מה בתמונה?

אולי זה?

או זה?

זה כן.

זה ממש לא

את זה אני מבינה

זה דוקר

וזה חתול!

זה היה בדצמבר. ירד גשם ונסענו למוזיאון הקומיקס בחולון לסדנת יצירה. לא ידענו איזה תערוכות מוצגות שם, ואז מצאנו את אלה. אלפיים פיסות נייר קטנטנות ועליהן ניסויים, טיפולוגיה של חתול. כמה מהם, אפשר לראות כאן, לא היו נראים כחתולים אם לא שכנו סביבם עוד המוני חתולים ודמויי חתולים וחצאי חתולים ובעיקר אולי-קצת-חתולים אחרים.

האיש שעשה אותם הוא יעקב קאופמן, מעצב תעשייתי ותיק ומצליח. בזמנו ראיתי חקר טיפולוגי שעשה, של מעגלים, וגם הוא היה מרתק. אבל זה, זה יותר. במקום שאלת התינוקות, איך עושה חתול, קאופמן שואל מה עושה חתול. שאלה כל כך יותר מעניינת, כי יש לה המון תשובות אפשריות, שונות לגמרי זו מזו.

הילדים בחנו אותם במשך שעה כמעט. כן, גם הקטנה, עוד לא בת ארבע. מכל עבר נשמעו זעקות: תראו את זה! וזה! זה ממש משונה! וזה, זה פשוט משוגע לגמרי! הם גררו אותי אחריהם ברחבי החדר, ואני נגררתי בשמחה

זה היה מהפנט, להלך לאורך השורה. לנסות להבחין במה הופך משהו לחתול, איזה קווים הכרח שיהיה, וכמה ניתן לעגל אותם או לישר, ואילו זוויות הכרחיות לחלוטין, ומתי אנחנו שוכחים מכל האחרים ופשוט מתאהבים, ללא תקנה, בכמה קווים על נייר.

התאהבות

קניתי כמה פוסטרים. אחד בשבילי, שנתלה מיד בשירותים, כך שאוכל לשבת ולהתבונן בו היטב עוד המון זמן, ועוד כמה לחברים המסוימים האלה שידעו לאהוב אותם. אחד מהם עדיין מחכה פה לבעליו, שיזמין אותי לקפה.

אני מתבוננת בהם מדי יום, כמה פעמים ביום, ותוהה מה זה חתול. מה זה אני. כמה אפשר למחוק וזו עדיין אהיה אני, ומה לגמרי הכרחי. (רק על עצמי וגו').

הנה הפוסטר השלם, זה שהחברים שלי קיבלו. שלא תגידו שאתכם אני לא אוהבת.

תגדילו, לא עולה לכם אפילו שקל

וכאן יש עוד כמה מהאולי חתולים של קאופמן.

(מוקדש לשולה, שעדיין כאן, יותר כאן מיום ליום).

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • chellig חלי גולדנברג  On 14 בפברואר 2011 at 20:15

    את לא מבינה. יש לי פוסט כ ז ה, מפורק לשרטוטים הגאוניים האלה,
    וכל זה תודות לפוסטר שקבלתי ממך ותלוי על דלת הכניסה, מהצד הפנימי. כל יום, כל היום, כל הזמן הוא משמח 🙂

    • רוני  On 14 בפברואר 2011 at 21:45

      אמרתי, החברים המסוימים האלה.

  • יובל  On 14 בפברואר 2011 at 20:27

    אוי זה פשוט מקסים. וקאופמן – הוא פשוט ענק, אחד המעצבים והאנשים היותר מיוחדים שיש. אני חייב לעשות פה קופי פייסט לפתיחה של הראיון שלי איתו שפורסם לפני שנה ומשהו בגלריה:

    כשהמעצב יעקב קאופמן היה ילד, הוא רצה שההורים שלו יקנו לו כינור. הוא לא הביא בחשבון שצריך גם ללמוד לנגן. "כ'עונש', הם שלחו אותי ללמוד לנגן על כינור", הוא מספר בחיוך, "זה לא מה שעיניין אותי, אני רציתי את האובייקט, אבל את זה הבנתי אחר כך. אני רציתי שיהיה לי כינור, משהו יפה. הכמיהה למשהו אסתטי היא שהניעה אותי, לא הרצון לנגן".

    (וזה לינק לראיון המלא – http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1042,209,41741,.aspx

    • רוני  On 14 בפברואר 2011 at 20:34

      חיפשתי את הלינק הזה ולא מצאתי, יופי שהבאת אותו.
      ועכשיו אתה יודע מה מחכה לך. קפה?

      • יובל  On 14 בפברואר 2011 at 20:37

        ויפה שעה אחת קודם.
        אבל אני מבין שיש גבר אחר בחיים שלך עכשיו, אחד בשם ג'ק

  • כנרת  On 14 בפברואר 2011 at 20:39

    מרתק. ראיתי עכשיו פירוק של פר בכמה רמות, בתערוכה של מונדריאן במרכז פומפידו. זה היה מאלף, החתול באמת חביק הרבה יותר. והקשתות שם למעלה עם הפטמות, באמת הכי מכולם.

  • קרן  On 14 בפברואר 2011 at 20:46

    איזה יופי!

  • מירי שחם  On 15 בפברואר 2011 at 08:12

    פוסט משמח (:

  • עידית  On 15 בפברואר 2011 at 08:32

    יופי! אהבתי מאוד.

  • דודו פלמה  On 15 בפברואר 2011 at 08:54

    תודה, אהבתי את החתולים המחפשים הגדרה

  • מירי  On 15 בפברואר 2011 at 09:20

    אם היית יודעת לאיזה ליטופים וחיבובים שולה זכתה היום!
    יופי של פוסט, יופי של דברים עושה הקאופמן.

  • איה  On 16 בפברואר 2011 at 01:49

    אהבתי

    (הכפתור לא עובד לחצתי כמה פעמים)

    • רוני  On 16 בפברואר 2011 at 08:53

      תודה, איה. כמו כל דבר בוורדפרס: עובד לפרקים 🙂

  • Sway Darko  On 16 בפברואר 2011 at 10:26

    הפוסט הזה העלה לי חיוך אחרי בוקר די קודר )

  • galithatan  On 16 בפברואר 2011 at 19:23

    החתולים מקסימים. עושה חשק לצייר כמה בעצמי 🙂
    (בינתיים מסתפקת בשני פסלונים מעץ)

  • הופ  On 27 בפברואר 2011 at 17:46

    אהבתי מאוד – בזכות הרעיון, לא בזכות החתולים! (אני אלרגי)

Trackbacks

  • By הגן המכושף « אם תרצי on 17 בפברואר 2011 at 22:50

    […] 2. הערה מרוצה: איזה יופי של דבר מירי כתבה בעקבות החתולים של יעקב קאופמן. […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: