קליפה

היה ערב תל אביבי קר וסתמי. כשהגענו לרמזור הילדה התעקשה ללחוץ על הכפתור בזמזם המיועד לעיוורים ופתאום הופשטתי בבת אחת מכולי והייתי שוב לנערה. לא היו לי ילדים ולא היה לי תחת כזה גדול. לא היה לי מושג מי אני ומה אני עושה כאן. שלושתם חצו את הכביש לפני ואני התבוננתי בהם, מרוחקת מאוד, וחשבתי שבטח יש להם הורים יפים, אבא חזק וחייכן ואמא רזה על עקבים, עם שערות יפות כשלהם.

הערב היה עדיין קר וסתמי כשהתקלף עצמי מעלי. מעברו האחר של הרחוב נמנמה זקנה על ספסל והבחור הרוסי מהפיצוציה נעץ בי מבט זועם, כאילו חשב שאני עדיין האישה הזו שחלפה מוקדם יותר וביקשה לשלם על סיגריות באשראי. העננים האפילו את השמיים והילדים נדמו כחלומות, גולשים לדרכם. החלטתי לצאת שוב לבר, כמו בכל ערב, ולהזמין סקרודרייבר עם נורא מעט וודקה ולקוות שמישהו יואיל כבר להזמין אותי למשהו, שמישהו יראה משהו. אותי.

אלבש את המכנסיים הצמודים ואת החולצה האפורה, על אף שהיא דקה מדי, ואנסה להיות כמו כולן, כי אני לא מספיקה לאף אחד. אחרי שאשתה אהיה חייכנית ושוב יטעה מישהו לחשוב שאני בחורה ידידותית. אשב שם זמן מה, עד שהתקווה תימס לגמרי ותנוח כשלולית לרגליי. אחר כך אצא משם לבד ואשתרך ברחובות החשוכים אל ביתי ואומר לעצמי שחיי מרגשים מאוד.

אלבש פיג'מה רכה מהצבא ואכנס למיטה ובחצות אתקשר לסבתא בקיבוץ, היא לא ישנה טוב כבר זמן מה. אספר לה שהערב היה נחמד. המילה נחמד מרגיעה אותה.

ואז אלך לישון עם ספר, ואחשוב שאולי אני בכלל לא רוצה להכיר אף אחד, ושאם אתאמן עוד קצת אדע להיות לבד. זה לא כל כך מסובך, וזה מתאים מאוד לחיים שאני רוצה: להיות בחורה שיודעת להיות לבד.

ואז הילדה הסתובבה וקראה: "אמא! אני יכולה לחצות לבד את הרחוב הזה? הוא ממש צר, אמא…"

אמרתי כן. היא דילגה ותלתליה דילגו על גבה. בבית הזכירה שמחר בבוקר יש לה יום הולדת. היא כבר גדולה. הורדתי מתכון לפנקייקס מהאינטרנט, והלכתי לישון עם ספר.

הוא יגיע מעט אחרי. לפני שילך לישון, יזהה את רפרופי העפעפיים של כמעט שינה ויישק על מצחי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלודאה  On 2 בפברואר 2011 at 23:54

    מכירה את הרגעים האלה.

  • chellig חלי גולדנברג  On 3 בפברואר 2011 at 08:31

    שמישהו יראה משהו. אותי.

    רואים.

  • אורית עריף  On 3 בפברואר 2011 at 08:58

    רואים ואוהבים. מאוד.

  • גלית חתן  On 3 בפברואר 2011 at 10:45

    אהבתי את רעיון הלבד כמשהו לשאוף אליו 🙂

  • tsoof  On 3 בפברואר 2011 at 12:11

    אוי זה נהדר. אני חושב שאנחנו אחים.

    • רוני  On 3 בפברואר 2011 at 12:14

      רק הבוקר, כשקראתי את זה שוב, חשבתי על הבחור שנתת לי לקרוא לפני שבוע.
      כן, אני חושבת שאנחנו באמת אחים.

  • כ. מהמנזר  On 3 בפברואר 2011 at 20:13

    יום משפחה טוב לכם, אחת שרואים. 

    • רוני  On 6 בפברואר 2011 at 19:11

      ידעתי שזו את, איזה כיף להבין את הניק.

  • הופ  On 10 בפברואר 2011 at 23:44

    נהדר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: