סיפור בבועת סבון

אוריה והללי מפריחות בועות סבון. הן רודפות אותן, נושפות עליהן, מפוצצות אותן. בינתיים אוריה מספרת לי סיפור. ואני כותבת:

את חושבת שלבועות סבון יש אישיות? אני חושבת שכן.

יש בועות שמשלימות עם זה שהן צריכות להתפוצץ, עפות אלינו ונותנות לנו לפוצץ אותן.

יש בועות שובבות, שמנסות תמיד לברוח, אבל לפעמים אנחנו מצליחים לפוצץ אותן. לפעמים הן מצליחות לברוח, אבל אפשר לראות אותן מתפוצצות על המעקה או החלון כי הן לא שמות לב לאן הן מתעופפות.

יש בועות שפשוט מתעופפות ומתעופפות, לא שמות לב אלינו, ומתפוצצות על האדמה.

יש בועות אדישות שעפות, עפות, עפות, ולפעמים אפשר לראות אותן מתפוצצות אי שם בשמיים.

יש בועות ענקיות שמתפוצצות ישר כשאנחנו מנפחים אותן, אלה המלך והמלכה של הבועות, כי הן גדולות כאלה.

יש בועות מרגיזות שנורא מתחצפות, אז אנחנו רודפים אחריהן.

יש בועות שמספרות בדיחות, ואז מתפוצצות מצחוק.

אבל אני הכי אוהבת את הבועות שעפות רחוק רחוק, מגיעות לילדה מארץ אחרת ומספרות לה על הילדה שהפריחה אותן.

סיפרתי את הסיפור הזה לבועה אחת, כדי שתספר אותו לילדות אחרות.

*

עולם קטן ושקוף

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • chellig חלי גולדנברג  On 3 בינואר 2011 at 16:01

    "בועה על גב הרוח" מאת יהודית קציר (ספרית פועלים, 2002. איירה טלי מנשס) וגם לאבירמה יש סיפור חמוד על בועות סבון. קציר מנצחת בגדול, וגם אוריה 🙂

  • גרשון גירון  On 3 בינואר 2011 at 16:23

    הבועה נפלה לא הרחק מה…… ממה בעצם?

  • גרשון גירון  On 3 בינואר 2011 at 16:31

    קצת פרוזאי אוריה, נסי מטפורה אחרת 🙂

    • גרשון גירון  On 3 בינואר 2011 at 17:48

      אוריה את חמודה ומוכשרת מאוד, רואים שהתפוח נפל קרוב אל העץ 🙂

  • אלודאה  On 3 בינואר 2011 at 16:32

    מעולה 🙂

  • גרשון גירון  On 3 בינואר 2011 at 16:34

    כך זה איתנו העורכים, אף פעם לא מספיק לנו 🙂

  • chellig חלי גולדנברג  On 3 בינואר 2011 at 17:35

    התגובה שלך, סלח לי על האמא שמזנקת לרגע, לא נחמדה. הילדה מבלה בנעימים ןמגיעות לה מחמאות וחיבובים ולא חוש הומור ציני של עורכים ובקורת מיותרת. סורי, לא מצליחה להתאפק.

    אוריה, יש עוד כמה אלפי מילים כאן, יקח כמה ימים והן בטח יגיעו על גבי את-יודעת-מה-ובאיזה-צבע היישר לתיבת המייל של שניכם 🙂

  • גרשון גירון  On 3 בינואר 2011 at 17:50

    חלי: Mea Maxima Culpa.. ותודה על ההערה.

  • נעמה פלד  On 3 בינואר 2011 at 18:08

    כל כך יפה, ענוג ועגול.
    הבועה הזו שגידלת, מקסימה וצבעונית וגם עפה רחוק.

  • טלי  On 3 בינואר 2011 at 18:54

    אני מאוד מאוד מאוד בעד הילדות שלך! 🙂

  • avivamishmari  On 3 בינואר 2011 at 20:27

    כייף! ויופי של דימויים. גם אצלנו הקטן עומד ובוהה מעריץ במעשי הגדול, קצת כמו שעולה מן התמונה.

  • דקלה  On 3 בינואר 2011 at 21:13

    קסום. ושתי רעמות האריה מופלאות!

  • ali  On 3 בינואר 2011 at 22:57

    מקסים מקסים מקסימות

  • מיקי  On 3 בינואר 2011 at 23:48

    גם אני בעד הבנות.בועות מקסימות שלך

  • לי עברון-ועקנין  On 4 בינואר 2011 at 07:08

    אני מאוהבת. תארגני לנו פליידייט?

  • רונית  On 4 בינואר 2011 at 10:45

    מקסים.. תודה

  • הופ  On 4 בינואר 2011 at 18:12

    יפה וצלול כמו בועת סבון.
    הכי אהבתי את אלה שמספרות בדיחה ואז מתפוצצות מצחוק.

  • mooncatom  On 5 בינואר 2011 at 07:43

    גמני, גמני אהבתי את המתפוצצות מצחוק!
    ויש לי חיבה מיוחדת והזדהות עם אלה
    שנכנעות לגורלן ובאות כדי שיפוצצו אותן…
    איזה כיף של בועות,
    איזה כיף של בנות!

  • tsoof  On 8 בינואר 2011 at 00:51

    אני סתם אוהב אותן. גם בלי סיפורים. אבל היא באמת נפלאה, הילדה הזאת. והאחות שלה. והאח שלה. הו! האח שלה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: