אין חניה לנכים

*

שמונה-עשרה שנים נסעתי במכונית עם תו נכה. המכונית של אבא.

עד גיל 17 במושב הנוסעת, אחר כך כבר נהגתי בעצמי. אלה היו מכוניות נהדרות: שברולט קפריס קלאסיק, ג'יפ פאג'רו (לא ידענו אז כמה שזה מזהם. סליחה).

אבא שלי היה קטוע שתי רגליים ממלחמת לבנון. מתחת לברך, מאה אחוזי נכות פלוס. שנים תהיתי על מה הפלוס. אחרי הפציעה הוא אובחן גם כנפגע הלם קרב, כנראה ממלחמת ההתשה. אולי זה הפלוס. אולי המינוס.

כך או כך, הפגיעה הנפשית לא זיכתה אותו בדבר, אבל בעקבות הפציעה הפיזית הוא זכה בהטבות כלכליות מסוימות – ובתו נכה. זה היה מאוד נוח. כשנסעתי איתו היתה תמיד חניה קרובה קרובה, בלי תשלום. כיף. הוא חינך אותנו בקפידה: לעולם אין לנצל לרעה את תו הנכה. לעולם לא לחנות בחניית נכה אם אבא לא באוטו, אפילו לא לדקה. מעולם לא הפרתי את האיסור הזה.

הוא לא היה איש מאוד רגוע. כיניתי אותו "גבי הלוחם בדרכים". נהגים שנסעו לאט בנתיב השמאלי עצבנו אותו, נהגים שזגזגו בין הנתיבים עצבנו אותו, נהגות ככלל עצבנו אותו. לא ידידותי.

אבל כשמישהו תפס לו את חניית הנכה הוא היה מתפוצץ. ממש. דופק על ההגה, משחרר צפצופים, מקלל. הרבה הרבה שנים שמעתי אותו עושה את זה, ואז הוא התחיל להתמודד עם העוול הזה בדרכו היצירתית.

בתקופה הראשונה היה חונה מאחורי החצוף ופשוט חוסם אותו. הוא הקפיד לא למהר. פעם ישבנו בבית קפה ליד הרכב, והוא צפה בנהג החסום מתרוצץ בתסכול, שואל כל עובר ושב אם הוא יודע מי הנהג, אפילו את המלצר הוא שאל, ממש לידינו. אבא לגם מהקפה שלו, הצית סיגריה וחייך. כשסיימנו שילם, והלך בשלווה לרכב. ההוא צרח, צווח. זה לא הזיז לו. תפסת חניית נכה? תשלם.

זה קדוש

לאט לאט זה לא הספיק לו יותר. הוא רצה להעניש אותם באמת, לא רק לרגע. ואז הוא פיתח את השיטה שהלכה איתו עד יומו האחרון. הוא הכין שלט גדול ועליו סמל של נכה בכסא גלגלים וכיתוב: "אסור לחנות בחניית נכים". פונט 100, שחור, עבה. אחר כך קנה דבק. הוא מצא סוג שלא יורד, תמיד משאיר סימנים. בכל פעם שמצא מישהו חונה בחניית נכים הדביק את הדפים האלה בשני מקומות: על השמשה הקדמית, בדיוק מול עיני הנהג, ועל הצדדית הסמוכה אליו. ואז הוא גם חסם אותו, כמובן.

אמרתי לו שזה אקט אלים. הוא אמר שגם לתפוס חניית נכים זה אקט אלים. אמרתי לו שהוא מגזים. הוא אמר שאני חיה שנים עם נכה, אבל אין לי מושג איך זה ללכת חמש דקות בתוך הפרוטזות. אמרתי שזה מסוכן, כי הנהג בקושי יכול לנסוע, הוא עלול לעשות תאונת דרכים. "שייקח מונית," אמר. "שיזמין גרר שייקח את האוטו למוסך, ושייקח מונית."

שום דבר לא שכנע אותו. פעם או פעמיים ניסיתי בהיחבא לקלף את המודעה שלו, וגיליתי שהדבק שלו באמת מופלא. הקילוף הותיר את הזגוגית במצב יותר גרוע מכפי שהיתה עם הנייר. כדי להוריד את המודעה הזו היה צורך בעבודה של זגג.

נכון שזו היתה אלימות. נכון שהוא הגזים. אני עדיין חושבת שצדקתי והוא טעה. אבל לפני כמה ימים הגעתי לסופר וראיתי איש נכה יושב באוטו ליד הכניסה. יש שם שלוש חניות נכים. כולן היו תפוסות. באף אחד מכלי הרכב לא היה תו נכה (ונכים שוכחים להניח את התו שלהם על הזגוגית רק לעיתים רחוקות.)

איש מבוגר ישב בתוך הרכב, ראשו שעון על כף ידו, וחיכה. כשיצאתי מהקניות, רבע שעה אחר כך, הוא עדיין היה שם. רק כשעברתי שוב עם האוטו אחרי כמה דקות התפנו שתיים מהחניות.

ראיתי את אחת מהנהגות. אשה בגילי עם תינוקת בידיים. אין לי ספק שהיא לא היתה נכה. חיכיתי בזמן שהוא נכנס לחניה, חיכיתי גם בזמן שהיא יצאה, אמרתי לה שזה לא בסדר.

"יאללה יאללה," היא אמרה, "כל אחד נהיה פה צדיק."

אני זוכרת את סוג הדבק ההוא, ולפעמים אני עדיין מתפתה.

(מוקדש לי', באהבה.)

ולזכר אבי, גבי בשן ז"ל.

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רועי רוטמן  On 26 במאי 2010 at 22:42

    ואת יודעת מה הכי משגע אותי? אנשים שמנצלים לרעה את תו הנכה של אבא/בעל/סבא. האנשים שאותם לא חינכו שלא לתפוס מקום של נכה כשבעל התו לא באוטו. פעם זה שיגע אותי כי זה תפס לי מקומות חניה, אבל התבגרתי. עכשיו זה משגע אותי כי פעם בכמה שנים אני קורא איפשהו על זה שהדברים האלה גורמים להקשחת הקריטריונים למתן תו נכה. נכה שמאפשר לילדים שלו להשתמש בתו הנכה שלו גם כשהוא לא באוטו דופק את עצמו ואת הנכים האחרים.

    • רוני  On 26 במאי 2010 at 22:58

      לא היית שיכור לפני רגע?
      מסכימה עם כל מילה. אני לא מסוגלת נפשית לעלות על חניית נכה. לא ידעתי שאחרים עושים את זה.

      • רועי רוטמן  On 26 במאי 2010 at 23:02

        אני שיכור. ומובטל. למעשה, אני שוקל להגיד שהשתכרתי מבירה נשר תוך כדי משחק שש-בש. ובכל זאת, אני עדיין מסוגל לספק אמירות סמי-קוהרנטיות.

    • לא לשפוט  On 28 במאי 2010 at 03:02

      צריך להזהר מזה, כי לפעמים מישהו חונה שם כדי לקחת אדם נכה שלא נמצא בהלוך. ישנם גם בעלי נכות שיש להם תו אבל נראים כאילו אינם בעלי נכות, והם סופגים צעקות ובושות מאנשים כמוך, שתפסו להם את חניית הנכה.

  • chellig  On 26 במאי 2010 at 22:44

    אלוף היה אבא שלך. אלוף וצודק.

  • tsoof  On 26 במאי 2010 at 23:05

    האמת היא שבעניין הזה הוא היה חרא של בן אדם. אבל נחמד.

  • kuksta  On 26 במאי 2010 at 23:13

    אוח כמה סיפוק זה להחזיר למישהו שלא מתחשב באחרים, מצד שני אמא עם שני ילדים זה סוג של נכות, היום אני רואה (בקניונים בעיקר) מקומות שמורים עם סימן של עגלות.

    • ימימה  On 27 במאי 2010 at 09:52

      אמא עם שני ילדים זה סוג של קושי. לא של נכות. אני יודעת, גם לי יש. נכון, גם להרבה נכים זה קושי שאולי אפשר להגדיר כמקביל לשני ילדים, אבל מה לעשות, זה החוק.

  • אהרן  On 26 במאי 2010 at 23:36

    דבק מהסוג שדורש עבודה של זגג
    או חינוך מהיסוד

    בארץ הולכים בדרך כלל על מה שיותר זול

  • רני  On 26 במאי 2010 at 23:45

    ודבר שני: איפה קונים את הדבק המופלא ההוא?

  • Morin  On 26 במאי 2010 at 23:47

    מצד אחד – צודקת לגמרי. גם אני בת לאב נכה, וגם אני מעולם לא חניתי בחנית נכים כשלקחתי את הרכב.
    ומצד שני – יש לי חברה עם CF. שוטר צעק עליה פעם כשהיא חנתה בחנית נכים ש"אסור להשתמש בתו של אבא". לא את כל הנכויות רואים.
    אבל גם אני מעירה לכאלה שחונים בחנית נכים בלי תו. אם יש תו, אני מניחה שיש גם נכות, ברורה לעין או לא.

  • כנרת  On 27 במאי 2010 at 00:06

    צדק במאה אחוז (או מאה פלוס, כדרכו. גם להורים שלי יש חבר נכה מאה פלוס שדפק לי את כל תפיסת האחוזים ואת הציונים במתימטיקה).

    זה אחד הדברים שמוציאים גם ממני את הרוע במיטבו, את הצדקנות ואפילו קצת אלימות. הסיבה היחידה שלא מרחתי בליפסטיק כל שמשה של מכונית שחונה על המדרכה והכריחה אותי לרדת עם עגלה לכביש , זה רק בגלל שאין לי ליפסטיק. אז סתם הייתי מאחלת להם כל מיני גורלות, לא מעולים במיוחד, ולפעמים בועטת להם בצמיגים (הגבוהים בדרך כלל. מי אמר גזענות מכוניות ולא קיבל). פעם חשבתי לצלם את כל ה"רק עצרתי לרגע עם שני גלגלים באמצע השדרה כי אני פשוט מוכרח כוס קפה ומעניינים את סבתי המנוחה כל הזאטוטים שיצטרכו לרדת לכביש בגללי" ולהעלות לאתר ייעודי באינטרנט. אבל דבק עשר שניות באמת עדיף.

  • חנוך גיסר  On 27 במאי 2010 at 06:50

    "יאללה יאללה,כל אחד נהיה פה צדיק."

    זהו בדיוק פרצופה של המדינה הזו.

  • ימימה  On 27 במאי 2010 at 09:50

    נהדר האבא הזה. באמת. לדעתי הוא צדק, וחבל שהוא היחיד שעשה את זה.

    (ויש גם חזירויות מהצד השני – מול הבית שלי יש נכה שחונה כמעט תמיד מחוץ לאיקס, והאיקס נדיב מאוד. אף אחד לא יעמוד לה על האיקס, נכון? גם כשהיא שם. כי אם היא תצא ואחר כך תחזור יוצא שנעמדנו לה על האיקס. וככה היא תופסת לה שתי חניות, ומכיוון שאנחנו בקושי רואים אותה, אז גם לא יוצא להעיר. וכשכבר רואים – קצת לא נעים להעיר.)

  • דקלה  On 27 במאי 2010 at 12:26

    כתבת יפה על אבא שלך. איזה טיפוס. מרגישים את האהבה חזק.
    אבא שלך זה בעצם הנבלות של הנכים?

  • מיכל  On 27 במאי 2010 at 17:15

    אני כבר אוהבת את אבא שלך.
    יום אחד נסעתי להביא את הילד לגן. בדיוק ראינו זקנה שמעדה ונפלה על הרגל ולא יכלה לזוז. הכנסתי אותה לאוטו, הורדנו את הילד וטסנו לקופת החולים שלה. היא בקושי יכלה ללכת.
    חניית הנכים של קופת חולים היתה כמובן תפוסה.
    בחיים לא עמדתי בחניית נכים אבל פה לא ראיתי ברירה וחכיתי שהנהג יופיע. הוא הגיע. היא בינתיים נשמה בכבדות, נראתה רע מאוד. מדובר בכמ דקות אבל אני פחדתי מאוד – המצב לא נראה טוב.
    כשהבחור הצעיר הופיע – משהו בסגנון ה"יאללה" שהבאת כאן, צרחתי עליו אבל במלוא גרון. אנשים יצאו מחנויות לראות מה קורה. בחיי. לא צרחתי ככה בחיים.
    מרוב שצרחתי באו אנשים לעזור לאישה לצאת מהרכב והאחיות מיד התחילו לטפל בה.
    את הדבק הזה הייתי מדביקה לו לישבן. בחיי.

  • אלון  On 27 במאי 2010 at 17:41

    הי רוני,

    הטור שלך מרגש ומדהים.

    האם את מסכימה שנעלה אותו גם לאתר של עמותת נגישות ישראל אותו אני עורך?

    http://www.aisrael.org/

    אלון רייכמן
    alonr.aisrael@gmail.com

    • רוני  On 28 במאי 2010 at 01:54

      בוודאי שאני מסכימה. לכבוד יהיה לי.

  • טלי  On 27 במאי 2010 at 17:52

    אמנם גם אני, כמוך, מסתייגת מלהדביק את השלט על השמשה הקדמית כי זה מסוכן, אבל מעבר לסכנה (גם למאניאק לא מגיע לעשות תאונה ובטח לא לגרום תאונה למישהו אחר) אבל מעבר לניואנס הזה – נכון, נכון, נכון!

  • galithatan  On 27 במאי 2010 at 20:06

    אותי זה מעצבן כשאנשים חונים בחניית נכים כשאני יודעת בוודאות שהם לא, אבל אף פעם אין לי אומץ לצעוק. אפשר לומר שאני לא ששה אלי קרב. לא חשבתי על הרעיון להשאיר פתק על השמשה. כלומר לא להדביק, אלא להשאיר על הווישרים. אני בטוחה שגם זה יעשה משהו.

  • המחסנאית  On 27 במאי 2010 at 22:16

    בטח שצריך להדביק להם בדבק מיוחד פתק על השמשה וגם לשרוט להם את הדלת כאילו לא בכוונה ולנקב להם את הגלגלים. ולקלל אותם . זה מה שבא לי לעשות כשאני רואה את האלה שלא איכפת להם מכלום העיקר שלא יצטרכו ללכת מטר ברגל. אני לא נכה וגם לא בת של נכה אבל זה מרגיז כשעושים את זה למוגבלים ומרגיז גם שמגבילים אחרים שאינם נכים – למשל חוסמים מדרכות ומסכנים ילדים שיורדים לכביש, מסתירים את שדה הראיה. צריך להגיב להם כמו שאבא שלך הגיב. המוסר נגמר לי במקרים כאלה , אבל גם האומץ. אז אני נשארת עם מזימות פתלתלות בראש. נדמה לי שצעקות והדבקות לא ממש עוזרות ולא מחנכות במקרים כאלה. ברור שאם מעירים ונוזפים התשובה תהיה התגוננות והחזרה של נזיפה. לפעמים סבלנות, הצגה של הפגיעה שנגרמה , הדגמה מביישת, מלמדת, משיגה תוצאות אחרות. אין לי דוגמה במקרה חניות נכים וחניות בכלל ( אלה אולי בריונים ממש) אבל למשל מי שלא אוסף את תוצרי כלביו מהדשא ( שזו פגיעה הרבה יותר קטנה מתפסית חניה של נכה אבל גם מטרידה) – אם אני רק מראה התכוונות לאסוף במקום המלכלך או המלכלכת – מיד אוסף בעצמו , גם מודה, נבוך. כמט תמיד.

  • רוני  On 28 במאי 2010 at 02:00

    תודה רבה לכולם. אולי באמת הגיע הזמן שתהיה איזו דרך לאזרחים לעשות משהו בעניין הזה. עושה רושם שאנחנו לא מעט אנשים שנחרדים מההתנהגות הזו.
    קנס אזרחי? הממ. מעניין.
    (לא ישים, אבל מעניין)

  • איל  On 28 במאי 2010 at 16:02

    לא את כל הנכויות אפשר לראות – אני נראה "נורמלי" לחלוטין אבל גם לי יש תו נכה.
    אני חושב שוונדליזם זו לא התשובה !
    גם אותי מעצבן כשתופסים לי את החנייה (ואני מתעצבן בקלות) אבל מכאן ועד למרוח דבק או לחתוך צמיגים או כל מיני רעיונות שונים ומשונים של ונדליזם ולקחת את החוק לידיים – אתם לא יותר טובים מהם!
    אני פשוט מתקשר 100 או 106 ותוך דקות (אני עומד ומחכה וסופר את הדקות) מגיע שוטר או פקח (ולפעמים שניהם יחד) "ומפנקים" את הרכב במתנה של 500 שקלים חדשים + כמה נקודות חובה.
    אני בעד להעלות את הסכום ל- 1,000 ואפילו יותר למי שחונה בחניית נכים אבל אני נגד לקחת את החוק לידיים ולרדת לרמה שלהם ולגרום לנזק.

    • רוני  On 29 במאי 2010 at 08:49

      בגלל אנשים כמוך אני כמעט אף פעם לא מעירה. יש לי עוד חברה שהיא נכת צה"ל בלי שום סממנים חיצוניים.
      ואני שמחה שהפתרון שלך פשוט כל כך. אבא שלי, כבר הודיתי, היה טיפוס שוחר מדון על הכבישים. אני מוקסמת מזה (כי הוא אבי האהוב כמובן) אבל לא פועלת כמוהו.

  • ירון  On 28 במאי 2010 at 23:06

    תיאורטית, אני מסכים עם ההסתיגות שלך. זה לא PC, לא שיטה, לא הדרך. הכל נכון אבל כל כך אהבתי את מה שאבא שלך ז"ל עשה…
    ועוד יותר אהבתי את הסיפור. יפה כתבת.

  • bddaba  On 29 במאי 2010 at 21:21

    כל העניין הזה של אנשים שמחנים בחניות נכים זה מעציב ומעצבן ביותר, אבל מה שיפה כאן בפוסט זה איך שאת כותבת בגילוי לב, בכנות וביופי על אביך, כולל כל ה"חסרונות" שלו. מאוד מבין את איך שהוא התנהג אז, גם לגבי נהגים אחרים באופן כללי ובמיוחד לגבי תפיסת חניות הנכים. תודה.

  • אומנית זעירה  On 30 במאי 2010 at 04:14

    זה סיפור עצוב. שמשפטים כמו "יאללה יאללה,כל אחד נהיה פה צדיק" הופכים אותו לטרגי.

  • אבא לילד חריג  On 30 במאי 2010 at 09:53

    כשאיבחנו את הבן שלי כסובל מPDD הסבירו לי שזה בא עם לא מעט הטבות: קודם כל 2000 שקל בחודש מהביטוח הלאומי, חוץ מזה לא משלמים על גן לחינוך מיוחד שפתוח עד 16:00 וגם כמעט בכל החופשים והחגים.
    עוד דבר נחמד הוא תו נכה שאפשר לקבל עליו (הוא מוגדר כנכה 100%)
    את התו לא לקחתי (את כל השאר בהחלט כן) , פשוט לא מסתדר לי לנצל את המגבלה ההתפתחותית שלו כדי להשיג לעצמי הטבה כזאת כשלכל אחד מבני המשפחה יש זוג רגליים בריאות בהחלט.
    אז כן, כשהוא היה קטן היה צריך בהחלט להתרוצץ אחריו כי אי אפשר היה לדעת לאן הוא ילך (יש לו גם הפרעת קשב מטורפת והוא פשוט לא היה עומד שניה במקום, לעשות איתו קניות היה סיוט נוראי) אבל את זה אני מסוגל לעשות להבדיל מנכה שבאמת מתקשה ללכת.
    בינתיים יכול להיות שישללו לנו גם את קצבת הנכות, פשוט היום הוא כבר לומד בבית ספר רגיל לגמרי (עם סייעת) ,אחרי שאמרו עליו שהוא בין אוטיסט למפגר ולפעמים כשאני כועס עליו כשההתנהגות שלו מרגיזה אני צריך לזכור שהוא לא ילד רגיל ושבשבילו מה שרגיל אצל כל ילד אחר הוא הישג מדהים. לא צריך תו נכה אם אין לזה הצדקה ולא צריך סטיגמה של נכה אם אפשר להסתדר בלי.

  • יעל  On 30 במאי 2010 at 16:09

    עבדתי עם אביך לפני שנים ורציתי לספר לך משהו.תוכלי לשלוח אלי את המייל שלך?
    meron.yael@gmail.com

  • nina ramon  On 31 במאי 2010 at 14:54

    ומצד שני, גם הנכים עצמם לא כל כך מתחשבים האחד בשני, וניתן לא פעם למצוא מכונית אחת חונה על שני מקומות חניה, דבר שמותיר נכה אחר ללא חניה….

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: