*
אני אוהבת את פייסבוק. כל יום אני מתאהבת. באנשים, גברים, נשים, אנשים שהם גם וגם, אנשים שהם לא ולא. כמו נייר שנקרע פתאום ופותח לי צוהר פגום שוליים לעולם אחר.
מישהו אומר משהו. משהו שלא הייתי שומעת אף פעם, בשום מקום אחר. הוא נאמר בפשטות. שורה קצרה על המסך, והנשימה נעתקת. מותר להגיד את זה? נראה שכאן מותר.
מישהי שולחת אצבע היישר אל תוך הלב. אומרת משפט שהוא אני. לא רק אני – גם היא. היא לא יודעת, אבל ברגע הזה אנחנו אחיות.
מישהו מעלה שיר מתוך חיי, והשיר מתנגן, ואני מול המחשב אבל גם בת 15 ביום שישי אחר הצהריים, והרדיו מנגן וערימת עיתונים ואבא מהמהם מאחורי אחד מהם, ואני בוהה בתקרה. אמא במטבח, שרה בקול צלול ושמח.
מישהו מספר על חייו סיפור שאני לא מבינה. נבהלת. ואז מקבלת. יש אנשים שחיים כך.
מישהי מגלה סוד.
מישהו מנסח תובנה ומאתגר את המחשבה שהתקבעה מזמן במקום אחר.
מישהו עצוב.
מישהו מעלה תמונה של ילד מופז באור אחר צהריים, אני מחייכת.
טכנולוגיה זרה
מול פייסבוק, שוב, נוזפת בעצמי כי צריך לעבוד, צריך לחיות.
ואז אני קוטפת תובנה שקשורה לספר הזה שאני כותבת עכשיו. ואז מישהו אומר משפט, ואני מבינה איך לחיות ברגע זה.
ופתאום ההבנה הזו, שלמרות שהאינטרנט הגיע כשהייתי כבר בת עשרים ומשהו ופייסבוק רק בן כמה שנים, למרות ההתנגדות למשהו שאינו חלק מהעולם מאז ומעולם, מצאתי שם משהו. אנשים. אהבות. עולם.
נייר שנקרע שוב ושוב, ודרך הקרעים אני רואה יופי.
לרגע, שום דבר אנושי אינו זר לי.
*
אם תרצי 
תגובות
הכי אני אוהבת את הפוסטים האלה שלך, ואותך בהם.
פוףףףףףף רוח נשמתך עפה.
תודה, רוני.
הלבשת על מחשבותי מילים מדויקות כל כך.
את מאלה שכותבות בדיוק בדיוק. בלי כחל וסרק.
ואני מבינה ואוהבת להגיב.
את מעוררת אהבה.
פוסט נפלא.
כתבת כל כך יפה ופיוטי על תופעה כל כך אינטרנטית… נראה לי שאעביר את הלינק לפוסט הזה לכל פחדני-הפייסבוק למיניהם 🙂
אני לא קורא אותך הרבה זמן, ובכל זאת: "שום דבר אנושי אינו זר לי". אצלך/איתך/בזכותך, אני תמיד מרגיש בבית.
נורא נורא יפה (-:
כרגיל ניסחת כל כך יפה ומדויק. אלן אינם החיים, אבל האינטרנט נותן טעם נוסף לחיים. מוסיף גוונים ותיבולים ומאפשר לגשר על מרחקים, געגועים, ונסיבות חיים. "מצאתי שם משהו. אנשים. אהבות. עולם". כל כך נכון עבורי וכל כך מעצים.
והכי אני בפייסבוק אותך.
הייתי רוצה להתנגד (לפחות קצת) אבל כמי שהתאהבה בך כאן, לא אוכל אלא להסכים ולהגיד שזה כנראה ממש נכון.
וחוץ מזה, את גם קוראת מחשבות וגם פרשנית חכמה במיוחד למחשבות הללו.
כל כך נכון ומדויק ויפה.
פייסבוק מגלם בעיני את הפרדוקס המוזר והמיוחד הזה של הקשר האנושי באינטרנט. ואת מבטאת אותו כרגיל בצורה מושלמת.
אוהבת אותך.
התקשרי אלי yairdk@walla.co.il
נראה לי שיש לך טעות טכנית. דרך האתר של רשימות אינני מצליח לשלוח דוא"ל.
מצטרפת למה שנכתב מעליי ומוסיפה חיבוק
ממממ…
מקסים
איף, חבורה של מכורים כולכם!
🙂
הם ראו בפייסבוק 🙂
"אני אוהבת את פייסבוק" – זהו משפט מעורר קנאה מבחינתי.
אני לא מצליחה בשום אופן אפילו לחבב את הפורמט המפואר של היצירה הנקראת "פייסבוק", שלא לדבר על אלמנט "האח הגדול"… זו ממש חידה בעיניי איך זה תופס כל כך חזק, אולי כמו כל אח גדול זה פשוט תופס…
אני לא בטוחה שההשוואה בין פייסבוק לאח הגדול תקפה, למרות נקודות הדמיון. מצד שני, גם לי יש יחסים מורכבים עם פייסבוק. ויש רגעים שזה מסובך יותר. את החלקים האלה שהזכרתי כאן אני אוהבת. אולי אני אכתוב באיזשהו רגע על האחרים.