עסק לג'נטלמנים. הכוונה היתה שלא רואים מזה כסף, כמובן. אבל אולי לא היתה מזיקה קצת התנהגות ג'נטלמנית לעוסקים בתחום.
      (וחלק מהם ממש קרובים, זה רק עניין של בחירה).

  • tsoof  On 6 במרץ 2011 at 16:39

    1. לה לה לנד. אינדיד.
    2. כתבתי לא מזמן שדרך ארץ קדמה לתורה. ואז הגיעה התורה וויתרו לגמרי על כל עניין הדרך ארץ. (וכן, משפחת גלבפיש מוכיחה שיש תקוה).
    3. הסיפור ההוא על המתופף הקטן (מתופף? או שאני מערבב שני סיפורי חודש) יישאר לי חקוק לנצח על איזה יותרת תא אפור. והלב, כל כמה שהוא פשיסטי, הוא אנדרטה לדרך ארץ. אל תשכחי.

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 16:44

      הוא היה מתופף. איזה עצב היה בסיפורים האלה.
      זה נכון, מה שאתה אומר על הספר, וזו עוד סיבה שלא היה יוצא לאור היום: דידקטיות יתרה.
      ינאי ואוריה התרגשו עד עמקי נשמתם. לפחות אנחנו יודעים שאם הם יהיו פשיסטים זה לא בגלל שום ספר.

  • גלית חתן  On 6 במרץ 2011 at 17:40

    1. נשמע שהיה ערב מעניין מאוד!

    2. פול אוסטר לא נמכר? בושה וחרפה.

    3. אני עדיין חושבת שיותר מדי ספרים יוצאים פה – זה שהמצב נמשך כך כבר עשור, אין פירושו שלא צריך לשנות אותו.

    4. סיפור פשוט – חנות מקסימה, כן ירבו כמוה, על חשבון הרשתות אם אפשר.

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 18:58

      מה שהיה מעניין הוא שהמו"ל של אוסטר בעצם אמר שהוא לא בטוח שזה ספר כל כך מדהים.
      בחינה של מספרי הספרים יוצאים לעומת גודל האוכלוסיה מגלה ש – הפתעה – לא יוצאים בישראל יותר ספרים לאדם מאשר ברוב המדינות התרבותיות.

  • תמר  On 6 במרץ 2011 at 21:35

    בעניין השאלה האם יוצאים יותר ספרים: שוחחתי היום עם כלכלן במועצה הלאומית לכלכלה, ולהפתעתי הוא התייחס לכמות הגדולה של ספרים חדשים כסימן לבריאות השוק. אמרתי לו שמנקודת מבטי זו דווקא אחת מבעיותיו של שוק הספרים, כי הספרים חונקים זה את זה, וספרים רבים מאוד נעלמים לפני שקיבלו סיכוי מינימלי להגיע לקוראים. ועכשיו אני תוהה מהו הנתון הנכון, ובעיקר מה משמעותו.

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 21:39

      יכול להיות ששניכם צודקים, תמר.הוא מנקודת מבט כלכלית, שבה התחרות היא חזות הכל וההכנסות הן המדד, ואת מנקודת מבט תרבותית ואיכותית, שבה המדדים אחרים.

  • מיקי  On 6 במרץ 2011 at 22:05

    נשמע ערב מעניין.מכירה היטב את יאיר גרבוז ושנינותו.

    נ.ב. קראי תגובה שלי בפוסט הקודם.

    אם תרצי.

  • תומר  On 7 במרץ 2011 at 22:29

    ואו מותק, איזה פוסט מקסים, פותח לב ומחשבה
    אוהב אותך
    אחיך
    הכי קטן

    • רוני  On 8 במרץ 2011 at 08:03

      הכי קטן ומתוק שיש 🙂 טוב לראות אותך פה. מתאים לך לאהוב את זה, טוב לב והגינות זה אתה. אוהבת אותך גם.

  • mooncatom  On 9 במרץ 2011 at 06:30

    אני מאוד אוהבת את הרעיון של הביגלה עם השירה,
    הוא ממחיש את רעיון הקמח והתורה מצויין…
    ספרות לא יכולה ואסור לה להיות מנותקת מחוקי שוק,
    כשם שאסור לה להיות מנותקת מדופק החיים,
    אם יש ג'נטלמניות בעולם, נשמע שהיא היתה שם בערב הזה,
    וכמוך אני רוצה להאמין שהיא תיתן את הטון קצת יותר הלאה.
    ואת, תמשיכי לכתוב ספרים,
    זה הכי חשוב, לא?

  • לי עברון-ועקנין  On 9 במרץ 2011 at 12:51

    נשמע ערב נהדר. וכ"כ מתאים לענת הבייגלך שירה האלה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: