סמסולוגיה

*

הגיע הזמן לנקות את הזכרון של הנייד. זו הפעם הראשונה שלי, יש לי נייד רק שנה, ואני מגלה שמיון הסמסים הוא חוויה מהפנטת. מסע קופצני לאורך חיי בשנה החולפת. חלונות קטנים נפערים, ואני נזכרת איפה הייתי כשהגיעה ההודעה הזו, ומה חשבתי כשהגיעה זו. זו גרמה לי לדמוע. זו הרגיזה אותי כל כך שכמעט מחקתי את הטלפון של השולח מזכרון המכשיר.

הבחירה איזה הודעות לשמור ואילו למחוק מייסרת ומענגת גם יחד. הטוב או הרע? השמחה או הצער? גם וגם? וסתם מילה טובה? ושאלה שהצחיקה אותי? והרגע שגילינו שאין לילדה את המחלה ההיא? והסיפור ההוא, שבטח צריך ללמוד ממנו משהו? וההודעה ההיא, המרגיזה, כדי לזכור להיזהר מהאיש ההוא?

לאט לאט אני בוחרת, והן מתכנסות לתיקייה אחת.

הודעה אחת היתה מחמאה חד פעמית. בלתי נשכחת! אבל אין דבר כזה. אם אמחק, אני עלולה בכל זאת לשכוח.

הודעה אחרת תיראה סתמית לכל אדם מלבדי. כל כך הרבה רבדי משמעויות תליתי בה, וחלקן גם נתגלו בחלוף הזמן כמדויקות.

וההודעה ההיא – העורך אומר לי מילים טובות, פרטיות.

ביחד הן מתכנסות ויוצרות תמצית של שנה, הכי יפות. הכי מרגשות. הכי שוות. אלה שקרה בהן משהו, אלה שהן סיפור. וכן, גם ההודעה המרגיזה ההיא.

כשאני מדפדפת בתיקייה הזאת, שיש בה הודעות נבחרות, אלה שזכו בנצח, אני מצליחה לרגע לדמיין שהחיים שלי מרגשים, סוערים, מלאי תהפוכות.

*

אחר כך אני פוקדת על הטלפון למחוק. הוא מוחק עשר הודעות, עשרים, ואז נתקע. שוב ושוב אני צריכה לאתחל אותו. שוב ושוב הוא מוודא. "למחוק את כל הודעות מדואר יוצא?"

"כן!" אני פוסקת.

"למחוק את כל ההודעות מדואר נכנס?" אני כמעט שומעת אותו מתחנן. לפחות את ההודעות האלה תשמרי!

אני לא נכנעת. "כן!"

הוא מוותר. מוחק. עכשיו נותר בתיקיית השמורות רק הסיפור שבחרתי, שבו אני מאמינה. זה הנרטיב שלי לשנה הזו, הוא שלם וסוער ופרוע, ממש כפי שאני מבקשת להיות.

אין שם טריוויה. "תיכף מגיע", "חייבת לבטל", "יש בייביסיטר להערב?"

ולא שמרתי אפילו הודעה אחת שבה נכתב – "ערה?"

*

יומיים אחר כך אני קוראת את הנרטיב ההוא שבחרתי. כל מה שכתבתי עליו תקף עדיין, אבל הוא נגמר כל כך מהר. כזו שנה מטורפת זו היתה, ארוכה, סוערת –

והיא נקראת כמו סיפור קצר.

*

(עכשיו צריך לטפל במייל. אבוי לי.)

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • chellig  On 26 ביוני 2010 at 23:28

    בנייד החדש והמופלא שלי כל ההודעות שלך, או של כל אחד אחר לצורך העניין, נשמרות ברצף בסדר שנשלחו ונענו….יש כאלה שנשמרות ברצף הסיפורי של החיים, והיחסים, כבר כמעט חצי שנה…כמעט ספר

    מחק? כמעט תמיד היסוס

  • tsoof  On 26 ביוני 2010 at 23:29

    אויש, התגעגעתי אלייך מותק

  • עדנה  On 26 ביוני 2010 at 23:39

    טוב שבאת

  • ר"ב  On 26 ביוני 2010 at 23:41

    לא שמרת אף סמס שהיה כתוב בו "ערה?"??? עכשיו באמת נעלבתי

  • אורית עריף  On 26 ביוני 2010 at 23:46

    "זה הנרטיב שלי לשנה הזו, הוא שלם וסוער ופרוע, ממש כפי שאני מבקשת להיות."

    בקשת – קבלת!
    וגם אני, הקוראת, קבלתי עוד פוסט קטן, מדוייק ומלא קסם.

  • רועי רוטמן  On 27 ביוני 2010 at 09:53

    ורק אני חושב על גרגור סמסה?

  • דקלה  On 27 ביוני 2010 at 10:23

    נתקפתי צורך עז למספר הנייד שלך.

  • galithatan  On 30 ביוני 2010 at 13:07

    פעם הייתי כמוך, שומרת סמסים מסוימים בקפידה. אבל אז החליפו לנו טלפונים והכל נמחק. נשאר רק הזיכרון בראש ("נסעתי היום על טנק! סמס מאחי, שהיה אז חייל).

    אגב נדמה לי שאפשר להעביר סמסים אהובים למחשב. אבל זה לא אותו דבר. התוקף שלהם נקבע גם מעצם קיומם במכשיר עצמו.

  • אורה  On 2 ביולי 2010 at 14:12

    כן, מחלת הדור הזה – סמסולוגיה !
    אפילו אני שמתנגדת בקיצוניות לכל המוצרים מהסוג הזה,
    משתמשת ומסתמסת ללא לאות במכשיר הנוראי הזה………
    לא יודעת איך הסתדרו אנשים בעשרות שנים קודמות,
    ללא הסלולארי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: