אז למה לכתוב בלוג (אליס ווקר)

לפני זמן מה נזף בי סופר ותיק: הבלוג הזה שלך הוא רעיון רע מאוד. משלמים לך כדי לכתוב, מה את מחלקת את זה בחינם?

קצת התנצלתי, הסברתי שאני כותבת בבלוג דברים שאני חושבת שממילא איש לא ישלם עבורם. חשבתי על זה. לא מצאתי תשובה טובה לשאלה שלו, אבל החלטתי להמשיך בכל זאת, כי אני נהנית מהכתיבה כאן. פשוט כך.

ואז נתקלתי בראיון של Writer's Digest עם אליס ווקר. זה ראיון מרתק, כמו מרבית הראיונות שמקיים המגזין עם כותבים, אבל לווקר יש קול מובחן ויפהפה. הדעות שלה מפתיעות, רבות חסד, כמוה.

מזה זמן מה ווקר כותבת בלוג, וכשהיא נשאלת מה היא חושבת על הפורמט החדש, היא עונה כך (תרגום עצי: שלי):

"ובכן, אני אוהבת את זה, אני חושבת. קשה לדעת מי קורא, או האם משהו נקרא. שזה בסדר, משום שהאחריות שלי היא למעשה רק להניח את הדברים שם. … אני גם אוהבת את זה שזה בחינם. אני אוהבת את החלק הזה. תמיד רציתי להציע את מה שיש לי לתת באופן חופשי, ואני רוצה לעשות זאת כל עוד אני יכולה."

 

אליס ווקר על שער ה-Writer's Digest

*

הבלוג של אליס ווקר

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קרן  On 3 במרץ 2011 at 18:46

    מקסים. כמה כיף לה שלא אכפת לה כמה קוראים ואם קוראים. הלוואי עליי החוכמה הזאת.

    • רוני  On 3 במרץ 2011 at 22:33

      לא חייבים להיוולד איתה, קרן. אפשר ללמוד.

  • חגית  On 3 במרץ 2011 at 20:47

    מתי זה קרה שלתת משהו בחינם הפך להיות דבר 'רע מאוד'? כל דבר (שאפשר להרווח ממנו) חייב להביא רווח? זה המדד הרלוונטי היחיד?

  • avivamishmari  On 3 במרץ 2011 at 21:45

    אכן, אחת השאלות שאני שונאת היא "למה את לא מתפרנסת מזה?" (= מתחביב שלי).

  • galithatan  On 3 במרץ 2011 at 22:29

    אני עם חגית.

  • רוני  On 3 במרץ 2011 at 22:35

    חגית וגלית, אני מסכימה. עובדה שאני כאן, עדיין, למרות. בעוד חודשיים הבלוג הזה חוגג שמונה שנים.
    אביבה, באמת למה?!
    פעם חשבתי שהכי טוב זה להתפרנס ממה שאת אוהבת. זה די נכון, אבל לפעמים להפוך את מה שאת הכי אוהבת לפרנסה עשוי לפגום בהנאה.

  • שלומית לוי  On 3 במרץ 2011 at 23:17

    אני מזדהה לחלוטין.
    בדיוק חשבתי כמה הייתי שמחה לא לדעת כמה קוראים יש לי. אני לפעמים חושבת שלא כדאי לי לכתוב. וכל כך הייתי שמחה אם היו מבטלים את הפונקציה המשעבדת (לפחות אותי) של מספר הקוראים.
    ושנית- גם אני אוהבת לתת בחינם. זה מרגיש כמו תרומה לקהילה, וזה נהדר, מבחינתי. אני עונה לשאלות על תוכים בפורום מסויים, וכשקלטתי שזה גם מתחיל להביא לקוחות הייתי מובכת ברמות. כאילו זה נהפך לעבודה (ולא שאני לא אוהבת את העבודה שלי) במקום להיות בהתנדבות. כאילו יוצא לי מזה משהו. ולא שהתכוונתי.

    • רוני  On 4 במרץ 2011 at 14:45

      שלומית, את יודעת, פעם-מזמן-מזמן היה לי בלוג בישראבלוג. מי שלא היה מנוי לא היו לו שום שירותי סטטיסטיקה מלבד מספר כולל של כניסות. לא ידעתי לאיזו רשימה נכנסו, בטח שלא מאיפה. לא ידעתי כמה מנויים יש לי. כלום לא ידעתי.
      אז פשוט כתבתי, בדיוק עכשיו, רק בלי לדעת. היה בזה יותר שקט, למען האמת.
      ותמיד כשעושים משהו רק למען עצמו יוצא מזה משהו. לא יודעת למה.

  • עדה  On 5 במרץ 2011 at 15:28

    זה באמת יפה, מה שהיא אמרה שם, וגם רב חסד, כמו שתיארת. ועדיף לא לדעת כל מה שמתרחש שם מבחינת מי קורא וכמה (למרות שמפתה מאד כן לדעת).
    נשארת רק בעיה אחת, וזה קשור לפוסט האחרון שלך, על הפייסבוק: דף פייסבוק אמנם אין לי, אבל הבלוג גוזל הרבה מאד זמן. הייתי יכולה להספיק המון דברים בלעדיו…

    • רוני  On 6 במרץ 2011 at 01:34

      עדה, נכון, אבל – את יכולה לוותר עליו?
      אני לא. זו האמת.

  • עדה  On 6 במרץ 2011 at 09:54

    גם אני לא יכולה. זו הצרה.
    אני מניחה שמי שיש לו במות אחרות לכתיבה (נניח, פרסום ספרים) אולי מפתח תלות קטנה יותר בבלוג שלו. אבל בשבילי, הבלוג הוא המקום היחיד שיש לי בשביל כתיבה: למרות שלפני חמש שנים אפילו לא חלמתי שיהיה לי בלוג, וגם לא בדיוק הבנתי מה זה ובשביל מה זה – היום אני לא יכולה לתאר לעצמי את חיי בלעדיו.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: