למה אתה כותב? למה את כותבת?

למה סופרים עונים לשאלה הזאת?

מעולם לא שאלתי את המתכנת למה הוא מתכנת, את החייט למה הוא תופר, את הטבח למה הוא מבשל, את השרברב למה הוא משרברב.

שואלים את הרוצח למה הוא רוצח, את הגנב למה הוא גונב, את הצייר למה הוא מצייר ואת הסופר למה הוא כותב.

למה שואלים את השאלה הזאת רק את הסוטים מהסדר הישר, את הפושעים ואת האמנים? ולמה התשובה תמיד כל כך מעניינת?

למה אתה כותב?

למה את כותבת?

(כן, בתגובות, בבקשה).

(הכל בגלל ורגס יוסה אצל אסתי)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהרן פ  On 10 באוקטובר 2010 at 08:45

    כותב בעיקר בגלל שאני לא יודע להיות שרברב ואין לי אומץ לרצוח.

  • tsoof  On 10 באוקטובר 2010 at 09:02

    כי רק ככה הקטטר נשאר במקום.

  • avivamishmari  On 10 באוקטובר 2010 at 09:05

    כי תמיד אני חושבת מחדש שזה ישנה משהו אם אנשים יקראו את זה? אבל כתבתי גם כשזה היה רק למגירה.
    כי אני חושבת במילים? אולי.
    כי אני חושבת שזה עוזר לתפוס משהו, את החוויה? גם כשזה מקלקל בעצם.
    בוקר טוב.

    • רוני  On 10 באוקטובר 2010 at 13:10

      בוקר אור, מותק. את נשמעת מוכרת מבפנים.

  • רועי רוטמן  On 10 באוקטובר 2010 at 09:33

    ויש להוסיף שאנשים מעידים, לעתים, על עצמם שהם "חוטאים בכתיבה", אך לא שהם "חוטאים בתכנות".

  • Chedva @ belly's button  On 10 באוקטובר 2010 at 09:35

    בגלל שכלפיהם יש איזושהי יראת כבוד (או רק יראה). יש תחושה שזו שליחות או ייעוד, ובכל אופן לא רק או "סתם" מקצוע. בגלל זה שואלים. (ובגלל זה, במקומות שמעריכים נגרים או חייטים או טבחים או – אני מניחה – מתכנתים, שואלים אותם אותה שאלה.)
    למה, באמת?

  • חנן כהן  On 10 באוקטובר 2010 at 09:44

    ממליץ לקרוא על תופעת ה Natural-born blogger

    http://www.scripting.com/stories/2009/11/24/naturalbornBlogger.html

    ואולי גם על הבלוג של אמא שלי
    http://webster.co.il/2010/03/31/1768/

  • מיכל  On 10 באוקטובר 2010 at 09:49

    כי רק כך יש לי האשליה שאני מצליחה לומר ולהביע את כול מה שאני מבקשת.  

  • אליסיה  On 10 באוקטובר 2010 at 10:25

    סוג אחר של טקסט, אבל זה גם סוג של כתיבה. למה? כי זה הכל. כל מה שיש.

  • קרן  On 10 באוקטובר 2010 at 10:29

    נראה לי שבתור ילדה התחלתי לצייר בגלל ביישנות כרונית ואיזו תחושה של חוסר התאמה לסביבה. הייתי צריכה ליצור איזו פינה נעימה משלי, מין מנגנון הגנה כזה. עכשיו אני מציירת קצת במקום לדבר, כלומר זה עניין של תקשורת. אבל יש עוד הרבה סיבות, זאת תהיה התגובה הכי ארוכה בעולם אם אמשיך…

    • רוני  On 10 באוקטובר 2010 at 14:46

      תקשורת זו גם מילה שלי. וגם חלק מהדברים האחרים. הייתי רוצה לקרוא את כל התגובה ההיא.

  • כנרת  On 10 באוקטובר 2010 at 10:34

    אני דווקא שואלת את השאלה הזאת את כולם (במסגרת תפקידי כיועצת ארגונית). והתשובה תמיד מרתקת; ואגב, שווה לשאול למה התחלת (או איך), ולמה המשכת. כי זה לא אותו דבר. זה כמו לצאת עם מישהו לעומת להתחתן איתו.

    בעניין יצירה, הכי אהבתי את תשובתו של רפי לביא לשאלה למה אתה מצייר. הוא אמר, בראיון רדיופוני שהושמע שוב אחרי מותו, שמבחינתו, לצייר זה כמו לעשות פיפי. למה אתה עושה פיפי? כי זה מה שהוא עושה.

    • רוני  On 10 באוקטובר 2010 at 14:46

      הוא צדק, לביא. היה איש חכם.

  • אסתי סגל  On 10 באוקטובר 2010 at 10:35

    כי כואב.
    וזאת הדרך היחידה (שלי) לעשות איזשהו סדר בעולם השרירותי, הלא צודק, וחסר ההגיון שמסביבי ובתוכי.

  • עדה  On 10 באוקטובר 2010 at 10:43

    לצערי – כי יש לי הרבה דברים להגיד כל הזמן, ואני לא רוצה לדבר כל כך הרבה. בכתב זה יותר בשקט.

  • דרורית  On 10 באוקטובר 2010 at 13:32

    כי כך אולי אפגוש אותך ותגידי לי מה דעתך על מה שכתבתי.
    🙂

  • כרמלה  On 10 באוקטובר 2010 at 14:17

    כי זה מסדר לי את העולם.לפחות את הפנימי

  • רוני  On 10 באוקטובר 2010 at 14:48

    יש פה כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם, מהתגובה של אסתי, שחורכת את קצות האצבעות של מי שינסה להגיב לה תגובה סתמית, לתגובה הכאילו-משמחת של מיכל ולכל האחרים – איכשהו אני מאמינה לכל מילה של כולם.

    ולגבי המתכנתים – יש לי אחד בבית, והתשובה שלו היתה במהלך השנים, "בגלל היצירתיות" ו"בגלל הריגושים". ההנחות המוקדמות שלנו משעשעות.

  • מיקי  On 10 באוקטובר 2010 at 16:19

    לא כי אני רוצה אלא כי אני צריכה.ממש.
    כי כשאני רואה את זה מולי זה כבר לא בחושך.
    רק שירים קצרים כרגע,כי זה אני.
    כי זה עושה לי סדר בבלגן ושומר עלי.
    כי אני אוהבת.

  • יובל  On 10 באוקטובר 2010 at 16:43

    [מצטער, תשובה קצת ארוכה]

    קודם כל אני אתייחס לעצם השאלה. בגדול אני עם כנרת – אני גם שואל כל אחד, אבל זה אולי הגנים העיתונאים, ואולי גם כאן טמונה התשובה. כתבת בפוסט שלא שואלים את המתכנת, החייט השרברב והטבח למה הם עושים את מה שהם עושים. ובכן, זה אולי כי לא שואלים אותם גם שאלות אחרות. כלומר – צריך לקחת בחשבון מי ומתי שואלים? אם אתייחס רגע לעיתונות – אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיינו שרברב או חייט. רוצה לומר – שואלים כאלו שאלות את מי שמעניין גם לשאול דברים אחרים, שיש להם סיפור שיכול לעניין.

    עניין אחר הוא הניסוח, וגם כאן (באופן לא מפתיע) אני עם כנרת. אני חושב שבדרך כלל שואלים למה התחלת, מתי או איך, ולא למה בכלל. זה תמיד מעניין לשמוע מאנשים איך הם התגלגלו לעשות את מה שהם עושים, ולא משנה מה הם עושים.

    ספציפית לגבי הכתיבה – עדין, גם היום, יש לכתיבה ערך סימבולי גבוה יותר מהפעולה הפיזית שאותה לכאורה כולנו יודעים לעשות – לחבר אותית למילים ולמשפטים. המשמעות של כתיבה – ושוב, גם היום – היא עדין הנפקת תו איכות, במיוחד כשמדובר בהוצאה נחשבת או בכלי תקשורת שיש מי שנושא אליו עיניים (מבלי להזכיר שמות…). ולכן, הרבה אנשים הולכים לכתוב כי זה "נחשב", מסים להוכיח שגם הם יכולים, והרבה הולכים לכתוב כי יש להם סיפור שהם רוצים לספר, והרבה באמת מתייחסים לזה כמו לעשות פיפי. כי זה פשוט שם. ויש גם מי שכותב כי זה כואב.

    ולבסוף, כמי שהתחיל לכתוב באופן רציני רק בשנים האחרונות, ואפשר להגיד שדי במקרה, חשבתי על זה לא פעם – למה אני כותב. יש מן הסתם המון תשובות. אקסהיביציוניזם היא אפשרות אחת, הכבוד שנלווה הוא חלק אחר, הרצון להשפיע, הריגוש, העניין בלפגוש כל שבוע אנשים חדשים, האתגר. בכל זאת יש הבדל בין כתיבה עיתונאית לכתיבת פרוזה, ובכל מקרה אני לא בטוח שיש תשובה אחת נכונה.

    [זהו]

    • רוני  On 10 באוקטובר 2010 at 23:01

      העניין עם הערך הסימבולי של הכתיבה נותר איתי, כי כשאתה מהלך בין כותבים זה כבר לא כל כך נחשב.
      והפסקה האחרונה שלך, קניתי אותה כפי שהיא. יש הבדל בין כתיבה עיתונאית לפרוזה לעיון לטלוויזיה – אבל בבסיס יש את האקסהיביציוניזם, הריגוש והרצון ליצור קשר עם אחרים.
      (עכשיו תעשה תרגיל – כמה מזה תקף גם לפייסבוק, בשינויים קלים?)

      • יובל  On 11 באוקטובר 2010 at 18:28

        ברור שזה תקף גם לפייסבוק, זה לא אומר שאני צריך לקחת בזה חלק. או אם להיות יותר מדוייקים, העובדה שיש לי במות אחרות ונחשבות יותר או פחות לבטא את הצורך הזה, עושה את שלה.
        אני גם מסכים עם ליטל – החדווה בגילוי שאתה לא לבד בעולם הזה, בחוויות ובמחשבות שלך – יש לכך ערך בלתי יסולא בפז.

  • חנוך גיסר  On 10 באוקטובר 2010 at 17:31

    אני מתחבר לתשובה של אסתי:
    ככל שהמצב יותר בקאנטים – גדלה אצלי היצירתיות, כדרך התמודדות.

  • מירי שחם  On 10 באוקטובר 2010 at 20:27

    כדי שיעריצו אותי.

  • mooncatom  On 10 באוקטובר 2010 at 20:53

    מצחיק, המחשבה הראשונה שלי היתה:
    למה את כותבת? למה לא: למה את נושמת? איזה מין שאלה?
    ואז ראיתי בהמשך שרפי לביא היה הרבה הרבה יותר מחודד,
    כן, זו כנראה התשובה.

  • יואב  On 11 באוקטובר 2010 at 00:02

    זו אחת הצורות הטובות ביותר שאני מכיר להושיט יד וללחוץ את ידו של מישהו אחר. לספר לו סודות בלי שיבין שהם סודות ולגרום למחשבות שלנו ללכת באותו שביל, בלי לפגוש אותו בכלל.
    אני לא חושב שאי פעם ממש כתבתי למגירה, זה תמיד בשביל שיהיה מישהו שיקרא. אולי זה פשוט צורך בתשומת לב, ורצון להרשים, אולי זה בגלל שיש דברים שלהגיד אותם בדרך הקצרה זה להיות פוץ ולהגיד אותם בדרך הארוכה זה לכתוב ולתת למישהו אחר להחליט אם הוא רוצה להכניס את זה פנימה, בעצמו. זה להציג את הרעיונות הכמוסים והפומביים שלך, אבל תמיד עם משהו קטן שיפתה. וזה כיף.

    אני כותב בשביל להרגיש שיש מישהו שקורא, כנראה.

  • שלומית  On 11 באוקטובר 2010 at 09:50

    כי אי אפשר אחרת

  • עידית פארן  On 11 באוקטובר 2010 at 12:52

    אולי "למה אני קוראת?" – כי זה מעניין, כי למדתי משהו כי היה צירוף של כמה מילים שעשה גלגול על הדשא ורק אחר כך שמתי לב שאלו היו מילים ולא משהו שאפשר היה לגעת בו?…
    אנשים (וילדים) כל הזמן נשאלים למה הם עושים את זה או את זה כי את מי שעומד לידם ומולם זה מעניין. כי ככה מתפתחת שיחה…

  • ליטל  On 11 באוקטובר 2010 at 14:43

    בין השאר, אני חושבת שזה קשור לכך שהרבה פעמים לא מבינים בכלל על מה אני מדברת. אם יש לי סיפור שלם להסביר בו, סיפור שהוא שלי, ואני יכולה לסדר בו את המערך, יש לי קצת יותר סיכוי.

    אבל עדיין יש כמה דברים, אפילו דבר ספציפי אחד, גדול, שאני כבר שנים מנסה להמציא סיפור שיחבר בינו לבין אנשים שלא מבינים, ולא מצליחה.

    אני גם מאד אוהבת לגלות דברים על העולם לפי תגובות אל יצירות שלי. לגלות פתאום שהמון אנשים חוו דברים דומים, או לגלות שדברים שהאמנתי שברורים לכולם קשים מדי לעיכול לרוב מי שקרא, כל מני הפתעות מעניינות שאנשים מביאים אחרי שקראו.
    אבל לא בגלל זה אני כותבת. בגלל זה אני נהנית.

    • רוני  On 11 באוקטובר 2010 at 14:47

      ליטל, זו תגובה כל כך מקסימה. וטוב שזו הסיבה שאת נהנית ולא הסיבה לכתיבה – כי אני מאמינה שאנשים אף פעם לא יבינו ממילא.
      כל העניין של תקשורת הוא נסיון לנצח את מידת אי המובנוּת של כל אחד מאיתנו בעולם הזה.

  • tomerpersico  On 11 באוקטובר 2010 at 21:07

    אני פשוט נורא נורא נהנה מזה. ואני חושב שזה בגלל שהכתיבה היא הדרך שלי להיות יצירתי (בצורה מוצלחת).

  • הלה, סידני, אוסטרליה  On 12 באוקטובר 2010 at 02:53

    אני לא כותבת כי אני בשביתה. עד שלא אקבל את התנאים המתאימים (רבע שעה שקט, סביבה דוברת עברית) לא אכתוב.

    • רוני  On 12 באוקטובר 2010 at 16:46

      הלה, את נשמעת כאילו את כועסת ורוצה להעניש מישהו.
      זה נכון? זה עובד?

      • הלה, סידני, אוסטרליה  On 16 באוקטובר 2010 at 12:56

        לא, לא ממש…
        (כלומר כן כועסת, אבל העונש לא עובד)

  • ora21  On 12 באוקטובר 2010 at 12:01

    אחרי כל התגובות הנהדרות שקיבלת, נשארתי עם השאלה. באמת, למה? לי אין תשובה.

    • רוני  On 12 באוקטובר 2010 at 16:47

      אה, אורה, התשובה הכי טובה 🙂

  • אוחנה דניאל  On 15 באוקטובר 2010 at 17:25

    אני כותב מתוך צורך פנימי. בעיקר הרצון לתת לחיים שקיימים שם בפנים, בחלק הלא מודע – להתקיים.

    אני אומנם ממש בתחילת דרכי, אבל אני כותב כבר די הרבה זמן והרהרתי בשאלה הזו יותר מפעם אחת.

    מה שגם, אני כותב כדי לגעת באנשים.
    לרגש אותם, להצחיק אותם, להרגיז אותם. לגרום להם לחשוב.

    וכמובן, בשביל עצמי (ואולי, אולי עם הטענה הזו הייתי צריך להתחיל את התגובה).

    פתחתי את הבלוג שלי בהשראתך, אשמח אם תביעי דעתך על סיפור קצר שפרסמתי.

    יום טוב,
    דניאל.

  • galithatan  On 15 באוקטובר 2010 at 18:58

    אני דווקא בעד לשאול את הטבח למה הוא מבשל, במיוחד אחרי כמה וידויים אתמול ב"מאסטר שף" (למרות העריכה הצהובה, היה נחמד).

    (אני אתקשר בראשון. היה עמוס לאללה)

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: