אשה, אשה

*

כבר שבוע אני יודע. היא עומדת למות.

בכל הפעמים הקודמות אמרו את זה, אבל הפעם אני יודע. אני מביט בה בעת שהיא מלטפת את כרסה הענקית. כמו אז, כשנשאה בה את בנינו. היא הרה ללדת גידול עצום, והוא הולך וגדל מדי יום. מחציתה עור ועצמות, מחציתה הגידול הזה. היא ישנה.

אני מביט בה ולא חושב על זה, מה יש לחשוב. זה יגיע בסוף וזהו.

סוזי אורזת את החפצים שלה ואת החפצים שלי. היא אוספת מקצווי בית פיסות בד ופלסטיק ועורמת אותן במזוודות. אני מביט בכל זה ושקט לי בראש. שקט.

הכל

אני יודע מה הם חושבים. אני יודע שכולם מדברים על זה. שישים וחמש שנים היא טיפלה בו. ניקיון, כביסה, כלים, אוכל. דווקא עכשיו הוא נוסע? אבל אין מה לחשוב גם על זה.

אתמול הילד אמר לי, "היא עלולה למות כשתהיה שם, אבא. אתה מבין את זה, נכון?"

מטומטם אף פעם לא הייתי. אפשר להגיד עלי כל מיני דברים, אבל אני לא מטומטם. היא עלולה למות בכל רגע. אולי כשאהיה שם, אולי כשנחזור. אבל אני חייב לנסוע. אי אפשר אחרת.

כשחזרה מבית החולים השכיבו אותה במיטה לצדי, ולמרות שהיתה סמוכה אל הצד המשותק של הגוף, הרגשתי את הקור. את הפריכות של עורה. שמעתי את אדי הלחות בנשימתה. על אוזניה תלוי הצינור השקוף הזה, מזרים אוויר לנחיריה, וסוזי מרימה אותה לכל מקום על הידיים, כמו ילדה.

דווקא עכשיו, אומרת לי סוזי, היא כל כך כבדה.

אבל זו לא אשמתה, אומרת סוזי, זה הגידול.

סוזי עוברת ומנקה את זוויות שפתי משארית של משהו. אני מחייך אליה, איך אפשר שלא. אשה אמיתית, דקיקה, מחייכת. יש לכה, יש ליפסטיק, הכל צמוד ויפה.

מחר אנחנו נוסעים לרומניה, רק אני והיא. נלך לבית שלה בסוונטי גיאורגי, מתחת להרים. בסלון בקומה השלישית ארדם לצליל מנוע האופנוע של בנה, ואולי אפילו אשמע בלילה את האנחות שהיא נותנת לבעלה פעם בשנה, כשהיא באה הביתה לחופשה.

הם כולם חושבים עלי רע, אבל היא שמחה שאני בא איתה, סוזי. היא מחייכת ומנקה את פני משאריות. אני הולך איתה.

*

לאיתמר.

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • tsoof  On 8 ביולי 2010 at 10:07

    אוי רוני, את מקסימה.

  • תמי  On 8 ביולי 2010 at 11:41

    במילה אחת – וואו. בשתיים – את נפלאה.

  • טלי  On 8 ביולי 2010 at 16:27

    תני אזהרה לפני טקסט כזה כואב…

  • שרון בריין  On 8 ביולי 2010 at 19:31

    אנושי וכואב. מנגן על הפחדים, על הכאבים. בועט בבטן. קראתי בשקיקה(פעמיים) ובהיעדר ביטוי מוצלח יותר אפשר לומר שנהניתי. תודה, שרון

  • ליטל  On 8 ביולי 2010 at 21:18

    האמת שגם אני אשמח לקבל אזהרה. ממש לא ממקום רע, פשוט כדי שאוכל להחליט אם אני במקום שבו מתאים לי לקרוא כזה דבר, או שזה יעשה לי יותר מדי טלטול.

    ולעניין – הכתיבה מעולה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10 ביולי 2010 at 07:27

    טקסט מבריק. טלטלת אותי כהוגן.

  • חנה בית הלחמי  On 17 ביולי 2010 at 19:43

    יופי של טקסט.

  • אהרן פ  On 20 ביולי 2010 at 11:34

    וואו. חזק מאוד. תודה. קראתי כמה פעמים. כמה הרבה בכמה מעט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: