אני ♥ ספרות

*
על הספרות החדשה בעידן הקצרצרים

הלילה שוב חלמתי על פייסבוק.
כתבתי סטטוס קצר, קצר מדי. שתי מילים, השנייה קטועה באמצעה. מהסטטוס השתלשלה רשימת תגובות שנונות, ואני הייתי נבוכה – נכשלתי, והם נהנו כל כך. בחלום בחרתי לענות להם בעוד שתי מילים, ושוב לקטוע את השנייה. לצחוק על עצמנו זו תמיד הטקטיקה הכי טובה.

* * *

בימים האחרונים חשבתי על הסטטוס, הציוץ והתגובה כסוג של ז'אנר חדש. שיחה קצרה ומענגת עם אלי הירש על הנושא שכנעה אותי לצלול עוד קצת ולנסות להבין מה המשמעות – אם יש כזו – של התוספת הזו.
(לתוהים והממהרים: יש משמעות. אבל תנו לי רגע).

כל מי שכתב פעם טוקבק (כולם, גם את, גם אתה. תפסיקו להתחסד שם) מכיר את הרגע שבו אתה תוהה – כדאי? האם יש משמעות למה שאני עומד לכתוב עכשיו? מספיק שאחזק את הכותב? להוסיף משהו? ואולי זה טרחני? ובכל זאת, צריך לנסח את זה באיזה אופן סביר, איש איש על פי יכולתו, וגם זו טרחה. שלא לדבר על הכניסות החוזרות – ענו לי? יש בכלל מה להגיד על מה שאמרתי? ואם לא, בלופ ההכרחי – למה טרחתי בכלל?

הסטטוסים של פייסבוק וטוויטר הקפיצו את כל העסק מדרגה אחת נוספת. הפוסט לא נחוץ בכלל, מספיק שורה אחת. הכינוי מיקרובלוגינג די מעצבן, אבל הוא נכון. במקום פוסט יש אמירה אחת. מתחתיה יש שתי תאוות: שיקשיבו לי (יראו אותי) ושיגיבו על דברי (יכירו בקיומי, יאשררו אותו).
קצת משונה, אבל אלה בדיוק אותם דברים שמניעים את כותב השירה, הפרוזה, העיון. יש לנו משהו להגיד, לספר. לפעמים אפילו משהו חשוב ומשמעותי, אבל מאחורי זה יש רעב גדול להכרה וקשב. בספר הנהדר "אספקטים של הרומן" מסכם זאת א.מ. פורסטר בפשטות: הרצון הגדול ביותר של הכותב הוא לזכות בהערכתם של אנשים שהוא עצמו מעריך.

הז'אנר כשלעצמו נראה די פשוט לתפעול, לנסח אמירה בשורה אחת או שתיים, אבל מובן שזה לא נכון. כתיבה של שירה או ספרות ילדים אינה קלה מכתיבת רומן. היא דורשת מיומנויות שונות. צריך לדעת לתמצת, למחוק, לדייק. אלה מיומנויות שאי אפשר להגזים בחשיבותן בכל ז'אנר. הסטטוס הוא לפעמים כמו שיר קטן מאוד, וכמוהו הוא דורש להזניק את המיומנות הזו עוד מדרגה אחת למעלה. יש לך רק שני משפטים, מה להכניס? מה להוציא? כמה חשוב שיבינו מה שאני אומר? כמה חשוב לרתק? (מובן שמיליונים שכותבים על מה שהם אוכלים ובאיזה בית קפה הם יושבים לא בהכרח טורחים על כל אלה, אבל הם זוכים להסתרה מיידית, וגם אני לא אטרח עליהם).

קטן ומדויק

כשאני מביטה בעדכונים של כמה מחברי המוכשרים לז'אנר אפשר לזהות את הבנייה ההדרגתית של הטקסט. יש קונפליקט, יש דרמה, לפעמים יש התרה, לפעמים בצורה של פאנץ'. הם מזהים את המקצב של הכתיבה הזו ונענים לו, וככל שהם כותבים יותר, הם משתפרים. אני רואה אותם מסתובבים בעולם עם מבט סקרני, קצת מחכים לסטטוס הבא, קצת מחפשים אותו. כשהוא מופיע, הם מאבדים את השקט. אפשר לראות ממש שהם משננים אותו, שלא יברח, מחייכים לעצמם. לפעמים הם מקלידים אותו מיד דרך הטלפון הנייד, ומתמכרים להמתנה לתגובות.
אפשר לזלזל בזה, אבל זה כל כך דומה לכל תהליך יצירתי שאי פעם קראתי עליו או ראיתי בסרט או חוויתי בעצמי. זו יצירה: קטנה, מאוד זמנית, אבל יש לה את הקסם שלה.

המיזם הכלכלי הכי מעניין כרגע בתחום הזה הוא "קצרצר" של דדי צוקר. בקצרצר מוכרים למנויים סיפורים בני 4000-6000 מילה, מחולקים לפרקים של 140 תווים. מדי יום הם שולחים לך פרק אחד בסמס לנייד. מדובר בז'אנר שמתבסס בדיוק על הציוץ, הסטטוס והסמס, והסיפורים שהוא מספק חייבים לעמוד בכללים האלה.
זה נשמע פשוט, אבל זה לא: כאן לא יכולים להיות הסברים פסיכולוגיים ארוכים או תיאורי טבע משמימים. כל פרקון יומי חייב לכלול כמות עצומה של מרכיבים: צריך לחוש המשכיות עם הפרקים הקודמים, צריך שמשהו מעניין יקרה – ומובן שזה חייב להיות כתוב היטב. כמה מטובי הכותבים שאני מכירה פשוט לא מסוגלים לעמוד בתנאים האלה. זה ז'אנר חדש, והוא דורש מיומנויות מאוד מסוימות.

וכמו שאמרתי, כרגע הוא נראה מאוד מהיר וזמני. משהו ללעיסה מהירה עם הסנדוויץ' מול המחשב, בהפסקת הצהריים. אני לא חושבת שאנשים יאבדו את העניין בטקסטים ארוכים בגלל הופעתו של הקצר – יש מקום לכולם – אבל לאנשים עם כשרון כתיבה שאין להם עניין בכתיבה כמקצוע (אף מילה על כסף, כן?) זה נותן מפלט מיידי ונעים, ואם מיזמים כמו של צוקר יצליחו הם אפילו עשויים להתפרנס מזה. אולי אפילו להתפרנס היטב.

עובדה קטנה לספקנים: ב-2007 תפסו רומנים סלולריים ארבעה מתוך חמשת המקומות הראשונים ברשימת רבי המכר הספרותיים ביפן.

לא ייאמן, אבל אנחנו חיים בדור שבו נולד ז'אנר ספרותי חדש.

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון הר פז  On 14 במאי 2010 at 12:48

    אף שאינני מהמצמצמות, אלא להפך, מעדיפה לכתוב בהרחבה יתרה מאוד, אני חושבת שבהחלט יש מקום לז'אנר הזה, גם אם זה שטחי בעיני.
    יפה כתבת. תודה 🙂

  • טלי  On 14 במאי 2010 at 12:55

    החלום שלך חצי התגשם לי…(כולל הפדיחה) –

    הגבתי לך בפייסבוק לפסקה הראשונה בלי לקלוט שזה קישור לפוסט, כאילו כל מה שרצית להגיד היה על החלום שלך…

    כן, מאוד נכון.
    זו יצירה שהצרכנים שלה מפנים לה פחות זמן (אבל בלי להתכוון- מקדישים יותר), אבל לגמרי יצירה. מעניין, עוררת אותי לחשוב.

  • אהרן פ  On 14 במאי 2010 at 15:32

    השלב הבא יהיה סיפור מעט קצר יותר.

    פרק א
    ,
    פרק ב
    ,
    פרק ג
    ,
    פרק ד
    .

  • Keren Fite  On 14 במאי 2010 at 18:15

    אכן ז'אנר חדש מבחינת המדיה והקיצור, אבל חדש-ישן מבחינת הרעיון של פרסום בהמשכים. הרבה מהספרים שאנחנו מכירים היום כספרים, פורסמו במקור בהמשכים בעיתונות
    יפה כתבת 🙂

  • Ayal  On 15 במאי 2010 at 08:50

    Like

  • דקלה  On 16 במאי 2010 at 15:24

    אני עושה קופיפייסט למה שכתבת לכל מי שמתעניין מהיום "מה יש לך מהפייסבוק". כתבת מדויק ונהדר.

    עבור מי שהעיסוק שלו כרוך במלאכה עם נשימה כל כך ארוכה, כל כך מורכבת וכל כך נטולת פידבקים מיידיים, ולפעמים גם נטולת פידבקים בכלל – זה גילוי מרעיש. היכולת הזו לתקשר בצורה מיידית בזכות משהו שכתבת. רגע נדיר בדרך כלל לכותב.

  • tsoof  On 16 במאי 2010 at 23:32

    הממ. לא יכול בלי זה..

  • galithatan  On 17 במאי 2010 at 00:43

    עם כל הכבוד ליפנים, ויש כבוד, לא הייתי שורדת עם הקצרצרים האלה. מעדיפה את הספרים שלי באורך מלא 🙂

    וסליחה שאני נתפסת לקטנות והשוליות, אבל ברגע שהזכרת את הטוקבקים ואת ההרהורים נזכרתי ששוב לא בדקתי האם "המערכת" פרסמה את הטוקבקים האחרונים שלי. כלומר ברגע שאין אישור מיידי, אני שוכחת שבכלל הגבתי, איפה הגבתי וכו' ולכן אף פעם אין לי מושג מה קרה עם זה. בפייסבוק זה לעולם לא יקרה לי, כי את העמוד שלי אני לא שוכחת, והאתר זוכר בשבילי הכל…

  • טובה קראוזה  On 21 במאי 2010 at 21:47

    כשאני כבר כותבת סטטוסים, אני מאוד אנדרסטייטמנט. אולי יותר מדי:
    בשבוע שעבר ילדתי, כתבתי סטטוס "חופשת לידה", ומתוך 63 החברים שיש לי קיבלתי 2 לייקים ו-2-3 תגובות 😦
    כנראה הייתי צריכה להיות מפורטת יותר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: