שולה

מלכת הדבורים תמיד הפחידה אותי. היא גדולה להדהים ובגופה יש משהו מגונה. אי אפשר לפספס אותה, אי אפשר שלא לפחד. לעומתה, מלכת הכיתה מסתתרת מאחורי נתינותיה, דומה להן באופן מתעתע. הילדה הראשונה שתתיידד איתך לעד תהיה דחויה חברתית שמוצאת בך גאולה. עם הזמן תגלי את הנזק שגרמה לך החברות איתה. אולי לא יהיה לך אומץ להמשיך להיות חברתה, לשלם את המחיר. זה אחד מהמבחנים המרושעים ביותר של חברת הילדים, והוא סודי מאוד.  נסתר מעיני מבוגרים לגמרי, וגם מעיני רוב הילדים.

את דבר קיומה של מלכת השכונה לא שיערנו, אולי זה משהו תל אביבי. לא חיפשנו אחריה, וגם לא מצאנו אותה. מלכת השכונה היא שגילתה אותנו, והיא שבחרה גם מתי להחשף בפנינו. בקצב שלה, בדרכה. שולה.

פעם, מזמן, שולה היתה חתולת הבית של יניב ושירלי, הסטודנטים החמודים מלמטה. כששרטה את הספות ולעסה את נעלי הבית האהובות של שירלי הוציאו אותה לחצר, והמשיכו לתת לה אוכל ואהבה. היא נשארה בסביבה.

כשהתחיל סוף סוף החורף, ממש לאחרונה, היא עברה לישון על שטיח הכניסה לבית שלנו, המקורה והמוגן מהגשם. כשמישהו הגיע מלמטה או פתח את הדלת מאחוריה, הסתלקה. הנמרה הקטנה והבוטחת בכניסה לבית מצאה חן בעינינו. היה ברור לנו שהיא שייכת לכאן לא פחות מאיתנו.

אז התחנפנו. ישבתי שם ודיברתי איתה, כשהיא מביטה בי מתחתית המדרגות. הזמנתי אותה. הבטחתי הבטחות. זה ארך זמן מה, אבל בסוף היא באה. כשאנחנו מתקרבים אליה, מהבית או מהרחוב, היא מחכה לנו, מושיטה צוואר לליטוף. היא מתחככת ברגלו של ינאי, מקשיבה בדממה לסודות של אוריה, מלקקת להללי את האף והאצבעות. היא שולה. קצת שלנו.

החיים שלה מחוץ למבואה נסתרים ברובם מן העין, אבל לפעמים אנחנו מצליחים להציץ מעט. בבוקר היא רובצת על המעקה של בית הכנסת של קהילת סדיגורה, עם חתולי השכונה. שמונה חתולים, רובם שמנמנים ובריאים, שניים קטנים עדיין. הם נרדמים גם על גגות המכוניות ועל המנועים, מדי פעם מרימים מבט ובוהים בפועלים המשפצים את פנקס, אבל הרעש שאלה מקימים אינו יכול לשנת החתולים. הם מחכים.

מחכים

טוב ששמש

באחת מגיעה הזקנה ומפזרת אוכל. השמיניה פורצת בריצה ומקיפה אותה מכל עבר. היא מנוסה, מפזרת להם כמה ערימות, דואגת שכולם יקבלו. הם אוכלים בשמחה.

שימו לב לתור מאחור

גם הקטנטנים מקבלים

שולה והחברים שבעים. הם מותירים מאחור מזון. תמיד.

שאריות עם הבטחה

הנוצה הזו מסמנת את הסועדים הבאים. שיירות של יונים גאוותניות ושמחות, כמה דרורים, לפעמים עורב זועם שמגרש את כולם. הם לוקחים ועפים. מותירים מאחור פירורים.

זו השעה שבה אני הולכת להביא את הללי. בדרך חזרה אנחנו רואות את המאחרים הקבועים לנשף: שיירות של נמלים שגוררות פירורי ענק שהותירו החתולים והציפורים. הללי עוקבת אחריהם, מקפידה לא לדרוך. אבל היא לא מתעכבת הרבה. כי בבית מחכה לה חברה. מלכת השכונה. שולה.

שולה ומעריצה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • michaly  On 8 בפברואר 2011 at 13:25

    מקסים (גם התמונות) 🙂

  • אהרן פ  On 8 בפברואר 2011 at 13:42

    מקסימה הילדה שלך.
    יש עכשיו מעריץ נוסף- לילדה.
    הבעיה מתחילה כשמלכת הכיתה מתחילה לשרוט, (לא שולה- מלכת הכיתה)
    ואז את מספרת לבת שלך, שיום אחד כבר לא תהיה כיתה, ואת לא מספרת לה איך פגשת את מלכת הכיתה שלך- עשרים שנה אחר כך, וגם מלכה אין…

    • רוני  On 8 בפברואר 2011 at 13:44

      כן, אהרן, סיפרתי לה על יוליה והפירורים:
      http://wp.me/pKkMN-hl8
      מלכת הכיתה היא אחד הטורפים האכזריים בטבע. כולן בצלמה ובדמותה, ובכל זאת היא אחרת.

    • Huiv  On 18 בנובמבר 2012 at 09:15

      I read your posting and was jleoaus

  • chellig חלי גולדנברג  On 8 בפברואר 2011 at 13:51

    אני מחבבת את ההתבוננות השכונתית שלך. עד מאד.

  • ג'וליאנה  On 8 בפברואר 2011 at 16:07

    איך זרקת אותי ל"מצחיקה עם העגילים" עם המלכה והסגנית.
    מקסים 🙂

  • mooncatom  On 8 בפברואר 2011 at 20:42

    חתולים זה הכי,
    ומנומרות,
    הכי הכי!!!

  • דרורית  On 9 בפברואר 2011 at 10:11

    דיברתי איתה כמה דקות היום, עם שולינקה. נכבשתי בקסמה לחלוטין.
    אמרתי לה שתמסור לכן דש ויום טוב. מקווה שמסרה.

  • רוני  On 9 בפברואר 2011 at 12:55

    תודה לכם 🙂
    ג'ולז, שכחתי את הספר הזה. הגיע הזמן להצצה חוזרת ללא ספק.
    מיכל, נכון!
    ודרוריתה, היא מוסרת שגם היא מחבבת אותך, ושאם תביאי משהו קטן לאכול זה עשוי להתגבר לכדי רומן של ממש!

  • דרורית  On 9 בפברואר 2011 at 13:12

    רומן עם שולה זה בדיוק בשבילי עכשיו. בול בול.
    אביא עימי צידה בפעם הבאה. מבטיחה.
    (האמת היא, כשהיא רצה לכיווני בשמחה אחרי שקראתי לה, ואז הבינה פתאום שבאתי בידיים ריקות, ראיתי צל של אכזבה בעינים שלה. ללמדני שאת צודקת.)

  • שלומית לוי  On 9 בפברואר 2011 at 17:09

    מקסים, לגמרי. והתמונות, ביחוד האחרונה.חוץ מזה יחש לי שידוך בשביל שולה: יש לנו ארס ג'ינג'י בשכונה, ממש מלך. תגידי לה…

  • ענבל  On 9 בפברואר 2011 at 20:48

    קראתי שלושה פוסטים ברצף. תמשיכי פיית מילים, רק תמשיכי :).

  • טלי  On 10 בפברואר 2011 at 14:46

    🙂

    קןדם הפתעת אותי, אחר כך חייכת אותי. זה הרבה.

  • avivamishmari  On 11 בפברואר 2011 at 21:00

    איזו אקו-סיסטמה מוצלחת 🙂
    מקווה שלשירלי יש כבר נעלי בית חדשות.

  • ניר  On 12 בפברואר 2011 at 18:16

    סיפור מעניין. התמונות מוסיפות המון.

  • רונית  On 13 בפברואר 2011 at 12:09

    האמת שאת הפוסט הזה שלח אלי אילן (בנזוגי היקר) כבר לפני ימים מספר, אך טרם הספיקותי…
    קראתי אותו היום בשקיקה ואהבתי, בגלל המילים ומה שמאחוריהן…
    ולמה…? גם לנו יש כזה אחד
    לוציפר – המציאה לו את השם בתי הדס.
    הוא מלוכלך, מוזנח ויחד עם זה יש בו משהו שקשה להתעלם ממנו –
    המבט שלו, מבט שאומר אני דרוך בכל רגע ויחד עם זה מחפש אהבה…
    אני, שגיליתי אותו לפני שבועות מספר, מנסה, מחזרת, מתקרבת ולעיתים מצליחה ללטף… ממשיכה מדי יום לחכות לו.
    הוא כבר למד את סדר היום שלנו והשכם בבוקר כשאני מציצה מחלון המטבח הוא כבר ממתין לצלחת האוכל שלו. אחה"צ אנו נפגשים שוב ואז יש לי יותר זמן, לשבת לידו, לשוחח איתו ולהמטיר עליו ליטופים ואהבה.
    לא יודעת איך זה קורה, אבל כנראה הגיל עושה את שלו ופתאום כל חתול רחוב גורם לי לצביטה קטנה בלב…

    • רוני  On 13 בפברואר 2011 at 22:03

      לוציפר זה שם נפלא, רונית, והסיפור שלך כובש. איזה תאור נהדר זה, מלוכלך, מוזנח, ממזר ומבקש אהבה.
      וגם לי שולה פתחה את הלב יותר מכפי שהתכוונתי. אנחנו צריכות להיזהר, שלא נהפוך בעוד רגע לזקנה של החתולים בעצמנו.

  • אורית עריף  On 13 בפברואר 2011 at 22:45

    גם לי היה חתול עם מוזרויות נהדרות בשם לוציפר.
    היה איתי 10 שנים ונדרס ביום שהבאתי את בתי הבכורה הביתה מבית היולדות.
    נשארנו עם החתולה מפלצת, אימת השכונה כולה.

    אין על חתולים.
    וגם אין על הכתיבה של רוני 🙂

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: