סיפור קטן ומלוכלך

הגיע הזמן לעשות את זה מסודר. החברים בפייסבוק כבר עייפים, בבית שולחים אותי לסדר ארונות במקום לדבר על הספר, אבל זה הרגע שלו, ואני חייבת לו את זה.

הספר הראשון שלי, סיפור קטן ומלוכלך, הגיע בימים האחרונים לחנויות.

הנה, ככה הוא נראה:

סיפור קטן ומלוכלך, כריכת הספר

סיפור קטן ומלוכלך. עיצוב הכריכה: אמרי זרטל

כתיבת הספר הזה והוצאתו לאור היו חתיכת מסע, ובקרוב (מאוד) יגיע פוסט תודות נפרד, פולני אבל מרגש. הכתיבה ארכה שלוש שנים נפלאות, שבמהלכן למדתי להכיר את איתן ונעמי, את רון ושירי ווקסמן, וכל שאר האנשים שמהלכים בשבילי הספר הזה. התאהבתי בהם, כעסתי עליהם, חייתי איתם. הם היו בני בית בעולמי כמו בני המשפחה והחברים, וניהלתי איתם מערכות יחסים מורכבות.

אבל עם איתן, הגיבור והמספר של "סיפור קטן ומלוכלך", זה היה קצת אחרת. כי קורה לי לפעמים, שאני רואה מישהו אחר שחייו נראים לי טובים יותר משלי, ואני רוצה להיות המישהו הזה. למרבה הצער, כמו שאומרת מיז בק חברתי היקרה, כל האחרים כבר תפוסים.

אבל איתן לא היה תפוס. בראתי אותו לעצמי והחלקתי לתוכו מדי בוקר. בהתחלה זה היה תהליך כמעט שכלתני, לדמיין איך הוא נע, במה נעים לו לגעת, איך הוא רואה אחרת ממני, על מה הוא חולם וממה הוא הכי מפחד.

ואז, באחד מלילות הכתיבה, חלמתי חלום של איתן. לא חלמתי עליו, אלא חלום שלו ממש. בחלום הייתי איתן, ורצתי בבוץ, מתקשה להרים את רגלי, מיוזע, כועס. הגוף שלי היה ארוך וחזק יותר, מרכז הכובד של הגוף הרץ היה במקום אחר פתאום. והייתי גבר בלילה ההוא, הייתי איתן. חשתי אותו מתוכו. החלום הזה גילה לי מה אני עצמי קיבלתי מהכתיבה – את הזכות העצומה להיות מישהו אחר לזמן מה. לגעת באפשרות קיום שונה לגמרי. לפעמים אני מתגעגעת לשם.

הסיפור של איתן עדיין חי איתי, למרות שהספר הזה סגור וחתום. עכשיו, כשאנשים קוראים בו ומדברים איתי עליו, אני מקשיבה בסקרנות ופליאה עצומה. איך זה חי בעולם. אני כבר לא איתן, אבל הוא האקס המתוק שלי, הגבר היפה שהייתי, חלק ממני.

ואני כל כך מקווה שהוא ייגע ויגיע גם בלבבות אחרים, כי הוא שינה את חיי.

(מותר לבחורה להיות מתקתקה וסנטימנטלית כשחלום חייה מתגשם)

הנה התקציר שעל גב הספר

אפשר לקנות את הספר בחנויות המקוונות (בוקנט של צומת ספרים, סטימצקי, בוקמי) או ברשתות הספרים הגדולות, אבל הכי כיף יהיה אם תלכו לחנויות העצמאיות ותקנו בהן את הספר. מגיע לחנויות האלה שנשמור עליהן, כי הן פינות קסם שבהן רוחשת אהבת הספרות באוויר ממש.

התשוקה למילים, אליסיה ואני

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילן  On 5 באוגוסט 2010 at 11:08

    הידד, בשעה טובה, הרבה אושר והצלחה בכל.

    אילן

  • זו ש  On 5 באוגוסט 2010 at 11:10

    קולולולולולו! מזל טוב, רוני! העטיפה יפהפייה והשם מסקרן מאוד. אני מכינה מעות לביקורי הקרוב בחנות הספרים ומאחלת שיימכר כמו משוגע.

  • שלומית  On 5 באוגוסט 2010 at 11:11

    תכף אקנה, ומצטרפת לבקשה שלך לקנות ספרים בחנויות עצמאיות.

    שבת של שלום

  • איתי בנר  On 5 באוגוסט 2010 at 11:12

    מזלטתי אותך גם בפייסבוק, אבל ראוי שגם פה. סדר זה סדר ופוגרום זה פוגרום.

    אפרופו חנויות עצמאיות – יש באיזה אתר של ביבליופילים אנונימיים או משהו, איזו רשימה של המומלצות שבחנויות אלה? או שנדונותי לנסות לאתר אחת פשוט בדפ"ז?

  • אורלי מזור-יובל  On 5 באוגוסט 2010 at 11:19

    אוי, עשית לי ספוילר! מה, שירי מתחתנת עם רון?!

    • רוני  On 5 באוגוסט 2010 at 11:20

      לא לדאוג, שום ספוילרים, סתם רשימת שמות 🙂

  • כנרת  On 5 באוגוסט 2010 at 11:20

    ראוי לו מזל טוב עצום וגדול, לספר הראשון שלך, ואיחולי הצלחה כבירה.

  • אורלי מזור-יובל  On 5 באוגוסט 2010 at 11:21

    וגם – האנדרסטיימנט שבבחירת הקטגוריה 🙂

  • יואב שלה  On 5 באוגוסט 2010 at 11:34

    במפתיע אפילו חיפוש בגוגל לא מביא רשימה מסודרת כזו.

    למיטב ידיעתי הספר אמור להיות בחנויות העצמאיות הבאות:
    תולעת ספרים בכיכר רבין
    פורת ספרים בר"ג

    יש בקישור הבא רשימה קצת ישנה של חנויות כאלו (בעיקר בתגובות)
    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4669&blogID=206

  • אהרן פ  On 5 באוגוסט 2010 at 11:35

    הספר נפלא רוני. שאפו ותודה עליו.
    אני מנסה לכתוב עליו פוסט תוך שאני מנסה לעכל את הספר שוב.
    צללתי לתוכו, ועדיין לא ממש יצאתי.
    שוב- תודה.

    • רוני  On 5 באוגוסט 2010 at 18:20

      אוף, מה אומרים??? אין לי די תודות באמתחתי.

  • talila  On 5 באוגוסט 2010 at 11:46

    רוני איזה יופי!!
    יופי של כותרת, יופי של עטיפה, איזה כיף!! עשית לי את הבוקר.
    מזלטוב מזלטוב מזלטוב קולולולו
    ובשעה טובה גם, וכל הכבוד גם.
    ואהבתי מאוד את הכרונולוגיה של עיסוקייך על גב הספר.. 🙂 מתכננת למשש אותו בפיזיות שלו בקרוב מאוד (וידוי קטן: אני יודעת שהספר האלקטרוני זה העתיד, וחראם על העצים והכול, אבל אין תחליף לפטיש הזה של האובייקט המילולי. בשבילי לפחות. מה לעשות)

    • רוני  On 6 באוגוסט 2010 at 13:29

      ספר אלקטרוני? יש כזה דבר? 🙂
      אני אשה של ניירות.

      • efyska  On 8 באוגוסט 2010 at 00:19

        כן, בבקשה, בפורמט של ספר אלקטרוני. תודה.
        נ.ב. מזל טוב!!!

  • שרון  On 5 באוגוסט 2010 at 12:16

    מזל טוב, טוב שהגשמת חלום, את שלך, וזה יפה ומפתיע לקרוא על החלום של הגיבור של הספר. בהצלחה עם זה ובעיקר בהנאה.

  • michaly  On 5 באוגוסט 2010 at 12:19

    אני מתנצלת, אבל קניתי בבוקנט (ובמסגרת מבצע 1+1 שלהם הוספתי גם את החדש של ניק הורנבי. מקווה שתהנו זה מחברת זה באריזה).

    • רוני  On 5 באוגוסט 2010 at 12:30

      איזה קטע. אני ערכתי את הורנבי. אחלה ספר. תיהני 🙂

  • הר הקסמים  On 5 באוגוסט 2010 at 12:46

    איזה יופי!
    המון מזל טוב!
    קוראת אותך קבוע וחיכיתי לרגע הזה… הולכת לקנות!

  • תימורה  On 5 באוגוסט 2010 at 13:19

    מזל טוב לרגל הולדת הבן הבכור! מאחלת (לך ולנו – קוראייך) אחים נוספים בבוא זמנם, כולל העונג והעניין שבעשייתם.

  • chellig  On 5 באוגוסט 2010 at 13:40

    עמוד 112 כרגע. היכולת שלך להיות גבר מפליאה אותי.

    צ'טערת שלא חשבתי על חנות עצמאית בעצמי.

    בהצלחה מותק. ברצינות ומכל הלב.

  • אלירז  On 5 באוגוסט 2010 at 14:22

    אוי רוני, איזה פוסט יפהפה. ואיזה ספר מעולה! דיברנו כבר לא מעט על הספר, אבל הצלחת לרגש אותי שוב. אני כל כך שמחה בשבילך שקיבלת כזו מתנה מהכתיבה, ושמחה לא פחות בשבילנו – שקיבלנו מתנה גדולה ממך.

  • עדנה  On 5 באוגוסט 2010 at 14:45

    התרגשות מופלאה, כל העניין הזה. שתהיה לך הצלחה מסחרית מסחררת – את ההצלחה הרוחנית שלך, כמו שקראתי אצל אליסיה, כבר קיבלת.
    איזה יופי רוני.

  • מרית בן ישראל  On 5 באוגוסט 2010 at 15:36

    הכריכה יפהפייה, התמונה משחקת עם המילים באופן מסתורי, וגם אני כמו טלילה אהבתי את רשימת העיסוקים. מזל טוב והצלחה גדולה.

  • יואב  On 5 באוגוסט 2010 at 15:39

    מזל טוב רשמי, גדול ועסיסי. 🙂
    כבר ראיתי אותו, עומד מהודר באיזה סניף, וחשבתי לעצמי "איזה מגניב, אני מכיר אותה, אני מכיר מילים שלה עוד מלפני שהן הגיעו לכאן". נחמד היה ללוות את תהליך הלידה שלו מהצד בעזרת הפירורים שסיפקת לנו פה ושם. 🙂
    שיהיה המון בהצלחה. מקווה להכיר את איתן בקרוב 😉

  • קיקה  On 5 באוגוסט 2010 at 16:36

    מזל טוב 🙂

  • אורה  On 5 באוגוסט 2010 at 17:16

    מזל טוב! כריכה יפה, מפתה לקרוא- מה עוד שאת מודעת לכך שהספר כבר 'הופקע' מרשותך ועבר לידי הקוראים (יש מישהו שקרא לזה 'מות המחבר'- בודריאר. מטאפורה, כמובן). המון הצלחה.

    • רוני  On 5 באוגוסט 2010 at 18:19

      קצת מורבידי לי, אבל נכון. הוא לא שלי יותר, וזה בסדר גמור. אפילו מצוין.

      • ora21  On 5 באוגוסט 2010 at 22:08

        אויש, פליטת קולמוס- מי שכתב את 'מות המחבר' הוא כמובן רולן בארת, וזה לא אומר שאני קונה את מה שהוא אומר: הספר יישאר תמיד שלך..

  • galithatan  On 5 באוגוסט 2010 at 17:27

    זה פשוט מקסים, שחלמת שאת איתן. החיבור הזה עם הדמות מוכיח עד כמה היא אמיתית, אם את מבינה למה אני מתכוונת.

    וכמובן: מ ז ל ט ו ב ! ! !

  • גלית, פלורידה  On 5 באוגוסט 2010 at 17:30

    מזל טוב!!! קניתי וצללתי מיד, בשלוק אחד ונגמר לי מהר מידי … שיהיה בהצלחה!

    • רוני  On 5 באוגוסט 2010 at 18:05

      הלו, גלית, הסברים: קנית? קראת?

      • גלית, פלורידה  On 5 באוגוסט 2010 at 19:29

        קניתי ודאי שקניתי (אבוי במבצע ) וקראתי (בגלל הצפיה זה דחק את כל רשימת הקריאה). הייתי לא ברורה כנראה אז: לא הנחתי אותו עד שנגמר. מקנאה ביכולת שלך להכנס לראשו של גבר ועוד אחד מה"יפים האלה." אני עדיין מנסה להבין… ושוב מזל טוב!!! מקווה שיהיה לו קהל קוראים גדול ואוהב.

  • אבנר  On 5 באוגוסט 2010 at 18:52

    הסבלנות השתלמה. מזל טוב.

  • tsoof  On 5 באוגוסט 2010 at 20:18

    עוד מזל טוב אחד בובה, למרות שאני עדיין מרוסק שאת לא מהנדסת. האכזבה תמשיך ללוות אותי, כך נראה.

  • mibo  On 5 באוגוסט 2010 at 23:32

    תתחדשי! איזו עטיפה יפה.

    • רוני  On 11 באוגוסט 2010 at 21:52

      ממך, את יודעת, זה מיוחד במינו.

  • אורלי מזור-יובל  On 5 באוגוסט 2010 at 23:39

    זהו, נגמר. אני מלאת הערכה והתפעלות. ספר אמיתי, מרתק, מפתיע, נוגע, מעורר מחשבה, מדויק וחשוב. אני מפנה מקום על המדף לספרייך הבאים.

    ת ו ד ה !

  • שועי  On 6 באוגוסט 2010 at 01:12

    מזל טוב, הרבה הצלחה

  • חובץ גבינים  On 6 באוגוסט 2010 at 01:21

    בהצלחה! מחכה לקרוא. העטיפה האחורית עושה חשק.

  • חובץ גבינים  On 6 באוגוסט 2010 at 01:23

    הו, איזה גראווטר חמוד זה הדביק לי מבלי שביקשתי. מעתה אחבוץ גם גביניות!

  • עידית פארן  On 6 באוגוסט 2010 at 02:34

    העטיפה מקסימה ואני בטוחה שהסיפור גם, ימים יגידו איך הוא נוגע בלבים של אחרים, כשזה יהיה בשלי את תדעי מרחוק

  • טלי  On 6 באוגוסט 2010 at 11:02

    כמה מרגש!

    כלומר, זה שמרגש שיצא שלך ספר זה ברור, אבל זה שחלמת חלום של איתן מרגש ברמות רזולוציה אחרות לגמרי.

    לא חושבת שהיה לי אומץ או אפילו רצון להרגיש ככה שאני מישהו אחר, אבל את, סחתיין עליך!

    כמה מגיע לך! (-:

  • ריקי כהן  On 6 באוגוסט 2010 at 11:44

    מאוד אוהבת את זה שחלמת חלום של איתן, כמו סיפור בפני עצמו. ברכות, תיהני מהטררם והמסיבה שלך בייבי.

  • אמא של טיקו  On 6 באוגוסט 2010 at 14:47

    רוני, איזה יופי! מזל טוב! שיצליח הילד היפה שלך (כי כל ספר הוא ילד).
    לא מזמן התמכרתי לבלוג שלך, וכל כך חיכיתי לפוסט הזה. כל הכבוד לך! בהזדמנות הראשונה אקנה אותו ואקרא.
    גם אני סופרת בתחילת דרכי. היום מלאו חודשיים לתאריך בו שלחתי את הספר שלי להוצאות לאור. אני כולי לחוצה, וההצלחה שלך נותנת לי תקווה. אז תודה! ובהצלחה!!!

    • רוני  On 10 באוגוסט 2010 at 22:47

      בהצלחה עם הספר. כשזה קורה, זה מאוד שווה את כל העבודה הקשה. מחזיקה לך אצבעות 🙂

      • אמא של טיקו  On 11 באוגוסט 2010 at 19:46

        תודה רבה! הלוואי, הלוואי, הלוואי.

  • lomili  On 6 באוגוסט 2010 at 17:35

    בהצלחה. הקנקן יפהפה, אני בטוח שגם מה שיש בתוכו.

  • הלה, סידני, אוסטרליה  On 7 באוגוסט 2010 at 05:31

    מזל טוב! ארכוש בקרוב, מבטיחה.

  • אורי  On 7 באוגוסט 2010 at 10:37

    איזה יופי. סקרן כבר לקרוא ולחלום.
    בהצלחה.

  • עודד  On 7 באוגוסט 2010 at 14:32

    קניתי אתמול . לספר הזה ציפיתי. עצוב ומרתק. וכשסיימתי לקרוא תהיתי מדוע אנו נוטים לדמיין את חוויותנו ליסורים. בהצלחה רבה.

    • רוני  On 10 באוגוסט 2010 at 22:46

      תודה, עודד. לפעמים הייסורים הם חוויות, ולהיפך. האם איתן מתייסר? לא בטוחה שזאת המילה שאני הייתי בוחרת, אבל אתה הקורא. תפקידי הסתיים מזמן.

      • עודד  On 21 באוגוסט 2010 at 22:37

        רוני, תודה על התייחסותך האישית.
        בעמוד 178 כתבת:
        "אה, זמן, יצור מצחיק שכזה, […] את כל הדברים הטובים שאנחנו רוצים לזכור הוא גונב. מפורר אותם בשוליים, לוקח כמה שהוא רק יכול ונעלם. יום אחד אתה בא לחפש הר של זיכרונות ומוצא רק ערמת פרורים קטנה ומדכאת. רק את הדברים הרעים הוא משאיר."
        רושם מאד חזק עשו עלי הדברים במיוחד בהקשר של הסיפור כולו ובדרך בה הגשת אותו ומכאן תהייתי. אינני בטוח שהיא בעיני הקורא בלבד.

        • רוני  On 22 באוגוסט 2010 at 01:00

          תודה לך 🙂
          אני כתבתי, זה נכון, אבל נעמי אומרת את זה.
          מה שניסיתי להגיד הוא שהפרשנות שלך מקובלת עלי, משום שהחוויה שלך מול הספר היא פרטית. אני מגלה שאנשים שונים קוראים בספר דברים שונים, וזה יפה בעיני.

          • עודד  On 22 באוגוסט 2010 at 08:14

            בדרך כל כך מדוייקת וקולעת שמת הדברים בפי נעמי, ולכן אני מתייחס אליך. כתיבתך משובחת בספר וגם בבלוג. תודה לך.

  • tomerpersico  On 7 באוגוסט 2010 at 21:44

    בהצלחה רבה!

  • אמא של טיקו  On 10 באוגוסט 2010 at 21:25

    היי רוני, קניתי והתחלתי לקרוא. רציתי לכתוב לך לכשאסיים, אבל למרות שאני רק בהתחלה, לא התאפקתי. אז הנה מה שאני חושבת:
    העלילה עוצרת נשימה, זורמת, לרגע לא משעממת. מצד אחד מאוד קל להיסחף בה ומצד שני ממש קשה להשתחרר ממנה לאחר שנסחפים. לאורך כל הקריאה אני מוצאת את עצמי חושבת שהעלילה שלך גם מקורית מאוד. לפעמים כשאני קוראת ספרים אני יכולה לומר "זה דומה לספר אחר ב…" ו"זה מזכיר את הספר הזה והזה", אבל לגבי הספר שלך אני לא יכולה להגיד את זה. את מביאה איתך משהו חדש, רענן.
    הדמויות נהדרות וניתן בקלות להזדהות איתן, במיוחד עם איתן. אני הכי לא דומה לו בעולם, ולכן זה הכישרון שלך המיוחד שעשה את הקסם הזה, והצליח לגרום לי – ואני בטוחה שגם לקוראים אחרים – להזדהות איתו.
    אני בעמוד 66 עכשיו ואולי זה דווקא טוב לכתוב לך את התרשמותי עד עכשיו, ולא בסוף הספר, כי בעמוד 66 אני יכולה להגיד לך שאין לי מושג שבמושגים לגבי מה הולך לקרות. אני לא יכולה לדמיין לעצמי איך הדברים יתפתחו מכאן, וזה אומר שאין בספר הזה שום דבר צפוי – ובעיניי זה אחד ההישגים הגדולים של הספר. אני אוהבת להרגיש שהסופר מושך בחוטים, ושהקורא יכול לנסות לנחש, אבל לעולם לא מצליח… ולכן הוא תמיד נמצא ברעב לעוד.
    חוץ מזה, אני אוהבת את הכתיבה שלך. את השפה היפה, את האופן שבו את משתמשת במילים. את יכולה להפוך את המשפט הפשוט ביותר לבחירת מילים ערבה שמסתלסלת כמו מנגינה – ומביאה איתה ריחות, מטעמים ותחושות חדשות.
    זהו. נראה לי קצת הגזמתי עם אורך התגובה, לא? אז אני אסיים פה ואמשיך לקרוא ולהנות. אז רק דבר אחד אחרון: אני חושבת שהמבחן האמיתי של ספר טוב הוא אי-היכולת להוריד אותו מהיד. ואני לא יכולה 🙂
    תודה לך על הספר הנפלא הזה,
    והמון בהצלחה,

    אמא של טיקו.

    • רוני  On 10 באוגוסט 2010 at 22:45

      וואו. לא, זה לא ארוך מדי. זה משמח ומרתק בשבילי.
      אני אשמח לשמוע שוב בסוף. תודה לך על הקריאה, ועל הזמן שהקדשת לכתוב לי. ספרי לי שוב, בעמוד 107 או 235 או פשוט ב-302, כשייגמר. אני אחכה פה בסבלנות.

      • אמא של טיקו  On 11 באוגוסט 2010 at 19:45

        סיימתי ביומיים 🙂 נהניתי מכל רגע! סיפור חזק ומטלטל. החיפוש של איתן נהיה לחיפוש שלי, הייתי איתו בתהליכים שהוא עבר ופחדתי וקיוויתי ופקפקתי יחד איתו. והסוף – עצוב, חזק, כואב אבל גם מביא איתו תקווה (בעיניי לפחות) וסוג של השלמה.
        הפחד לא להיות יפה, הפחד לא להיות אדם טוב, הפחד לטעות ולשגות ולגרום נזק – אני חושבת שנגעת פה בפחד אוניברסאלי. אני לא חושבת שיש מי שלא יתחבר לתחושות האלו, והספר הוא קול אמיתי וחזק שאומר: הנה, כאלה אנחנו. יפים ומכוערים כאחד.
        אז אולי קוראים לספר הזה "סיפור קטן ומלוכלך", אבל זה סיפור גדול. נדיר באומץ שלו. לא מתפשר. ללא ספק הוא יישאר איתי עוד זמן רב. רוני, תודה לך על יומיים חוויתיים במיוחד, ותמשיכי לכתוב, כי אנחנו צריכים עוד ספרים כאלה. לסיכום, את מדהימה!

        • רוני  On 11 באוגוסט 2010 at 20:44

          וואו. שוב וואו. השארת אותי בלי אוויר ועם המון אוויר. כל כך משמח ומרגש. הספר כבר לא שלי, הוא שלך, והקריאה שלך מאוד שימחה אותי.
          (אני אקרא את זה שוב מחר, ואתרגש שוב. המוני תודות)

  • רני  On 11 באוגוסט 2010 at 20:36

    אני עוד לא אגיב ממש כי רק הערב התחלתי לקרוא אותו, ומקווה לסיים מחר בטיסה הארוכה שמחכה לי לאוסטרליה, כך שאת התגובה האמיתית תקבלי כבר משם (פה, אגב, זה בכלל הונג קונג כרגע, ולח פה יותר מתל אביב). אבל אני יכול לומר שבינתיים, ואני רק בהתחלה, הספר לא עוזב אותי וזה כמעט חבל כי בכל זאת חו"ל ויש דברים לראות.

    • רוני  On 11 באוגוסט 2010 at 20:43

      מעולם, אבל מעולם, לא התכוונתי כל כך כשכתבתי למישהו:
      טיסה נעימה, בייבי 🙂

  • אלכס בן-ארי  On 12 באוגוסט 2010 at 08:50

    באיחור מה, כהרגלי. ערמת המיילים שלא נקראו היא כמו האופק, תמיד באותו מרחק ממך. המון המון מזל טוב יקירה. סקרן מאוד לקרוא. סקרנות שתסופק בקרוב.

  • לי עברון-ועקנין  On 12 באוגוסט 2010 at 12:31

    נפלא שיכולת להיות מישהו אחר, והתיאור המוחשי של תחושת הגוף השונה בחלום עורר את קנאתי. בקרוב אקרא את הספר. וטוב שכתבת עליו פוסט. (לסדר ארונות – לא לארוז ארגזים?). אוהבת אותך.

  • אלה אלרם  On 15 באוגוסט 2010 at 01:22

    יש משהו אצל אמנים שמאפשר להם להיכנס כל כך עמוק לתוך עצמם שהם מוצאים משם את הדרך לחיות מישהו אחר. היכולת הזו עוזרת לתקשר עם קהל לדעתי…
    בהצלחה עם הספר ובקרוב הגשמת עוד חלום!!

  • עדה  On 15 באוגוסט 2010 at 14:30

    באיחור: תתחדשי!
    עוד לא קראתי את הספר, כך שאני לא יודעת מה תפקיד הציפורים בסיפור, אבל זאת שהתיישבה על ו' החיבור חמודה במיוחד.

  • שושנה ברנד  On 21 באוגוסט 2010 at 22:38

    רוני;
    קניתי ואני רק בתחילת הספר
    בכל אופן – רציתי לברך אותך על הלידה

    החלפנו כמה מיילים בעבר
    אשאר בקשר
    שוב – מזל טוב

  • עלמה  On 26 באוגוסט 2010 at 16:50

    מזל טוב!

  • ליאת  On 15 בינואר 2012 at 08:47

    היי רוני.
    הספר הזה שלך יושב לי על המדף כבר כמה שבועות. חיכיתי איתו כי הרגשתי שהוא כנראה יהיה לי אחר וחזק במיוחד. הוצאתי אותו והחזרתי אותו ואז כבר לא היה יותר בשביל מה לחכות. התחלתי לקרוא אותו בשבת בבוקר ולא היה סיכוי להוציא אותי ממנו עד סוף היום.
    מעבר להיותו יפה וזורם ועשיר ברגש ובחוכמה – הוא פשוט נגע בבפנים. הוא ריגש, הוא בעט לי בבטן… הם… כמעט כולם…
    רציתי להודות לך על זה. ולאחל לך המון הצלחה להמשך.
    ליאת

    • רוני  On 15 בינואר 2012 at 12:23

      תודה ליאת. על שטרחת וכתבת לי, ועל המילים הנהדרות.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: