פייסבוק וגעגועים

*

באמצע שוק הכרמל, שתינו עמוסות לגמרי בירקות ופירות ופרחים, היא צועקת לי מרחוק: את חוזרת לפייסבוק!

אחרי החיבוקים והנשיקות אני אומרת שלא, למרות הגעגוע פה ושם. מאז שאני לא בפייסבוק אני כותבת הרבה, מבלה המון עם המשפחה, אי אפשר לוותר על זה.

אבל היא ראתה משהו, אחי אמר שחזרתי, לא?

לא. לא חזרתי. עם זאת, סדרת בעיות טכניות גרמה לכך שהמון אנשים כתבו לי שהם לא מקבלים עדכונים מהבלוג במייל וברסס. מלבד זאת, התקלה של רשימות התבייתה עלי סופית ואני לא מופיעה גם בעמוד הראשי מזה כמה ימים. ועל כן, ביקשתי מיואב לנהל עמוד עדכונים לבלוג בפייסבוק. לי אין גישה אליו בכלל, ומוטב כך. יואבי יעדכן, ואם מישהו עדיין חווה קשיים, אפשר לעשות שם לייק ולקבל אותם בפיד.

(הלופ הזה של לעדכן כאן שמי שלא מקבל עדכונים יכול להתעדכן שם משעשע אותי עד בלי די).

ותחזרי לפייסבוק? היא שואלת. אני מושכת בכתפי. אולי. פעם. לא עכשיו.

אנחנו שוב מתחבקות. בדרך הביתה אני קונה בקינג ג'ורג' את "אהבת ציון" של מאפו ושתי חוברות ישנות מאוד של הליקון, וגם קצת פיצוחים לכבוד האורחים המתוקים שבאים לשבת. אני לא מצליחה לזכור כמה זמן עבר מאז שעזבתי את פייסבוק, אבל כמה דברים שאני מספיקה מאז!

מכולם, אחד האהובים עלי הוא להפגש עם אנשים שאני אוהבת, אחרי שהספקתי להתגעגע קצת.

עמוד הפייסבוק של הבלוג.

*

* * *

 

פוסטים אחרונים שלא עודכנו למנויים וגם לחלק ממנויי הרסס:

אז למה לכתוב בלוג? (אליס ווקר)

עד תום

רוביק רוזנטל תותח

 

שבת שלום.

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מירי  On 4 במרץ 2011 at 16:17

    את היית ההשראה שלי לעזוב. אצלי זה לא כל כך ברור כמו אצלך, שזה מפנה אותי לדברים אחרים, אולי כי אני בכלל לא מצליחה להתפנות רגשית, אבל בהחלט יותר שקט לי.
    שתהיה שבת נפלאה.

    • רוני  On 5 במרץ 2011 at 23:28

      שנצליח להיפגש השבוע. גם אלייך אני מתגעגעת.

  • שלומית  On 4 במרץ 2011 at 17:10

    איזה יופי. אולי תדביקי אותי?

    ולכשתסיימי את אהבת ציון הנהדר קראי את אשמת שומרון.

    תיאורי הנוף באהבת ציון מדהימים. ישראל המדומיינת שרקח מאפו לא רעה בכלל.

  • ציפי  On 4 במרץ 2011 at 20:06

    באמת ספרי מה חשבת על אהבת ציון. אני זוכרת כמה נדהמתי להבין שזו אופרת סבון כתובה נפלא.

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 01:26

      שלומית וציפי, מבטיחה לדווח. אין התחייבות על זמנים 🙂

  • chellig חלי גולדנברג  On 5 במרץ 2011 at 13:01

    אני מרגישה ככה בדיוק. עברו חמישה שבועות מאז שהעלמתי את אייקון הפייסבוק. בניגוד אליך שמוחקת תמיד, מנקה עקבות ומה לא, לא מחקתי את הכרטיס, בטח שלאו את עמוד הבלוג אבל הזמן שמתמלא בדברים ובחיים משמח ומחזק את תחושת הטוב שככה.

    אני אפילו מצליחה להציץ פעם בכמה ימים בתחושה עניינית.

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 01:28

      לא נשקר לעצמנו, יקירתי. עשיתי Deactivate. אם אכנס מחר עם הסיסמה שלי, הכל יחזור.
      אני חושבת שעשינו את זה בערך באותו זמן, לא?
      אני מאוד שמחה בשבילך. אין שום סיכוי שהייתי מחזיקה ב"תחושה עניינית" שכזאת יותר משעתיים.
      עכשיו שהתבגרנו כדבעי, בואי קפה. אני מתגעגעת 🙂

  • galithatan  On 5 במרץ 2011 at 14:08

    חייבת לומר לך שאני לא מרגישה שזה הפייסבוק שגוזל את הזמן, אלא האינטרנט בכללותו. בכל פעם שאני נוסעת לקיבוץ של סבא ומתנתקת, יש לי ה-מ-ו-ן זמן פנוי לטיולים 🙂

    עד שהכרתי את הבנזוג, השבתות הפוריות היו רק אלה שבהן היתה תקלה באינטרנט של הוט. אלא שהוא מבצע עבורי ניתוקים יזומים, ואני חייבת לומר שזה אכן נחמד – למרות שטרם יצא לי להגיע לשוק אי פעם.

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 01:29

      מסכימה, אבל. אצלי פייסבוק היה הבריון השכונתי. ואלוהים, כמה שהוא מצא חן בעיני.
      ואת יודעת, כל שבת מנתקים פה הכל. אני די רגילה לזה.

  • אינגה מיכאלי  On 5 במרץ 2011 at 20:17

    אוי, גם אני רוצה! הבי לי קצת חוט שדרה!

  • מעין אלכסנדר  On 5 במרץ 2011 at 23:11

    כמו עם שוקולד וצ'יפס וכיוצא באלה – יותר קל בכלל לא מאשר במידות קטנות. היות ואני צריכה את פייסבוק לענייני עבודה, אני משתדלת מאוד לשמור על המידות.
    ניסוי שטוב לערוך מדי פעם: להתנתק לגמרי מהאינטרנט ליום שלם (שישי-שבת), וכשחוזרים מגלים שלא הרבה קרה, לא הרבה השתנה.
    את חסרה לי מאוד בניוזפיד, אבל כייף גם להיפגש פה.

    • רוני  On 5 במרץ 2011 at 06:31

      מעיין, ע"ע תגובתי לגלית.
      ואם אני חסרה, תתקשרי בפעם הבאה שאת בתל אביב. אני די נחמדה גם במציאות 🙂

  • מיקי  On 6 במרץ 2011 at 13:03

    את יודעת מה רוני?
    מכיון שלא נפגשנו עדיין מצאתי את עצמי מקנאה באלה שכן פגשו אותך וזה ממש לא אופיני לי הקנאה הזאת.אבל מותר להודות כאן? מה יש זה אנושי.
    היה לי המון זמן בעקבות הניתוח וההחלמה האיטית לחשוב יותר מדי, אבל בעיקרון יש איזשהו סדר בראש מה חשוב לי יותר ומה פחות.
    מקווה לדבר ולהפגש וסלחי לי על הכנות המביישת.לא שומרת בבטן אחרי ניתוח הבטן.
    חיבוק

    • רוני  On 8 במרץ 2011 at 08:04

      גם אני מקנאה באלה שפגשו אותך, מיקי 🙂 תיכף כל הדדליינים ימותו ואני מבטיחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: