והמאייר הזה הוא אני, דוד פולונסקי

*

מאיירים הם זן נפלא ומשונה. תמיד חשבתי כך, ויום שלם ונהדר בכנס הראשון לאיור ספרי ילדים של המחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל הוכיח שזה נכון. הם חושבים אחרת, מתבוננים אחרת, והמבט שלהם מגלה עולם שתמיד נדמה טוב יותר, רע יותר, ובכל אופן מעניין יותר, מהשגרה התלת מימדית המשעממת שלנו.

כבר בשער הזהיר השומר שהוא בכלל לא בטוח שיש חניה. "לא ייאמן כמה אנשים הגיעו!" אמר. ואכן, האולם עלה על גדותיו, וברחבה הסמוכה הוצב מסך ענק שעליו שודרו ההרצאות.
כמו בפסטיבל הסופרים שמתקיים במקביל השבוע בירושלים, הכרטיסים נעלמו במהירות. אומרים שאין קהל לתרבות גבוהה? זה פשוט לא נכון. יש קהל גדול ואכפתי ומעוניין שמפנה ימים שלמים לשבת ולשמוע אנשים מדברים תרבות.

הכנס הזה קיבץ אליו את מיטב המאיירים בישראל. חלקם נשאו דברים, אבל רובם ישבו בקהל. תהיתי מה הם חושבים, והאם זו באמת חוויה מרגשת גם עבורם, לגלות כמה עניין יש בעבודה שלהם, כמה אכפת לאנשים.

בין המרצים היו מאיירים, עורכים, חוקרים, סופרים ואפילו מעצב אחד. אלונה פרנקל התגלתה שוב כקומיקאית בחסד, המאיירת אורית ברגמן הציגה גוף עבודות מסקרן וחכם, רותו מודן דיברה על תהליכי עבודה (וחשפה את האובססיה החיננית שלה באשר לאליזבת, מלכת אנגליה), מרית בן ישראל נשאה הרצאה מרתקת על האיור הלא נכון (הנה חלק ממנה, כדאי מאוד לקרוא), קובי פרנקו הדגים את הדרכים שבהן עיצוב קפדני יכול ליצור חוויה שלמה ומשמעותית יותר, ודודתי האהובה תור גונן דיברה על השכחה והנכחה של סבל באיור ספרי ילדים לגיל הרך, ופקחה את עיני למבט אחר על ספרי הילדים הוותיקים שנדמה היה לי שאני מכירה. אורה איתן, מאיירת ותיקה ונפלאה, זכתה בפרס יקירת המחלקה לתקשורת חזותית והמחלקה להיסטוריה ותיאוריה.

ולאט לאט, עוד הרצאה ועוד דיון, ולפתע אפשר היה לחוש בקו מקשר: דוד פולונסקי.

הספרים שפולונסקי אייר הוצגו שוב ושוב, פעם מנקודת מבט של חוקר, פעם אחרת של מעצב, ושוב אצל עורכת ואצל אוצרת. חלקם אנשים שעובדים עם פולונסקי, חלקם כאלה שקוראים את איוריו (והוא דורש קריאה, התבוננות פשוטה אינה מספיקה כאן), וכשהגיע תורו לשאת את דבריו, ההרצאה האחרונה של היום, כבר היה ברור שמדובר בכוכב בהיר ונוצץ מאוד בשמי האיור הישראלי.

היה מדהים לגלות, אם כן, שפולונסקי החל לאייר ספרי ילדים רק לפני שמונה שנים. הראשון שלו היה "על עלה ועל אלונה", והוא גם הספר הראשון שקניתי על סמך האיורים בלבד, עוד לפני שקראתי את הסיפור. מובן שהעובדה ששירה גפן הנהדרת היא הכותבת הקלה עלי, אבל הייתי קונה את הספר גם אם הוא היה כתוב רע. אי אפשר היה לעמוד בפני העולם החורפי, הסוער, החי והחושני שברא פולונסקי על דיקטים שאסף ברחוב ("לחדשים יש צבע צהוב מעצבן כזה," הוא אמר).

פולונסקי דיבר על עוד עבודות. הוא הסביר את הבחירה בצבע הכסף כבסיס ל"לילה בלי ירח" (אתגר קרת ושירה גפן). הדגים את הדרכים השונות שבהן הטקסט והאיור מצדיעים ל"ויהי ערב", ספר ילדים קלאסי ונפלא. אחר כך סיפר שאת הכוכבים האנושיים שמופיעים בשני הספרים מצא ביוטיוב, בפרסומת גרמנית ישנה. היה מעניין לראות איך קטע מפרסומת מהתקופה הנאצית, פחות או יותר, מצא את דרכו לספר ילדים ישראלי קלאסי שיצא ב-1949, ושוב לספר החדש משנת 2006.

ויהי ערב, חיים האוזמן

ויהי ערב. איור: חיים האוזמן

אחר כך סיפר על "התנ"ך בחרוזים", סדרה שכותב אפרים סידון והוא מאייר. על הבחירה בגוונים מונוכרומטיים (עניין כלכלי, אבל גם סנטימנטלי, אמר. הקסם של פעם, הפשטות – שנבעה אז מקשיים כלכליים – משכו אותו). ברגע מסוים הציג את שאול הנופל על חרבו ואמר – אומרים שזה לא לילדים. אני לא יודע, אני רוצה את זה ככה.

וזה חזר שוב ושוב. מה שאומרים, ומול זה משיכת הכתפיים, קצת משועממת, קצת נבוכה. ואחריה אמר פולונסקי שוב – אבל ככה אני רוצה את זה. ככה אני אוהב.

אולי זה סוד הקסם של המאייר הזה, שמצליח ליצור דברים כל כך שונים זה מזה, ובכל זאת בכולם יש עוצמה ברורה, ותמיד ברור אפילו לצופה הדיוטית כמוני שמדובר ביצירות אמנות, ולא במשהו שנעשה כדי להתחנף לטעמו של מישהו. הילד שלי, או אני, למשל. הוא עובד עם המון מחשבה, המון ידע, והמון המון לב. הוא מצייר מה שנכון בעיניו, ולא כל כך אכפת לו מה אומרים.

בסוף היום הזה כבר ברור שבשמונה השנים שבהן פולונסקי מאייר ספרי ילדים (ושבהן הספיק גם, ככה, על הדרך, לאייר את ואלס עם באשיר, שזכה בפרסים בינלאומיים והיה מועמד לאוסקר), הוא שינה משהו. האיור שלו, שנשען על יסודות קלאסיים מוצקים, משלב רעיונות אינטלקטואליים ודמיון פראי, ומשדר בטחון עצמי מרשים, הציב סטנדרטים חדשים. יש פה עוד מאיירים טובים מאוד, אבל דווקא הוא עשה את השינוי. נדמה לי שבעצם הצבתו כדובר האחרון בכנס הראשון הזה, חבריו למקצוע הצדיעו לו. בצדק.

כתבתי על פולונסקי כמה פעמים (אין לי כח ללנקק, אבל תאמינו לי). בדרך כלל קשה לי למצוא מילים לתאר את העבודה שלו. יש בה משהו מרהיב, מתוחכם, מרגש. האיור שלו הוא כמו סיפורים קצרים ומושלמים שאפשר לטבוע בפרטיהם, ותמיד אפשר לגלות בהם עוד קסם חבוי. אז כן, מלכתחילה מאוד ציפיתי לשמוע אותו.

בסוף ההרצאה שלו הוא דיבר על הכבש השישה עשר. הוא עלה לארץ בגיל שמונה, בשנים שבהן השירים האלה הושמעו ברדיו, והתרגש כל כך לאייר אותם. כשהוא דיבר על זה, גם אני התרגשתי קצת. קיבלתי את הספר לפני כמה שבועות ומאז הוא נודד בין הסלון לפינת האוכל, בין מיטות הילדים למיטה שלנו, ואפילו פעם אחת לא הוצב על מדף מסודר. הילדים ואני קוראים בו, מקריאים אותו, מתבוננים בו הרבה. כי באופן משונה, דווקא פולונסקי המהגר, שניגש בהדרת קודש אל אחד הספרים האהובים של ילדותי, שמרוב שנים והרגל כבר היה קצת שקוף בעיני, הוא האיש שהצליח לחשוף בעזרת הקסם החדש של איוריו את הקסם הישן של הספר הזה, שכבר אבד לי מזמן.

האתר של דוד פולונסקי

ראיון מעניין עם פולונסקי, כולל המון עבודות שלו

ובסוף, אחרי שהוצג האיור הזה בגדול-גדול על המסך, נשארתי עם תהייה בלתי סנטימנטלית בעליל. תגידו, זו רק אני, או שפולונסקי צייר מעל הילדה הזו זיון פילים לוהט?

*

(אם כן, זה רק גורם לי לחבב אותו יותר)

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • chellig  On 6 במאי 2010 at 07:03

    זו לא רק את 🙂

    וכאילו הייתי קצת, ממש קצת.

  • נעמה  On 6 במאי 2010 at 07:42

    האיורים שלו באמת מהפנטים, יש לי את לילה בלי ירח, הסיבה הראשונה שקניתי אותו היה בגלל האיוריםֿ אח"כ גם גיליתי שהספר ממש טוב, משום מה הגוזל שלי עוד לא מתחבר אליו, אולי הוא עוד קצת קטן.

  • chellig  On 6 במאי 2010 at 07:54

    עוד. זה מאד מורכב למצוא איורים למילים. את יודעת כמה הרבה זמן אני מסתובבת עם המילים לספר הזה ולא מצליחה לחבר באופן החד משמעי את המילים לקסם שאני מחפשת. לפעמים המילים הם הטכסט של האיורים, ולא ההפך…

    עכשיו אני אפילו עוד יותר מצטערת שלא יכולתי

    • רוני  On 6 במאי 2010 at 12:31

      יש לי בבית את ספר המאיירים הגדול. אולי את צריכה להעביר איתו כמה ימים ולמצוא שם מישהו שמדבר את השפה שאת מחפשת.

  • ימימה  On 6 במאי 2010 at 08:37

    אנחנו מתים על לילה בלי ירח, והאיורים בו אכן מבריקים!

    למרבה הצער, אבישג פחות מתלהבת מהספר מאיתנו, לכן כשמציעים לה אותו בדרך כלל היא דוחה את ההצעה. 😦

  • מרית בן ישראל  On 6 במאי 2010 at 09:48

    זה לא רק את…

    ואלונה פרנקל, היא שילוב בין סטנאפיסטית לדיווה, והמופע שלה היה מרתק, כי לכאורה היא פטפטה על כישורי הבישול של כלותיה, אבל בעצם זה היה וידוי אחד ארוך על מוות ומחלה ושואה.

    וחן, חן. שמחתי!

    • רוני  On 6 במאי 2010 at 12:33

      בול, מרית. בול. לא הצלחתי לנסח את הקטע של פרנקל, אבל הנה: את הצלחת. תודה.

      • חגית  On 6 במאי 2010 at 17:09

        ואני הכי אהבתי כשהיא אמרה שהילדים שלה בגיל שלה. 🙂

  • רונית  On 6 במאי 2010 at 10:28

    האיור של שאול נופל על חרבו הוא מאסטרפיס. בכמה קווים, בצבע אחד, כל כך הרבה הבעה וכל כך הרבה דרמה. אני מאד מאד אוהבת את האיורים שלו לסדרת התנך בחרוזים- בני ואני בילינו שעות בהתבוננות בהם. יש בהם מצד אחד עזות הבעה ודרמטיות, יחד עם פשטות גדולה, גם צורנית וגם בדמויות עצמן. הן כולן מאד אנושיות. מכל איורי התנך שאני מכירה הקאסטינג של פולונסקי הכי מוצח בעיני. שמואל, שאול, דוד, אבשלום. בילינו איתו את פסח בסיני, עם הספר הזה. היה חזק מאד.
    אחד הדברים שמייחדים את פולונסקי, בעיני, הוא נקודת מבט חזקה מאד ולא שגרתית. גם בלילה בלי ירח, בה האיורים הם ממש סטוריבורד, מאד קולנועיים (זווית התאורה, נקודת המבט), ולרוב מציבים את הצופה כאחת הדמויות או כמציץ מבחוץ, אבל לעולם לא מנקודה יודעת כל שרואה את כל הסצינה. אנחנו מציצים מבעד דלת מעט פתוחה, מסתכלים למטה או למעלה בזווית קיצונית, או בוהים בפניה של זוהר באקסטרים קלוז אפ. יש בהם משהו מאד סובייקטיבי. אני חושבת על האיור של דוד שמתחבא במערה ומושך את כנף מעילו של שאול. הצופה רואה את זה מנקודת מבטו של דוד, כשאותו למעשה לא רואים. נדמה לי שרואים רק את היד שלו.
    בסצינה של שאול אנחנו רואים אותו ממעוף הציפור, זה כל כך חזק וכל כך לא שגרתי באיורי ילדים, בהם המבט בדרך כלל אינו מאתגר כל כך. אולי הוא פשוט מייצג את הגישה שלא מסתכלת על ילדים מלמעלה ומאכילה אותם בכפית, אלא מתייחסת אליהם כיצורים שיכולים להתמודד עם מורכבות.
    יאללה, צריך לחזור לעבוד. אני בדיוק משרטטת סקיצות לגן ילדים ורושמת קווים בשחור לבן, אולי הדיון הזה יביא לי קצת השראה..

    • רוני  On 6 במאי 2010 at 12:35

      את יודעת, רונית, הוא דיבר בהרצאה על נקודת המבט הקולנועית ושכחתי להזכיר את זה, שחלק מהכיף בספרים שלו הוא שאת אף פעם לא יודעת איך יראה העמוד הבא, ומנקודת מבטו של מי. הוא מצליח להפתיע שוב ושוב.
      ואני חושבת שהוא בכלל לא מתעסק בילדים, אלא באיור. ולכן הילדים מרגישים שכיבדו אותם.

  • galithatan  On 6 במאי 2010 at 11:32

    זיון פילים לוהט אינדיד. גדול!

    ומקסים 🙂

  • מרית בן ישראל  On 6 במאי 2010 at 11:48

    ודרך אגב – אם היתה משרה כזאת "צייר עננים" (כמו נושא גביע או כל מיני משרות מופרכות שהיו פעם בחצרות מלכים) אז פולונסקי היה זוכה בה מיד. לא רק בגלל הפילים, זה היה ברור גם מהסקיצות לכבש השישה עשר.
    למעשה הוא מזכיר לי את נונו משורר העננים מ"האוסף הכי הכי"

    http://maritbenisrael.wordpress.com/2008/09/06/האוסף-הכי-הכי/
    "נונו הוא אסיר עולם, שנגזר עליו 'לאכול רק לחם מטוגן ומים מעופשים' ומאז הוא אוסף עננים. כל העננים שלו מצויירים על דפים זהים – מַלְבְּנֵי נייר בצורה ובגודל של חלון תא הכלא. השמים הנשקפים מן החלון הם כל מה שהוא רואה מהעולם שבחוץ. הם מסמלים את הטבע, את החופש, את כל מה שחסר לו בחיים. חלון הגעגועים הופך לדף ציור, לאמנות… וכן הלאה.

  • טלי  On 6 במאי 2010 at 12:36

    אכן אכן אכן!

    אני עדיין עולה על גדותיי מהכנס והמאיירים המקסימים האלה והכל שם… לגבי הפילים…לא קלטתי את זה בעצמי אבל מרגע שאת אומרת…המממ..וואלה, צודקת (-:

    • רוני  On 6 במאי 2010 at 13:28

      שלא לדבר על מה שעושה שם השלישי מאחור.
      כל הזמן אני מגלה רבדים חדשים ביצירתו!

      (סליחה, פולונסקי. הבנתי שגילו לך על דבר קיומו של הטקסט הזה, אל תכעס.)

  • bddaba  On 6 במאי 2010 at 15:59

    זן נפלא ומשונה. תודה על הפוסט היפה הזה.

  • ריקי  On 6 במאי 2010 at 23:41

    מאוד יפה הפוסט הזה רוני, אהבתי גם את התגובות

  • רוני  On 9 במאי 2010 at 07:45

    תודה למגיבים.
    והנה הסיכום הממצה והמעניין של יותם ותמר מהפנקס:
    http://ha-pinkas.co.il/?p=764
    והדיון בפורום איור בדה-מארקר:
    http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1548720

    תודה לשחר קובר על הלינקים. ומיז עריף, אני עוד אתחשבן איתך על שרמזת שאני מתלהבת 🙂 (למרות שאין להכחיש, אני כזו).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: