ועידת קטוביץ' 2

(היום)

*
13:25: אשה זקנה מאוד, יפהפיה ואלגנטית, יושבת לפעמים על הספסל בדממה ומביטה בציפורים. היום היא עומדת ליד הבניין ולידה אשה גבוהה במעיל עור צבעוני. מראה עגולה נושרת מהתיק של הגבוהה, והיא שואגת: נמאס כבר ממך, את מבינה את זה?

13:35: בדרך חזרה הביתה, בדיוק באותו מקום, אני מוצאת את הפתק הזה. הללי מחזיקה אותו ואני מצלמת. מתוך ג'יפ שחור עולה שאגה: תסתמי, את שומעת? אפשר לחשוב שאת כזאת חכמה. עדיף שלא תגידי כלום. בזווית העין אני רואה ילדה, בת שמונה או תשע, מכווצת במושב האחורי, ראשה מושפל. האיש מביט בי, בהללי, ומחייך. חמודונת, הוא אומר. אני ממהרת להתרחק משם.

כל הדרך הביתה הללי אוספת עלים יבשים וחיוכים. אני קונה לנו שוקולד.

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אברהם ב  On 25 בינואר 2011 at 15:08

    אאוצ'.

    כמה סתמי ככה כואב.

  • אלודאה  On 25 בינואר 2011 at 23:09

    איה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: