אושר בעטיפה מרשרשת

אחת מעצות הסופרים הכי בעייתיות היא "כתוב רק על מה שאתה מכיר".

כי כמה דברים אנחנו יכולים באמת להכיר? לדעת אותם לעומק, להכיר אותם כאילו היו חלק מאיתנו, לאצור בתוכנו את צורתם ומרקמם, ריחם וטעמם, את התחושה המסוימת שיש לנו כשאנחנו נתקלים בהם, את שלל הצורות שבהן הם נמצאים בעולם הזה?

וכל ההקדמה הזו באה כדי שאוכל להגיד: הדבר שאני מבינה בו יותר מכל בעולם הזה הוא ממתקים. שלושים שנה של חקר מתקדם של מדפי הממתקים הביאו אותי להכריז בפשטות: אני מבינה בזה יותר מרוב האנשים שאני מכירה, ואני יכולה ללמד קורסים בממתקים באיזו אוניברסיטה מאוד יוקרתית בארץ חלומית בסיפור פנטזיה מקסים.

(המממ. רעיון?)

ובכן, מתוקף מומחיותי זאת אני שמחה לבשר שעל מדפי הסופרמרקטים מחכה לכם סדרת ממתקים חדשה שהמילה היחידה שבעזרתה אפשר לתאר אותם היא מושלם.

כן, כן. עשר בסולם גלבפיש. טעם גן העדן בכבודו ובעצמו. ארוז בנייר מרשרש, מעוצב להפליא, וטעים במידה שתגרום לכם ליילל.

תכירו אותם:

ארבעת המופלאים

מדובר בסדרת ממתקים של וורטרס אוריגינל, אלה שעושים כבר שנים סוכריות חמאה מצוינות. שלושה מהם הם שוקולדים (מריר, חלב וממולא קרמל נוזלי) ואחד קרמל מוצק.

אני יכולה לתאר, אבל לא כדאי. זה רק יקלקל לכם את המפגש הראשון, המופלא. מגיע לחברים האלה טקס. אמבטיה טובה, איזו פיג'מה חמימה או שמלה רבת חן, קפה קטן, ואז להניח על הלשון ולתת להן להתמוסס –

פשוט תאמינו לי הפעם. אתם לא תצטערו.

הללי עורגת. היא כבר טעמה, והיא יודעת בדיוק מה היא רוצה (את הקרמל)

*

דרך אגב, אם מישהו רוצה להטיל ספק במומחיותי, אומר רק זאת: מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני, אבל הוא יודע שאני מבינה גדולה בממתקים.

*

אה, שלא תגידו שלא אמרתי: הפגם היחיד שמצאתי בהם הוא מחירם השערורייתי: 18 שקלים לשקית שבה 20-22 סוכריות (בסופר הכי יקר בתל אביב).

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • michaly  On 1 בדצמבר 2010 at 15:03

    מסכימה לגמרי, ואת זה אני אומרת כמי שקשה לקנות אותה בממתקים. מדובר בפלא.

  • מאיר פינטו  On 1 בדצמבר 2010 at 15:14

    עצת הסופרים הזו תואמת את תפיסת החקר המוקיר, שבה מתמקדים בחיובי מאמצים ומטפחים את מה שאנחנו הכי טובים בו על חשבון דברים אחרים שאנחנו פחות מסתדרים איתו.
    מכיר את הסוכריות האלו, הן נפלאות.

  • רועי רוטמן  On 1 בדצמבר 2010 at 15:19

    מצד אחד, פוסט מעורר תיאבון. מצד שני, אני לא אוהב את סוכריות החמאה המוכרות של ורתר'ס אורגינל. לנסות בכל זאת?

    • רוני  On 1 בדצמבר 2010 at 15:26

      רועי, כן. לגמרי. אם תבוא, תקבל ארבע לנסיון 🙂

      • רועי רוטמן  On 1 בדצמבר 2010 at 17:14

        כן. וזה מזכיר לי שאת, גיברת, חייבת לי קפה.

        • רוני  On 1 בדצמבר 2010 at 21:38

          לכבוד יהיה לי, כשיחזור ההוא מחו"ל עם עוד כמה חבילות. אחרי חנוכה, סגור עם פלומבה?

  • שלומית לוי  On 1 בדצמבר 2010 at 15:20

    לא ידעתי שיש עוד מומחים כמוני…המומחיות שלי היא וופלות. אני מזהה בלי הנד עףעף זנים שונים ומשונים של כל מה שנמצא פחות או יותר על המדף…

    זהו אחד מאבות המזון שלי, לצערי הרב.

    • רוני  On 1 בדצמבר 2010 at 16:32

      כן, ופלים זו תת קטגוריה מפוארת 🙂

  • שלומית לוי  On 1 בדצמבר 2010 at 15:20

    עפעף…

    • רועי רוטמן  On 1 בדצמבר 2010 at 17:13

      שלומית, היה לי פעם בוס שתיקן מסמך שהגשתי לו. אני כתבתי "מבלי להניד עפעף". הוא תיקן ל"מבלי להניד עף אף". אני תיקנתי חזרה, הוא התעקש, אני תיקנתי חזרה ואז הוא קרא לי בעצבים ושאל אותי למה אני מתעקש לתקן. נאלצתי להביא מילון.

      • שלומית לוי  On 1 בדצמבר 2010 at 20:07

        האמת, זה תיקון חמוד…הייתי צריכה רגע לעכל.
        כמו "לא בוכים על גבר"
        יש דברים שפתאום נראים די הגיוניים, בדרכם…

  • michaly  On 1 בדצמבר 2010 at 15:23

    רועי – כן. מדובר בטופי שוקולד מהמם.

  • דקלה  On 1 בדצמבר 2010 at 15:49

    לא בטוחה שהייתי צריכה לקרוא את הפוסט הזה.

  • סתיו אדם  On 1 בדצמבר 2010 at 16:04

    ממממממממממממממממממממממ איזה עונג …..
    ניתקלתי בהן לא מזמן ו……………..וואו ….
    שיחוק שיחוק

  • נעמה פלד  On 1 בדצמבר 2010 at 16:09

    טוב לדעת. מחר אחפש אחריהם.
    בשבילי קרמל, אני חושבת.

    • רוני  On 1 בדצמבר 2010 at 16:14

      תנסי גם את הממולאות – אלה שני הסוגים החומים, לא הסגולים.

  • mooncatom  On 1 בדצמבר 2010 at 16:15

    למרות שהייתי שמחה לאחד עם שוקולד מריר,
    עדיין אני סבורה שהדבר הכי מתוק כאן
    זה הללי. יאמי.

  • libon  On 1 בדצמבר 2010 at 16:27

    מדהים מדהים מדהים. מי שנוסע לאירופה ימצא אותן בפאונד או יורו – החפיסה :)) אכן טעם גן עדן

    • רוני  On 1 בדצמבר 2010 at 16:33

      תודה, ליבון! הבעל נוסע ללונדון בראשון הקרוב. זה היה מידע מאוד שימושי.

  • תומר  On 1 בדצמבר 2010 at 17:36

    פיגוע!

  • מלחך פינכה  On 1 בדצמבר 2010 at 19:03

    לא מבין בממתקים, אבל לגבי הערת הכתיבה, נדמה לי שהגדולה היא להגיע לרמה שאתה מבין בדברים עמוק ורחב כדי לכתוב עליהם גם מבלי שאתה מבין בהם ממש, פורמאלית. משהו כמו דמות שמתפתחת מאליה וכל הדיבורי סופרים האלה…

  • tsoof  On 1 בדצמבר 2010 at 20:37

    כרגיל, מה שקידר אמרה.

  • טלי  On 2 בדצמבר 2010 at 12:14

    מה שמונקה אמרה!

    אני לא כל כך אוכלת ממתקים (לא אמרתי לא אוהבת, אמרתי לא אוכלת) אבל בהחלט עוררת אצלי סוג של כיסוף.

    וגם זכרון – http://talimyturn.wordpress.com/2009/10/06

  • ציפי  On 4 בדצמבר 2010 at 12:07

    בשוק התקווה, בחנות המופלאה מכל "נעמה", מצאתי אותם ב-14.90. טעים טעים טעים.

  • גל קטן  On 7 בדצמבר 2010 at 12:56

    ההההההההההצצצצצצצצצייייייייילללללללללללללללוווווווו
    אני בגמילת סוכר.
    העפתי את כל בלוגי האוכל.
    לא אכלתי אף סוגבניה.
    ועכשיו פה…
    מה יהיה?

  • לי עברון-ועקנין  On 19 בדצמבר 2010 at 16:33

    לא נעים להודות, אבל טעמתי את המריר, והוא מתוק מדי, והשוקולד שאני הכי אוהבת הוא עדיין אצבעות קינדר מקסי 🙂

    • רוני  On 19 בדצמבר 2010 at 16:49

      אלוהים ישמור על נשמתך האומללה, יקירתי. אני אחשוב שזה קשור לשפעת הזו שנפלה עלייך.

  • עריכה לשונית  On 24 בדצמבר 2010 at 05:35

    אני מתנזר ממתקים כבר כמה שנים. מאז בריאותי רק משתפרת… בלי כמויות הסוכר האלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: