את זה

*

אני רוצה את מה שיש לך.

כן כן. לך.

*

אני רוצה את הדבר הזה בדיוק. את הדבר שחלמת עליו פעם בלילות בכמיהה עצומה. הדבר שהיה תכלית חייך, זה שהבריק את מבטך כשהעזת לדבר עליו. שידעת שישנה את חייך לעד מרגע שיהיה שלך. וזכית בו.

הדבר הזה, שכעת הוא השגרה, המובן מאליו. משאת הנפש שהחמיצה מתוקף היומיום.

אני רוצה את זה.

אתן לך תמורת זה את כל שיש לי לתת: שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד, ויד מעודנת, ולב מרטט.

כי אני רוצה את זה.

אני רוצה לקחת את החלום הישן שלך, זה שמתגולל בפינת החדר, שכוח וסתמי. זה שמונח אצלך זמן רב כל כך עד שאינך רואה אותו עוד. זה שפינה את מקומו לחלומות אחרים, סתמיים, שטוחי משמעות.

אני רוצה לקחת את החלום המרופט הזה, לנקות אותו מהאבק שהצטבר עליו, להבריק אותו שוב ולהשיב לו את קסמו. אציב אותו במרכז חדרי לבי. אביט בו ואוהב אותו.

זה כבר אינו נתון להחלטתך. אין לך דרך לעצור זאת. הנה, אני כבר לוקחת. הוא משתחרר מעצמו ובא אלי, הדבר הזה, כי שכחת לאהוב אותו, להודות לו.

החלום שלך, שהתגשם. הנה, הוא בא אלי, לנוח אצלי.

כי התרגלת.

*

חלום ישן

 

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רויטל  On 25 באוקטובר 2010 at 08:06

    מעולה, ובא לי בזמן. תודה

  • אורית עריף  On 25 באוקטובר 2010 at 08:22

    מקסים
    ועלייך אפשר גם לסמוך שבאמת תקחי את הדבר הרוטט הזה ותהפכי אותו לחלק מחייך. (כמעט) בלי פחד ועם המון תשוקה. כי ככה את רוצה.

  • אילן  On 25 באוקטובר 2010 at 09:02

    כבר הולך לחלום לי, לילה טוב.
    א.

  • אלירז  On 25 באוקטובר 2010 at 10:55

    נזכרתי בו אתמול.
    והעיניים שוב הבריקו קצת, ואז הצטעפו בטרדות היומיום וחשבתי: פעם, בהזדמנות.
    תודה, את נהדרת.

  • לי עברון-ועקנין  On 25 באוקטובר 2010 at 13:04

    רוניצ'קה
    זה כל כך מעניין שאת כותבת את זה בשני גופים – ראשון ושני
    מיד ברגע החמוץ והלא קל הזה, שאחרי הגשמת חלום.
    אני חושבת עלייך הרבה. זה כל כך לא קל, המקום שאת נמצאת בו.
    והכתיבה – מלאת עוצמה כתמיד, את כל כך מוכשרת!

  • ליטל  On 25 באוקטובר 2010 at 13:55

    הו, מה את הולכת לעשות איתו?

  • חנוך גיסר  On 25 באוקטובר 2010 at 14:00

    "מה אברך?"

    את כבר בורכת, רוני:
    בטונות של כישרון ורגישות!

  • הופ  On 25 באוקטובר 2010 at 14:36

    אבל אנחנו משיגים חלומות כדי לזרוק אותם בפינת החדר. כדי לגלות יום אחד שגם הם מתמלאים אבק ומתרפטים. ושהברק אף פעם לא היה שייך להם אלא רק לזכוכית מאחוריה הם ישבו, מחכים, ודרכה הבטנו בהם, עינינו פעורות ודמיוננו מפליג.
    אחרת, היינו נשארים להבריק עד היום את החלום ההוא, הראשון, מגיל חמש.

  • מאיר פינטו  On 25 באוקטובר 2010 at 16:26

    פששש…
    כתיבה משובחת ויוצאת דופן בנוף הרישתי.

  • מיכל  On 25 באוקטובר 2010 at 17:25

    כל כך נהנית לקרוא את המילים שלך רוני. וכתבתי גם בפוסט הקודם. פעמיים והלגובה לא עלתה. אולי כאן..

    • רוני  On 25 באוקטובר 2010 at 17:28

      דווקא עלתה, מותק. מתי את עולה? הערב? מחר? מתגעגעת.

  • חמוטל גורן  On 26 באוקטובר 2010 at 09:14

    איזה יופי, אהבתי.

  • galithatan  On 26 באוקטובר 2010 at 21:39

    זה נראה לי מסוג החלומות שנחמד לחלום גם פעמיים 🙂 או יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: